ערן צור והפייטן דוד מנחם
הערב נכחתי במופע של ערן צור והפייטן דוד מנחם במסגרת אירועי "ידידי, השכחת?" של ארגון "בית הלל" במועדון הביט בחיפה. לא יודעת למי יצא לבקר במופע מהסוג הזה אי פעם, אבל באמת שקשה לתאר במילים את מה שהיה שם. לכאורה לא הייתי מצפה מערן להתחבר באופן כ"כ מושלם לפיוטים מן המקורות , ועוד בניגון המזרחי שלהם. אבל כשחושבים על זה יותר לעומק , יש לערן ידע די נרחב בכל מה שקשור למקורות , והוא עושה בהם שימוש בכתיבה שלו. ככל שהערב התקדם, החיבור הזה נראה היה טבעי יותר ויותר, בין בשירת הפיוטים ובין בשיריו של ערן, שהפייטן הרב דוד מנחם עשה ככל יכולתו כדי להתאים עצמו לסגנון הייחודי שלהם. השירים של ערן לא היו "הארד קור" מביניהם, אלא כמובן כאלה שניתן למצוא בהם חיבור מסוים לשירת המקורות, או שקטעי הקישור גרמו לחשוב שהם כאלה.... הערב התחיל בשני פיוטים שבהם שיתפו פעולה ערן והרב מנחם. לאחר מכן "בלילות של ירח מלא" כאשר הכל מלווה בכלי מיתר ודרבוקה. היו שם גם פרפרי תעתוע, קיץ, בגן שלך. בערב ב' כסלו ערן תיקן את דברי הסטודנט שחשב שערן כתב את המשפט "יום אסוני הוא יום ששוני..." בהסבר על אבן גבירול, והרחיב את הדיון לתבנית הלשונית המיוחדת במשפט זה... איך אפשר בלי ירושלים כאשר מדובר בפיוטים- אז היה מי שהזכיר את פיוטי הכמיהה הרבים מספור שנכתבו לכבודה של העיר הקדושה והנהדרת הזו, אבל פה גם לערן יש מה לתרום. אז היה "ירושלים אהובתי", שמוזר לחשוב בהקשר זה שדוקא את השיר הזה כתב המשורר נעים עריידי. ערן ניסה לאתגר את דוד מנחם - "נכניס את דודו למגרש של מאיר אריאל" – והם ביצעו יחד את "נשל הנחש" בשיתוף פעולה מקסים. הפיוטים "שבחי ירושלים" ו"אדון הסליחות" זכו לביצוע משותף של כל הקהל, אבל זה לא פחות ממתבקש. ביחוד בהתחשב בעובדה שעל כל שולחן היו חוברות עם מילות השירים וגם מסך שהקרין את המילים. את המסך גיליתי רק בשלב מאוחר יחסית ואז הבנתי את פשר הבקיאות של הקהל (המעורב,יש לציין) במילותיו של ערן צור. להדרן קיבלנו מערן את "פרח שחור", שהיווה אקורד סיום מצויין למופע מרגש מאין כמוהו, שמעבר לתקוה האישית שישיג את מטרת הארגון, היה פשוט חוויה מקסימה שאני מקווה שתגיע לכמה שיותר אנשים ואולי יש בזה כדי לתרום להתקרבות וסובלנות חברתית באמצעות המוסיקה.
הערב נכחתי במופע של ערן צור והפייטן דוד מנחם במסגרת אירועי "ידידי, השכחת?" של ארגון "בית הלל" במועדון הביט בחיפה. לא יודעת למי יצא לבקר במופע מהסוג הזה אי פעם, אבל באמת שקשה לתאר במילים את מה שהיה שם. לכאורה לא הייתי מצפה מערן להתחבר באופן כ"כ מושלם לפיוטים מן המקורות , ועוד בניגון המזרחי שלהם. אבל כשחושבים על זה יותר לעומק , יש לערן ידע די נרחב בכל מה שקשור למקורות , והוא עושה בהם שימוש בכתיבה שלו. ככל שהערב התקדם, החיבור הזה נראה היה טבעי יותר ויותר, בין בשירת הפיוטים ובין בשיריו של ערן, שהפייטן הרב דוד מנחם עשה ככל יכולתו כדי להתאים עצמו לסגנון הייחודי שלהם. השירים של ערן לא היו "הארד קור" מביניהם, אלא כמובן כאלה שניתן למצוא בהם חיבור מסוים לשירת המקורות, או שקטעי הקישור גרמו לחשוב שהם כאלה.... הערב התחיל בשני פיוטים שבהם שיתפו פעולה ערן והרב מנחם. לאחר מכן "בלילות של ירח מלא" כאשר הכל מלווה בכלי מיתר ודרבוקה. היו שם גם פרפרי תעתוע, קיץ, בגן שלך. בערב ב' כסלו ערן תיקן את דברי הסטודנט שחשב שערן כתב את המשפט "יום אסוני הוא יום ששוני..." בהסבר על אבן גבירול, והרחיב את הדיון לתבנית הלשונית המיוחדת במשפט זה... איך אפשר בלי ירושלים כאשר מדובר בפיוטים- אז היה מי שהזכיר את פיוטי הכמיהה הרבים מספור שנכתבו לכבודה של העיר הקדושה והנהדרת הזו, אבל פה גם לערן יש מה לתרום. אז היה "ירושלים אהובתי", שמוזר לחשוב בהקשר זה שדוקא את השיר הזה כתב המשורר נעים עריידי. ערן ניסה לאתגר את דוד מנחם - "נכניס את דודו למגרש של מאיר אריאל" – והם ביצעו יחד את "נשל הנחש" בשיתוף פעולה מקסים. הפיוטים "שבחי ירושלים" ו"אדון הסליחות" זכו לביצוע משותף של כל הקהל, אבל זה לא פחות ממתבקש. ביחוד בהתחשב בעובדה שעל כל שולחן היו חוברות עם מילות השירים וגם מסך שהקרין את המילים. את המסך גיליתי רק בשלב מאוחר יחסית ואז הבנתי את פשר הבקיאות של הקהל (המעורב,יש לציין) במילותיו של ערן צור. להדרן קיבלנו מערן את "פרח שחור", שהיווה אקורד סיום מצויין למופע מרגש מאין כמוהו, שמעבר לתקוה האישית שישיג את מטרת הארגון, היה פשוט חוויה מקסימה שאני מקווה שתגיע לכמה שיותר אנשים ואולי יש בזה כדי לתרום להתקרבות וסובלנות חברתית באמצעות המוסיקה.
