לא הייתי טורח...
אני דווקא מתומכי מבדקי המבחנה, אבל ברור שאי אפשר להסיק מהם מסקנות חד-משמעיות - וודאי לא בטכנולוגיה של לפני 30 שנה (וגם היום נדרש מחקר קליני כדי לתת תשובה ברורה. ובכל מקרה, המחקרים הללו לא נעשו בהקשר ישיר של השפעת מיץ עשב-חיטה על נזקי עישון - וגם לא מצאתי מחקרים כאלה לא ב-Pubmed ולא ב-Google Scholar שמניב תוצאות רבות יותר). מיץ עשב-חיטה, כמו מיצים טבעיים אחרים או אכילת פירות וירקות באופן כללי, מספק חומרים שהודגמו בצורה די משכנעת (בבני-אדם) כמעכבי ומונעי סרטן. דווקא העניין עם הכלורופיל מעניין בפני עצמו, כי בחשיפה לאור כלורופיל הוא מחמצן חזק שיכול ליצור רדיקלים חופשיים בכמויות מסחריות. למעשה, זו הסיבה שבצמחים יש כל כך הרבה אנטי-אוקסידנטים מלכלתחילה - בתהליך הפוטוסינתזה כל הזמן נוצרים רדיקלים ומחמצנים נוספים, בייחוד כשהצמח שרוי בתנאי עקה (שזה רוב הזמן, בטבע במיוחד). אבל אני מניח שכאשר כלורופיל אינו חשוף לאור, הוא עדיין קושר בחוזקה יונים דו-ערכיים (בעיקר מגנזיום - אותו מכיל כלורופיל טבעי), אבל אני משער שהוא יכול לקשור גם ברזל, סידן - וחשוב מכך, יונים דו-ערכיים בעייתיים יותר כגון קדמיום וכספית.