the witch1
New member
ערן צור בקמלוט הרצליה
קצת מוזר לי לחשוב שזו הפעם הראשונה שאני כותבת על ערן צור אחד האומנים שאני הכי אוהבת, מי שמלווה אותי כבר עשור וחצי, מי שבמקביל ללהקת המכשפות גאל אותי מטעמי המחריד במוסיקה ופתח לי צוהר לעולם האפל של הרוק, בימים שאהבתי את קיילי ומדונה... ומי שלנצח אהיה אסירת תודה לו על שגילה לי את רונה קינן. האלבום שלו, עיוור בלב ים, הוא ללא ספק אחד מעשרת האלבומים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד (טוב, זה עוד מהימים שהייתי לוקחת דיסקים לאי בודד, היום הייתי לוקחת את האמפי, ושם אפשר לדחוס עוד כמה דברים...) קשה לי לתאר במילים את מה שהקול שלו עושה לי. ולא רק בשירה שלו, אלא בחיתוך הדיבור, בדרך שבא הוא אומר את המילים. אני מסוגלת לגמור רק מלשמוע אותו (סליחה על הבוטות) אין ספק שהתחברתי אליו הרבה יותר בתקופה היותר כסחיסטית, קינקית שלו, בימי טאטו או כרמלה. אני זוכרת תקופות שחברים שלי פשוט לא הבינו איך אני מסוגלת לשמוע שירים כמו בחצרות בחושך, או ואז הופיעה בטי, או את כל שאר השירים המוזרים האלו (שלא לומר חולניים) כהגדרתם. אם רק היו יודעים איזה זרמים עוברים לי בגוף למשמע הקול שלו.... כבר מזמן הפסקתי לספור את מספר ההופעות שלו שהייתי בהן. היו המון. מה שכיף בהופעות שלו זה שכל הופעה שונה מקודמתה. הוא ללא ספק אחד הפרפרמורים הכי גדולים שיש לנו כאן. איזה כיף זה לראות אותו עומד על הבמה ומזיז את הראש באקסטזה מצד לצד או משתולל עם הגיטרה. מה שאני אוהבת אצל ערן זה שהוא חי את הקהל, מדבר איתו, מפעיל אותו, מתחשב עד כמה שאפשר בבקשות להדרנים. (תנסו פעם לבקש מרונה קינן לשיר שיר שלא מופיע בפלייליסט... היא פשוט לא מוצאת את עצמה... ) בקיצור, אין על ערן בקטע הזה של החיבור לקהל, ולכן נורא מבאס אותי שבשנים האחרונות מצאתי את עצמי בלא מעט מקומות שבהם הופיע מול מקום חצי ריק. וכל פעם אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות לעזאזל? הקמלוט בהרצליה הכיל שלשום אולי שליש מכמות האנשים שהוא יכול לאכלס, וזה פשוט כל כך ביאס אותי. (בשבילו, כמובן… בשבילי אני דווקא שמחה, כמה שפחות אנשים שידברו במהלך ההופעה ככה יותר טוב לי.. ) נכון, שבאותה שעה הופיעה טורי, פאקינג 400 שקלים לכרטיס, איימוס, אבל עדיין..... (למרות שממה ששמעתי היא היתה שווה כל שקל שהשקיעו בה.. אבל לא נכנס לזה) אז מי שלא הגיע הפעם הפסיד! לא שהיתה הופעה מדהימה במיוחד, כבר היו הרבה יותר טובות אבל.... לא בכל יום זוכים לקבל הפתעה בדמותו של ירמי קפלן על התופים.... אמנם היו פה ושם חריקות, אבל ללא ספק עשה עבודה נפלאה! (לא לשכוח שהיה צריך ללמוד את כל השירים ב3 ימים...) וכך נוצר לו טריו של שלושה מהאומנים הכי שווים בארץ. ירמי על התופים, ערץ בבס ורם אוריון (המלך!) על החשמלית. הערב נפתח עם השיר על קו העימות, שכתבה ענבל פרלמוטר. לאחרונה, בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בפעם הראשונה שערן שר אותו, בערב לזכרה של פרלמוטר בשנת 2003. זה היה ללא ספק הביצוע הכי יפה לשיר הזה. את השורות לא אנחנו נסוג לא אנחנו נבליג הוא עשה בקולו של אריק שרון, והעניק להם משמעות חזקה פי אלף. המשיך בשיר תכלית בתחתית, שאני חייבת להודות שבאלבום זה אחד השירים שאני פחות מתחברת אליו, אבל בהופעה הוא מקבל את הקסם שלו. ההתחלה של השיר קצת מתישה אותי, אבל בהמשך, כשהשיר תופס עוצמות הוא עושה לי את זה. אח"כ הוא שר את שולחן הכתיבה, שאני מאוד מאוד אוהבת. אני מתה על תיפוף המקלות שמתחיל קצת לפני הקטע שהוא שר אולי בעצם כלום לא קרה... והקטעים שהוא צועק פה פו פה פה פה פו פה.... עושים לי כל כך כיף אחריו את פרפרי תעתוע ואז את הג'ינס הנמוכים, אחד השירים שאני הכי אוהבת מהאלבום החדש. שיר שמזכיר קצת את הערן הישן והטוב... (ולא שהיום הוא רע, חלילה... רק קצת יותר מתון...) זה ללא ספק שיר שביצועי ההופעות הרבה הרבה יותר מוצלחים מהביצוע באולפן. לפני השיר הבא - הוא והיא הוא אמר שיש היום למישהו יומולדת ואישתו של חתן השמחה ביקשה ממנו לציין את זה.... אז מזל טוב לעדן אחריו הגיע ערב ב כסלו שעד לפני כמה שנים היה ללא ספק השיר האהוב עלי... ואז החיים ועלבון אחריהם הגיעו התאומים הצמודים - אליסה וקרבות תרנגולים שאני מאוד מאוד אוהבת. איזה ביצוע נפלא זה היה אתמול. במיוחד בסוף השיר כשהוא שר "נושכים אחד את השני, צפצופים של זעקות כאב, ריח נבלות ותאוות בשר. היא קורצת לי בעין. וואו, הוא שר את זה בכאלו עוצמות. פשוט מדהים! אחרי השיר הזה ערן אמר שאנחנו בשלב הזה בהופעה של השירים האפלוליים... אז הנה עוד אחד... ושר את גלגל, המצוין,ללא ספק אחד המוצלחים ויש שיגידו הכי מוצלח של האלבום האחרון. אחריו קיץ, שתמיד מרגש אותי. וזה גם אחד השירים היחידים אולי שאני מעדיפה בו ביצוע שקט יותר ופחות רוקיסטי. אחריו היה איזה דיון משעשע בין ערן לירמי בנוגע לשורות הראשונות של עולה (שהוא, אגב, אחד השירים שאני הכי פחות מתחברת אליהם) על מה זה רוכב על הקוק של הפיט. ירמי אמר שיש את קוקפיט, שזה תא הטיס כמובן, אבל אפשר גם לחלק את זה לשתי מילים. קוק, שכולנו יודעים מה זה ופיט, שזה בור...(מסתבר). ואז כשאתה דופק את הקוק בפיט זה כמו להיות בקוקפיט אתה עולה עולה עולה... היה משעשע... את השיר הבא, המכסה הירוק, שהוא ללא ספק אחד האהובים עלי, שר דווקא ירמי קפלן היה מקסים ללא ספק. אחר כך ערן שר את מחטט של ירמי, בלילות של ירח מלא ואז שר ביחד עם ירמי את אני אשתנה, אחד הביצועים הטובים של הערב. השיר שחתם את החלק הראשון של הערב היה כרמלה כרוס ווגנר. להדרן הראשון עלה ערן צור לבדו. ושר שיר חדש ומקסים. "אבל אני עדין ויש לי רגשות תגידי לי דברים טובים מילים נעימות ותני לי את הגב, חבקי אותי עכשיו כי קר לי נורא בעין הסערה" פשוט שיר יפהפה. בסיום השיר הצטרפו אליו רם וירמי לרטוב וחם, שפשוט עושה לך חשק עז להעיף את כל השולחנות ולהתחיל לקפוץ (ואומרת את זה אחת שבגילה המתקדם בהחלט מעדיפה לשבת עם האלכוהול ולהנות מההופעה בישיבה..). ואז תתמונה אימפרסיויסיטית. ושוב פרידה מהקהל. ואז חזרו להדרן שני ניצלתי בתבונה את מיתרי הקול שלי כדי לצעוק לו תותים לשמחתי הוא אכן נענה... והיה ביצוע מעולה, כרגיל... והערב נחתם עם RUSH TIME אין ספק שבלט בחסרונו פרח שחור, וחבל גם שלא היה ירושלים אהובתי. ובעצם יש כל כך הרבה שירים שהייתי רוצה לשמוע אבל יותר מהכל, הייתי רוצה לשמוע את מה את עושה... אוי מה שהשיר הזה עושה לי... לסיום, היה ממש ממש כיף מומלץ בחום...
קצת מוזר לי לחשוב שזו הפעם הראשונה שאני כותבת על ערן צור אחד האומנים שאני הכי אוהבת, מי שמלווה אותי כבר עשור וחצי, מי שבמקביל ללהקת המכשפות גאל אותי מטעמי המחריד במוסיקה ופתח לי צוהר לעולם האפל של הרוק, בימים שאהבתי את קיילי ומדונה... ומי שלנצח אהיה אסירת תודה לו על שגילה לי את רונה קינן. האלבום שלו, עיוור בלב ים, הוא ללא ספק אחד מעשרת האלבומים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד (טוב, זה עוד מהימים שהייתי לוקחת דיסקים לאי בודד, היום הייתי לוקחת את האמפי, ושם אפשר לדחוס עוד כמה דברים...) קשה לי לתאר במילים את מה שהקול שלו עושה לי. ולא רק בשירה שלו, אלא בחיתוך הדיבור, בדרך שבא הוא אומר את המילים. אני מסוגלת לגמור רק מלשמוע אותו (סליחה על הבוטות) אין ספק שהתחברתי אליו הרבה יותר בתקופה היותר כסחיסטית, קינקית שלו, בימי טאטו או כרמלה. אני זוכרת תקופות שחברים שלי פשוט לא הבינו איך אני מסוגלת לשמוע שירים כמו בחצרות בחושך, או ואז הופיעה בטי, או את כל שאר השירים המוזרים האלו (שלא לומר חולניים) כהגדרתם. אם רק היו יודעים איזה זרמים עוברים לי בגוף למשמע הקול שלו.... כבר מזמן הפסקתי לספור את מספר ההופעות שלו שהייתי בהן. היו המון. מה שכיף בהופעות שלו זה שכל הופעה שונה מקודמתה. הוא ללא ספק אחד הפרפרמורים הכי גדולים שיש לנו כאן. איזה כיף זה לראות אותו עומד על הבמה ומזיז את הראש באקסטזה מצד לצד או משתולל עם הגיטרה. מה שאני אוהבת אצל ערן זה שהוא חי את הקהל, מדבר איתו, מפעיל אותו, מתחשב עד כמה שאפשר בבקשות להדרנים. (תנסו פעם לבקש מרונה קינן לשיר שיר שלא מופיע בפלייליסט... היא פשוט לא מוצאת את עצמה... ) בקיצור, אין על ערן בקטע הזה של החיבור לקהל, ולכן נורא מבאס אותי שבשנים האחרונות מצאתי את עצמי בלא מעט מקומות שבהם הופיע מול מקום חצי ריק. וכל פעם אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות לעזאזל? הקמלוט בהרצליה הכיל שלשום אולי שליש מכמות האנשים שהוא יכול לאכלס, וזה פשוט כל כך ביאס אותי. (בשבילו, כמובן… בשבילי אני דווקא שמחה, כמה שפחות אנשים שידברו במהלך ההופעה ככה יותר טוב לי.. ) נכון, שבאותה שעה הופיעה טורי, פאקינג 400 שקלים לכרטיס, איימוס, אבל עדיין..... (למרות שממה ששמעתי היא היתה שווה כל שקל שהשקיעו בה.. אבל לא נכנס לזה) אז מי שלא הגיע הפעם הפסיד! לא שהיתה הופעה מדהימה במיוחד, כבר היו הרבה יותר טובות אבל.... לא בכל יום זוכים לקבל הפתעה בדמותו של ירמי קפלן על התופים.... אמנם היו פה ושם חריקות, אבל ללא ספק עשה עבודה נפלאה! (לא לשכוח שהיה צריך ללמוד את כל השירים ב3 ימים...) וכך נוצר לו טריו של שלושה מהאומנים הכי שווים בארץ. ירמי על התופים, ערץ בבס ורם אוריון (המלך!) על החשמלית. הערב נפתח עם השיר על קו העימות, שכתבה ענבל פרלמוטר. לאחרונה, בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בפעם הראשונה שערן שר אותו, בערב לזכרה של פרלמוטר בשנת 2003. זה היה ללא ספק הביצוע הכי יפה לשיר הזה. את השורות לא אנחנו נסוג לא אנחנו נבליג הוא עשה בקולו של אריק שרון, והעניק להם משמעות חזקה פי אלף. המשיך בשיר תכלית בתחתית, שאני חייבת להודות שבאלבום זה אחד השירים שאני פחות מתחברת אליו, אבל בהופעה הוא מקבל את הקסם שלו. ההתחלה של השיר קצת מתישה אותי, אבל בהמשך, כשהשיר תופס עוצמות הוא עושה לי את זה. אח"כ הוא שר את שולחן הכתיבה, שאני מאוד מאוד אוהבת. אני מתה על תיפוף המקלות שמתחיל קצת לפני הקטע שהוא שר אולי בעצם כלום לא קרה... והקטעים שהוא צועק פה פו פה פה פה פו פה.... עושים לי כל כך כיף אחריו את פרפרי תעתוע ואז את הג'ינס הנמוכים, אחד השירים שאני הכי אוהבת מהאלבום החדש. שיר שמזכיר קצת את הערן הישן והטוב... (ולא שהיום הוא רע, חלילה... רק קצת יותר מתון...) זה ללא ספק שיר שביצועי ההופעות הרבה הרבה יותר מוצלחים מהביצוע באולפן. לפני השיר הבא - הוא והיא הוא אמר שיש היום למישהו יומולדת ואישתו של חתן השמחה ביקשה ממנו לציין את זה.... אז מזל טוב לעדן אחריו הגיע ערב ב כסלו שעד לפני כמה שנים היה ללא ספק השיר האהוב עלי... ואז החיים ועלבון אחריהם הגיעו התאומים הצמודים - אליסה וקרבות תרנגולים שאני מאוד מאוד אוהבת. איזה ביצוע נפלא זה היה אתמול. במיוחד בסוף השיר כשהוא שר "נושכים אחד את השני, צפצופים של זעקות כאב, ריח נבלות ותאוות בשר. היא קורצת לי בעין. וואו, הוא שר את זה בכאלו עוצמות. פשוט מדהים! אחרי השיר הזה ערן אמר שאנחנו בשלב הזה בהופעה של השירים האפלוליים... אז הנה עוד אחד... ושר את גלגל, המצוין,ללא ספק אחד המוצלחים ויש שיגידו הכי מוצלח של האלבום האחרון. אחריו קיץ, שתמיד מרגש אותי. וזה גם אחד השירים היחידים אולי שאני מעדיפה בו ביצוע שקט יותר ופחות רוקיסטי. אחריו היה איזה דיון משעשע בין ערן לירמי בנוגע לשורות הראשונות של עולה (שהוא, אגב, אחד השירים שאני הכי פחות מתחברת אליהם) על מה זה רוכב על הקוק של הפיט. ירמי אמר שיש את קוקפיט, שזה תא הטיס כמובן, אבל אפשר גם לחלק את זה לשתי מילים. קוק, שכולנו יודעים מה זה ופיט, שזה בור...(מסתבר). ואז כשאתה דופק את הקוק בפיט זה כמו להיות בקוקפיט אתה עולה עולה עולה... היה משעשע... את השיר הבא, המכסה הירוק, שהוא ללא ספק אחד האהובים עלי, שר דווקא ירמי קפלן היה מקסים ללא ספק. אחר כך ערן שר את מחטט של ירמי, בלילות של ירח מלא ואז שר ביחד עם ירמי את אני אשתנה, אחד הביצועים הטובים של הערב. השיר שחתם את החלק הראשון של הערב היה כרמלה כרוס ווגנר. להדרן הראשון עלה ערן צור לבדו. ושר שיר חדש ומקסים. "אבל אני עדין ויש לי רגשות תגידי לי דברים טובים מילים נעימות ותני לי את הגב, חבקי אותי עכשיו כי קר לי נורא בעין הסערה" פשוט שיר יפהפה. בסיום השיר הצטרפו אליו רם וירמי לרטוב וחם, שפשוט עושה לך חשק עז להעיף את כל השולחנות ולהתחיל לקפוץ (ואומרת את זה אחת שבגילה המתקדם בהחלט מעדיפה לשבת עם האלכוהול ולהנות מההופעה בישיבה..). ואז תתמונה אימפרסיויסיטית. ושוב פרידה מהקהל. ואז חזרו להדרן שני ניצלתי בתבונה את מיתרי הקול שלי כדי לצעוק לו תותים לשמחתי הוא אכן נענה... והיה ביצוע מעולה, כרגיל... והערב נחתם עם RUSH TIME אין ספק שבלט בחסרונו פרח שחור, וחבל גם שלא היה ירושלים אהובתי. ובעצם יש כל כך הרבה שירים שהייתי רוצה לשמוע אבל יותר מהכל, הייתי רוצה לשמוע את מה את עושה... אוי מה שהשיר הזה עושה לי... לסיום, היה ממש ממש כיף מומלץ בחום...