ערך המילים ?!!?!!

[mayayahe27]

ערך המילים ?!!?!!

לפני כמה לילות תהיתי לגבי ערכן של המילים; עד כמה יש לייחס להם ערך כמובן תלוי הקשר אך בכל זאת - האם אנו מודדים מעשים יותר ממילים, הלא כאשר גם ישנם "מעשים" .. עדיין המילים מכוונות, מובילות, מרשימות, מפתיעות ומאכזבות ... אנסה להסביר את התהיות : מצד אחד אני עובדת עם ילדים שהשפה הינה עניין לא קל (בעיות תקשורת ו- PDD למי שמכיר). בעבודתי אני מגלה כמה מצד אחד אנו זקוקים לשפה כדי לתקשר ולהגיד מה אנחנו רוצים. מצד שני הקושי לדבר נראה לרגעים ספורים כמעט חסר ערך, כאשר עם מידה של רגש וקירבה והרבה אהבה אפשר להבין אחד את השני אפילו דרך צלילים חסרי משמעות מילולית (וזה כייף וזה מדהים). מצד שלישי, אני חוטאת בשירה כבר שנים.. והמוזה לא נחה עליי זמן רב וזה גורם לי לתהות רבות לגבי ערך המילים וכיצד הן יכולות לצייר עולם שלם או רק ליצור מטאפורות שלא נוגעות באמת, או שנוגעות ולא כולן וזה כבר מוריד לי מערכן.. או שיום אחד כן ויום אחד לא.. ולמרות זאת אני כל כך אוהבת לכתוב. מצד רביעי, לא פעם נתקלתי בהשפעה כל כך משמעותית של מילה הטובה שקיבלתי ובמיוחד מילה פחות טובה שקיבלתי, גם אם "לא בכוונה". - - כך, במיוחד כאשר אנו צריכים לדעת כיצד להגיב למילים של אחרים, אני תוהה בעיקר "מהו ערך המילים" .. עד כמה לשפוט אנשים על פיהן, עד כמה לייחס חשיבות גם למילים קשות. ומצד חמישי ואחרון, לפעמים שתיקה ארוכה עושה את אותה העבודה כמו שיחה עמוקה ..!! ואז באמת אני לא יודעת מהו ערך המילים ולפעמים אולי מקומן להיות אחרון בעדיפות .. אחרי שתיקה של עיבוד מחשבות, או מעשים במקום דיבורים, או ... מקווה שהבנתם .. אז מה אתם אומרים ?? אני לא מצפה שתתייחסו לכל הרבדים שהצגתי .. (כתבתי הרבה יחסית למי שמחפשת את ערכן של המילים הא?..) כי באמת יש הרבה מה לומר, שאני עדיין לא הספקתי לחשוב לעומק.. ועדיין תצטרכו להביע דעתכם באמצעות מילים אין ברירה .. שבת שלום מאיה

 

[עננית נוצה]

אהבתי את מילותייך...

ולו בשל העובדה שהשכלת כל-כך לבטא באמצעותן מחשבות ורגשות... מילים (שפה) הן כלי הבעתי מופלא למחשבות ורגשות, וכמי ש"חוטאת" בשירה, ציינת כי את מכירה בכוחן של מילים לצייר את עולם הנפש, ואף לתת לו ביטוי מטפורי (המטפורה היא "שפתו" של התת-מודע). ככל שאוצר המילים של השפה רב יותר, כך גדול יותר ועצמתי יותר כוח הביטוי שלה; אני אוהבת פיצה ואני אוהבת אותו...- ומה זאת אהבה...? המילים לא רק מבטאות מחשבות ורגשות, אלא שכוח השפעתן רב גם על יצירתן של אלה. לא בכדי אמר סארטר כי "מילים הן אקדחים טעונים". הזכרת עד כמה נוגעות בך המילים הנאמרות לך- הן אלה הטובות והמפרגנות, והן אלה הפוגעות (בעניין זה, עייני בספר: מילים הורגות / ניני גוטספלד-מנוח). המילים שכוח השפעתן עלינו הוא הרב ביותר, הן אלה הנמצאות "בקלטת הפנימית" שלנו- המילים שאנו חוזרים ואומרים לעצמנו שוב ושוב- אלה מעצבות את המחשבות והרגשות שלנו כלפי עצמנו, ומטפחות או מדכאות את הערך העצמי והביטחון העצמי שלנו (שהרי המחשבות משפיעות על הרגשות ואלה מצדם, מפיקים התנהגות). אם כן, מילים הן אמצעי תקשורת עוצמתי, אבל... איננו מתקשרים רק במילים. אחוז גבוה של התקשורת הבין-אישית שלנו מושתת על תקשורת שאינה מילולית: שפת-גוף, הבעות פנים, אינטונאציה ואפילו- אינטואיציה. כאשר אין הלימה בין השפה המילולית לבין שפת הגוף, ההתנהגות או דבריה של האינטאיציה שלנו- נוצר דיסונאנס ובלבול. במקרים שכאלה, מוטב, לדעתי, לסמוך על האינטואיציה ועל השפה הלא-מילולית- היא אינה משקרת... אכן, לעתים שתיקה ארוכה "עושה את העבודה" וכוחה גדול מאלף מילים- במיוחד בין אוהבים ("שותקים נאהב כי לי ולך די בלי מילים..."), אע"פ שמצדו השני של המתרס ניתן למצוא גם "שתיקה רועמת". אז מה היה לנו כאן? מילים הן אמצעי השפעה עוצמתי על המחשבות והרגש- בין אם הן נאמרות לנו על-ידי אדם אחר ובין (ובמיוחד) אם אנו אומרים אותן לעצמנו. יחד עם זאת, הן משמשות גם ככלי ביטוי למחשבות ולרגש ומציירות את עולמנו הפנימי בשלל צבעים ומטפורות. אך על-אף חשיבותן הגדולה ועוצמתן הרבה- ואולי דווקא בשל כך- יש להתייחס אליהן בבחינת "כבדהו וחשדהו"; בתקשורת בין-אישית מוטב להקשיב למילים הנאמרות, אך לתת עדיפות לתקשורת הלא מילולית- במיוחד במצבים של חוסר הלימה בין שפת המילים לבין שפת הגוף ו/או ההתנהגות. בתקשורת תוך-אישית (זוהי התקשורת שלנו עם עצמנו) יש לשים לב היטב למילים שאנו אומרים לעצמנו, ולוודא שאינן מזיקות לנו, ואם כן- "להחליף" שם בפנים את ה"קלטת"... שיהיה לך יום מקסים, גילת

 

[mayayahe27]

תודה ../images/Emo140.gif

ואת יודעת .. הכי מפחיד אותי - ואולי זה לא צריך להפחיד יותר מאשר להפתיע .. העוצמה .. העוצמה שבכל זאת יש למילים. אנחנו מקבלים החלטות בהתייחס לשיחה אחת שעשינו עם מישהו או שאנחנו בוחרים למשל לא לדבר עם אדם ש"זרק לנו מילה לא במקום" .. אז באמת כמו שאמרת.. "כבדהו וחשדהו" לכל מילה ובמיוחד אם מוסיפים את הרקע מסביב קל יותר להבין כיצד לתת את הפרשנות המתאימה. ובכל זאת אחרון חביב - לפעמים אני כה מרוכזת במילים ובהבעה העצמית וזה כל כך כייף וזורם אבל במעשים אני מרגישה ששום דבר לא זז יחסית לשלל המילים שיוצאות ורצות .. כמו מוזיקאי ללא ידיים ועם כל כך הרבה רעיונות .. ואולי, כמו שמישהי מיוחדת פעם אמרה לי, לפעמים הרגש משיג את המחשבה (או שזה היה - המחשבה משיגה את הרגש). ואולי המילים משיגות את הרצונות והמעשים שבאמת באים לידי ביטוי ואולי לראשונה אני צריכה לתת להם פחות משקל .. או להתחיל לאזן בין היד המבצעת לפה המדבר .. בין הרגש והמחשבה תשמעי .. המוזה מתחילה לעלות רק מלדבר על זה שוב מודה לך על התגובה המקסימה גילת שבת שלום מאיה

 

[עננית נוצה]

בכיף ../images/Emo13.gif

אכן,רצוי פתח את היכולת לשים לב לקונטקסט של המילים- לראות ולשמוע אותן בהקשרן (האמור למעלה), להטיל ספק בפרשנות המיידית שאנו נותנים להן. אנו מפרשים סיטואציות והתרחשויות באמצעות תבניות ייחודיות שפיתחנו והטמענו, המורכבות מניסיון העבר שלנו ומטען הזכרונות שאנו נושאים עמנו. איננו רואים את המציאות באופן אובייקטיבי- יש לנו "מפה" ייחודית משלנו להבנת המציאות. מילים יוצרות מחשבות- משמע הן יוצרות מציאות- את המציאות שלנו. המודעות לאופן בו אנו יוצרים לעצמנו מציאות (דהיינו, לכך שהמציאות, כפי שאנו רואים אותה, היא תוצר של פרשנות סובייקטיבית) מוטב שתוביל אותנו להטיל ספק באופן בו אנו מפרשנים את המציאות, ולהשתדל לראות את אותם הדברים מזויות התבוננות נוספות. זוהי מטא-קוגניציה- מחשבה על המחשבה. וככל הרגל אחר- גם זהו הרגל שניתן לרוכשו ולהטמיעו כפעולה אוטומאטית- כדרך חיים. ההסבר לעיל אולי יבהיר לך מדוע לעתים הרגש אכן משיג את המחשבה... זה כ"כ אנושי וכ"כ טבעי... כך גם לגבי המצב שתיארת, בו המילים משיגות את המעשים. הרבה יותר קל לחלום מאשר להגשים. הרבה יותר פשוט למלל את המעשים מאשר להביא אותם לידי ביצוע. המצב הזה של להרגיש "תקוע" במשחק המקדים של המילים, הוא מצב שמאפיין אנשים רבים. כדי לדעת מהו אותו המחסום הבולם את ההתקדמות לשלב הבא, יש להכיר את האדם על מכלול הווייתו. אנשים שונים "תקועים" בשל סיבות שונות ומורכבות; זהו הפחד מכשלון/ מהצלחה, החשש לצאת מאזור הנוחות, חוסר ביטחון בכך שזה באמת מה שאני רוצה- שהחלום נמצא בהלימה עם ערכים אחרים בחיי, אמירה עצמית כמו: "אינני יכול", "לא אצליח", "זה גדול עלי" וכיו"ב ועוד ועוד. שוב, גם כאן הקונטקסט הוא החשוב- והקונקסט, במקרה זה, הוא מכלול עולמו של האדם הפרטי. "לאזן בין היד המבצעת לפה המדבר"? בהחלט, לאחר שבוחנים עם עצמנו כמה מבין אותם הדברים עליהם דיבר הפה, היד אכן מוכנה לבצע... אך בוודאי שלא לחדול מלחלום ולרצות ולהגות ולמלל... שתהיה לך שבת נפלאה, גילת

 

[hilabarak]

אני אתייחס בעיקר לרובד אחד שאופיין

לדעתי על ידי השאלה : "אני תוהה בעיקר "מהו ערך המילים" .. עד כמה לשפוט אנשים על פיהן, עד כמה לייחס חשיבות גם למילים קשות" בהקשר הזה לפחות מהניסיון שלי, למדתי שמילים לא שוות כמעט מאום. אין לאנשים בעייה להגיד מילים מאוד קשות, ולהתנהג אחרי זה כאילו לא קרה כלום. אין לאנשים בעייה לדבר על אהבה, ולא לראות את בן הזוג ממטר. אין לאנשים בעייה לדבר על מסירות ולא להשקיע כלל. אין לאנשים בעייה לדבר על דת ומדינה, כשמאחורי זה מסתתר בעיקר אינטרס אישי. וכו' וכו' וכו' המסקנה שלי היא ש95 אחוז מהאנשים לא מייחסים למילים שיוצאות מפיהם משמעות אמיתית. אין להם כוונה אמיתית לבחון את המשמעות. אין להם כוונה אמיתית לבחון את ההתנהגות שלהם לאור המילים שיצאו מפיהם. אין להם כוונה אמיתית לבדוק האם לא סתרו עצמם, מול המילים שנאמרו אתמול. בקיצור, אנשים מדברים חופשי בלי ממש לבחון מה יצא מפיהם. לכן הדיעה שלי היא - תבחני אנשים אך ורק לפי מעשים בשטח, תבדקי ערכיות לפי עשייה, תבחני השקעה לפי עשייה, תבחני שנאה לפי עשייה (לא לפי מילים קשות שנאמרו) .......

 

[mayayahe27]

אמת ויציב

אני מסכימה לגמריי . לא תמיד קל לי ליישם , וזאת בעיה, צריך לספור בלב יותר מ-10 לפעמים כדי לא לייחס חשיבות למילים, או יותר נכון כדי לייחס חשיבות נכונה יותר ופרופורציונאלית. בהחלט יש לבחון את פני הדברים כפי שהצגת אותם - ביחס לאחרים וגם ביחס לעצמי. ביחס לעצמי אני למשל בוחנת איפה באמת אני פועלת ועושה דברים ולא נשארת במקום - זה כנראה המקום שאני קצת יותר אוהבת. תודה רבה ושבוע טוב מאיה

 

[davidmaur]

נכון שאנשים לא תמיד שוקלים מה שיוצא מפיהם

ונכון שהעשיה היא אבן הבוחן החשובה ביותר להערכת אנשים. אבל אתה לא יכול להתעלם מהמלה כי המילה מבטאת את כוונות הדובר ואת מה שהוא עתיד לעשות. במיוחד כאשר הוא לא שוקל את מילותיו.הספונטניות של המלה הנזרקת לאוויר מסגירה הרבה יותר טוב מה שמתחולל בנפשו של האדם מאשר מילה שקולה.

 

[mayayahe27]

אבל

האם תמיד זה מתקיים?? אני חושבת שזה תלוי אישיות ותלוי הקשר. יש אנשים שפולטים דברים בלי שיקול וממש לא מבטאים את ההרגשה האמיתית אלא את הרגש המיידי שהם חווים. מצד אחד נכון - זה כה אמיתי כי זה החוויה המיידית אבל אנחנו לא תמיד מתכוונים לדברים שאנו פולטים בעוצמת הרגע במיוחד ברגעים של כעס. ושוב אבל - קשה להתעלם מההתייחסות שאנו נותנים למילים הלא-שקולות הללו , עד כמה שיש לקחת בחשבון את ההשלכות של המעשים על פני מילים, עדיין מישהו שיזרוק לי מילה באויר - אכן אני ארגיש שהיא "מסגירה" את ההרגשה האמיתית שלו. לצערי האינטואיציה מרמזת משם. אני אומרת לצערי כי אם לשפוט כל הזמן ממילים אילו - אז יהיה קשה מאוד "להשלים" עם הרבה (אנשים - פליטות פה וכדומה... ).

 

[hilabarak]

אני חושב שאפשר לחדד ולשאול -

עד כמה הרגש המיידי של אדם מייצג את האדם עצמו ? בעצם אדם חווה בכל מאית שנייה רגש, והוא מבטא אותו (או בהבעת פנים או בדיבור) והטענה שלי היא ש'הרגשות המיידיים' לא מבטאים אותנו בכלל. חשוב לציין, שמי שיקשיב באופן אובייקטיבי לכל מה שיוצא מהפה שלנו, יוכל לאפיין את בסיס האישיות שלנו - חרדתי, פסימיסט, דיכאוני...... אבל מי שמקשיב בצורה סובייקטיבית (הביטוי הרגשי נאמר עליו באופן ישיר) לא ילמד מאום. דוגמא : יש לי שכן טוב, אדם מאוד נחמד, שבכל שיחה איתו כמעט נשמע המשפט "אין נשבר לי כבר מהעיר/מהדתיים/מהשעות הארוכות של הילדים בקיץ/מהנטייה לדת של אישתו/............." ישמע ראש העיר וייעלב. ישמעו הדתיים ויעלבו. ישמעו הילדים וייעלבו. תשמע אישתו ותיעלב. כל אחד מהסובייקט שלו יכול בהחלט להיעלב. אבל אם ישמעו בצורה אובייקטיבית, ידעו שזה האדם, הוא לא נינוח, הוא רוצה כבר לעבור למקום הבא, בקיץ הוא רוצה חורף ובחורף קיץ. אין לזה קשר לכלום. הוא מעולם לא חשב על זה שזה הוא, הוא באמת מאמין שזה העיר/הדתיים/הילדם/אישתו. כשאני מדבר איתו ברור לי שהוא לא חושב בצורה רצינית, כי אחרת הוא כבר היה שם לב לפני 20 שנה שיש משפט קבוע שמלווה אותו, שלא ייתכן שכולם אשמים כל הזמן. מהניסיון שלי 95 אחוז הם כאלו. לא עד כדי כך מעניין אותם מה יוצא מפיהם והם 'משדרים רגש רגעי נתון' שלרוב קשור אליהם ולא לזולת שעליו נאמר.

 

[mayayahe27]

ועוד חידוד

ואם היה מכוון את הרגש המעליב הזה אלייך .. היית יכול לעמוד לעצור ולהגיד לעצמך את כל הדברים ולפעול מתוכם?? אם כן בבקשה למד אותי אייך עושים זאת זה כל כך נכון שהאישיות שלנו מעצבת את השפה ולהיפך, אבל קשה להעמיד את הדברים על פיהם בזמן אמת וזאת הכוונה שלי כאן-האם אנחנו יכולים לעשות את זה? האם זה נכון לעשות את זה? לתת את הערך הנכון ? מהו הערך הנכון? כי אם מישהו "מעיז" לומר לי מילה מהולה ברגש כלפיי - בפניי - לתוך הענייים שלי - הלא יש בכך כוונה גדולה (בין אם נכונה היום ולא נכונה מחר..)?

 

[hilabarak]

אני חושב שבכנות אני יכול לענות שגם כשמעליבים

אותי אינני מתייחס. לא כי אני גיבור, אלא כי גם ארצה לא אוכל להתייחס באופן אישי, לאותה התנהגות כלפיי. דוגמא : יש לנו חופשה מרוכזת. ביקשתי מהבוס שלי אישור לעבוד בחופש, שכן אין לי ימי חופש מיותרים (בכל זאת הורה לילדות צעירות). הוא הודיע לי שהוא בירר, ואפשרי. הגעתי לעבוד בחופש ושאלתי אותו שוב "הכל מסודר". לפתע הוא עונה "למה ? חסרים לך ימי חופש ?" עניתי לו "ברור, מדוע שאגיע לעבוד בחופש אם לא" הוא ענה לי "נסתדר איכשהוא" אני מכיר את מקום העבודה שלי. איש המנהלה יעשה דווקא, כי הבוס שלי לא ביקש אישור ולא יאשר לי את החופש (למרות שאני חבר אישי שלו). הבוס שלי ינסה לעקוף אותו ואולי יצליח ואולי לא. בכל מקרה אני ארדוף אחרי ימי החופש ואולי אצליח ואולי לא. הדבר יעלה לי בסבירות של 50 אחוז ברבע שכר חודשי (5 ימי חופש) - זה המון לזוג צעיר לא משנה מה השכר. הכל עניין של אגו ביניהם. בכנות - אפילו שאני הנפגע, אני לא מסוגל לראות כאן עלבון אישי. זה לא מכוון נגדי, כל אחד מהם רוצה להוכיח שליטה, ואני במקרה באמצע נפגע. אני לא אומר שאם היו רוצחים אותי אז הייתי שווה נפש, אבל כל עוד זה עלבון או כסף, קשה לי ממש לקחת אישי.

 

[davidmaur]

אני לא בטוח שפליטות פה

אינן מבטאות רגש עמוק ולפעמים בלתי מודע. פרויד עשה מחקר על הנושא והגיע למסקנות חד-משמעיות בדבר משמעותן של פליטות פה. אי אפשר להתעלם מההשפעה המצטברת של מילים בלתי שקולות על ידידות ואפילו על אהבה בין בני זוג.

 

[mayayahe27]

רק לא פרויד

לא חובבת פרויד במיוחד וממש לא מזלזלת בתורתו וזו על פליטות פה - היא עוד שנויה במחלוקת אצלי .. אחשוף ואומר כי התחלתי את תהיותיי לגבי ערך המילים דווקא דרך פליטת פה נוראית שגרמה לי לראשונה לערער , שצריך לעצור ולחשוב פעמיים - גם לפני שמדברים וגם לפני ששופטים את הצד הדובר (והיו פליטות פה אבל פה הייתי צריכה לחרוג ממנהגי ולראשונה לא מייד "לעזוב את המגרש"). אבל שורה תחתונה ומייאשת - כל מקרה לגופו .. לא? לגבי ההשפעה - ללא ספק קיימת!! לכן אני פה.

 

[davidmaur]

אין ספק שלמילה יש ערך משמעותי לא רק בתקשורת

בין-אישית אלא גם לגבי אופן התפיסה של המציאות הסובבת אותונ. הרי אנו מביעים את תפיסתנו של המציאות באמצעות מילים והשפה הינה אמצעי חשוב להבנה של מציאות זו אפילו יותר מכללי היסק לוגיים . אני נזכר שהתפילה ראשונה של יום כיפור הוא "כל נדרי". תפילה זו מבטאת באופן עמוק את ההשפעות ההרסניות של הבעת נדרים ,קללות ומילים פוגעות בעמקי נשמתנו ומנסה לבטל באמצעות מילים השפעות אלו. תפילה זו מנסה לנקות ולטהר את האווירה באמצעות מילים לפני שמתחילים עם החשבון נפש האמיץ והנוקב עם עצמנו. אני מסכים עם מה שאמרת על השתיקה. לשתיקה יש ערך לא פחות חשוב ממילים. אבל לשתיקה יש ערך רק לאחר או לפני הבעת מילים. כמו שאיאפשר להעריך את האור ללא חושך, כך גם לשתיקה יש משמעות וערך לאחר הפסקה של מלל . אז ניתן להעריך את משמעות השתיקה לאור המילים שנאמרו קודם או שעתידים להיאמר. וכך השתיקה הופכת להיות למעשה חלק אינטגרלי של השפה.

 

[mayayahe27]

התפילה

רציתי להתייחס לתפילה; אני חושבת שכוח המילים, מעבר ל- "להביע את תפיסת המציאות שלנו", קיים ביכולת שלהן "ליצור מציאות". אם אני אומרת את המילים "בקול" - הן משפיעות עליי - הן גורמות לי להרגיש, להאמין ולחוות והן ממש יוצרות מציאות אם ממשיכים ואומרים אותן ומאמינים בהן. לכן למשל, אחת הדרכים לרפא את הנפש היא לעבוד על התפיסה של האדם - בין אם דרך המילים ובין אם דרך המחשבות שהן המילים שלא נאמרות או מילים שעוברות עיבוד עמוק יותר ומנטאלי. התפילה, בין השאר, היא בעלת ערך משמעותי בעיניי כי קיימות בה מילים מטהרות, כפי שציינת, עם משמעויות שאין מספיק מקום כדי לדבר עליהן ...המשמעויות שבה הן כה מרפאות אך בעיקר לאנשים המאמינים במשמעויות של הדת.

 

[davidmaur]

אני מאוד מתחבר לענין שהמילים יוצרות מציאות

לפעמים מציאות טובה כמו מילות פרגון , עידוד, תמיכה וכו' ולפעמים מציאות רעה כמו " ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי" שמתוך תפילת כל נדרי. ואז רק בכח המילים שבתפילה ניתן לבטל את המציאות הרעה שנוצרה ממלים אלו. תחשבי גם שבספר בראשית , ה' בורא את העולם באמצעות מילים . סיפור הבריאה באמצעות מילים מעביר לנו מסר אלוקי חד וברור של הכח האדיר שבמילים.

 

[mayayahe27]

פשוט "אין מילים" לתאר ..

כמה עוצמה, למשל, יש אפילו בפסוק אחד של תהילים .. אתה מבקש עזרה מה' .. ולרגע מפריח נחמה בלב.. ופתאום אתה רגוע יותר.. והמציאות נראית יותר נסבלת .. ושוב .. זאת רק דוגמא קטנה .. טיפונת טיפונת בתוך כל מה שאני אפילו לא זכיתי לגלות

 

[hilabarak]

לדעתי יש צורך להפריד בין זה ששומע

את המילה, לזה שאומר אותה. אדם שאומר מילה, צריך לדעת שיש לה כוח וצריך להיזהר בה. אדם ששומע מילה, כדאי שידע שרוב האנשים מדברים בלי ממש לחשוב/להתכוון/לבחון... אחד לא סותר את השני בעיני, כי זו מציאות נתונה. במציאות הנוכחית שיש היום (לא ידוע מה יהיה עוד 200 שנה). מי שמספיק בוגר ייזהר במילותיו, ויבין ש95 אחוז לא ממש מתכוונים למה שהם אומרים.

 

[ישראל שורק]

מילים

מאיה, התפתח דיון עשיר ויפה כתוצאה מהודעתך. איני רוצה להתערב בו בשל חוסר יכולתי למקד את הדיון. אבל, מילה אחת על הצורך במילים: אני חושב שכדאי להיזהר מהרומנטיקה של ילדי PDD לפיה החום מחליף את הצורך במילים מפורשות. היכולת לבטא במילים (במשפטים, בטענות ובשירים, כמו החטא הכבד מנשוא שלך) את מה שמרגישים ורוצים (אפילו בערך) הוא סגולה אנושית חיונית ביותר. מנגנוני הפיצוי של הטבע ושל אנשי מקצוע ברי-לבב כמותך יכולים למתן את הקושי מאוד מאוד אך לא לאפס אותו. אומר צ'ואנג טסה: "המכמורת קיימת עבור הדג. משתפסת את הדג שוב אין לך צורך במכמורת, אתה יכול לשכוח מן המכמורת. המילים קיימות עבור המשמעות. מי שתפס את המשמעות שוב אין לו צורך במילים, הוא יכול לשכוח את המילים. הה, מי יתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה"

 

[mayayahe27]

../images/Emo13.gif

ישראל היקר, שמחה שבכל זאת עירבת עצמך ואני אשמח אם תמשיך גם בלי למקד אני מסכימה לגמריי - לטעמי אין יכולת לאף איש מקצוע "לאפס" קשיים ובמיוחד קושי שפתי, שאנו בני האדם לאורך כל החיים מנסים לשפר להעשיר ולשדרג בכל זאת - מאחורי כל קושי/חולשה מסתתר כוח - דרכו אפשר לפרוח, ובילדי PDD מסתתר המון רגש שזוהי השפה שאם מדברים דרכה אפשר להגיע וללמד יכולות גבוהות במיוחד. אני חווה יום יום את הקושי הבלתי מעורער של היעדר המילים אצל ילדים המקסימים .. אך מטפלת בגישה בה הרגש'/המצב הרגשי (בעיקר.. ) הוא הבסיס לפיתוח תפקודים חברתיים וקוגניטביים ובין השאר שפתיים. אני אעז לצאת מן הכיוון השני וארחיק לכת - המצב המדובר לא רחוק מאנשים הסובבים אותנו: אדם עם יכולת שפתית - תקשורתית, יכולת לנהל שיחה, מילים עשירות וכו' - הוא "איננו שם" ללא ואפילו מעט רגש או "תחושת חיים" במילים. כמו זמר עם יכולות מקצועיות, דיוק ושירים לאין ארוך.. ללא הרגש מילותיו לא מגיעות/נוגעות באף אחד. לכן אני מאמינה שהמילים הן חלק בלתי נפרד מהתפקוד התקשורתי בחיים ומעבר לכך , ושהחום - הרגש - והאהבה - אייך שלא נקרא לזה - לעולם לא יחליפו את הצורך במילים מפורשות, ממש כפי שהמילים המפורשות לעולם לא יחליפו את החוויה האמיתית. ייתכן ו- האחד מזין את השני - ולא - יכול ללא השני -. ואולי הרגש יש לו צורך במילים כדי לא לשכוח מן הרגש ו.. ולמילים יש צורך ברגש כדי לא לאבד מן ערך המילים ובכל זאת חייבת לציין כי צדקת - אני רגילה להחזיק בתפיסות "רומנטיות" (לא תמיד.. אבל פה ושם לא חסר ותלוי במוזה) ולפעמים אני נוסקת לקיצוניות בעולמי שלי ושוכחת מה עומד בצד השני. שמחה שהארת את פניי - למרות שאני נהנית מאוד מן הסינוור אבל יודעת גם כמה הוא מסוכן תודה מאיה