אם תשאל לדעתי,
אומר לך כי אל לך להכאיב לראשך עם כל אלו. ירקות בכל הצבעים והמינים מומלצים תמיד, בכל צורה, בכל דרך, עם ערבוב, בלי ערבוב, העיקר שיבואו.
לגבי פירות - כנ"ל, אף שאישית אני מעדיף לתת יותר דגש על ירקות, מאחר שהם מזינים יותר מפירות.
אם תשאל אותי לגבי חשיבות הצבעים של ירקות ופירות, אומר כי ככלל, ככל שהצבע עז יותר, כך הירק/פרי מזין יותר. כך, למשל, אוכמניות או מנגו מזינים יותר מבננה או תפוח.
ולגבי סוגי ירקות - לדעתי, הסוג החשוב והמזין מכולם הוא עלים ירוקים כהים, בין אם ירקות-מאכל ובין אם עשבי-תיבול. כלומר - תרד, מנגולד, קייל, עלי בייבי, פטרוזיליה, כוסברה... ושאר עלים מוכרים יותר או פחות.
אלו הם "המולטיויטמינים" של הטבע. הם מכילים כמעט כל ויטמין או מינרל שצריך, נוסף-על כמות גדולה של נוגדי-חמצון וקרוטנואידים. כל המרבה הרי זה משובח (חוץ ממקרים חריגים, כמו אצל אנשים שנוטלים תרופות לדילול דם, או בעלי רגישות יתרה לאוקסלאטים).
גם ירקות כתומים מזינים מאוד - גזר, בטטה, דלורית ודלעת. הם עשירים במיוחד בביתא-קרוטן, ולדעתי מספר לא קטן של טבעונים אינו צורך די ממנו, וחבל מאוד.
ירקות ופירות אדומים כעגבניה, אבטיח ואשכולית (אדומה) עשירים בקרוטנואיד נוסף - ליקופן, שעל פלאיו שמעו רבות בשני העשורים האחרונים.
ירקות ופירות סגולים/אדמדמים, ככרוב סגול, אוכמניות, פטל, תותים, דובדבנים - מכילים אנתוציאנינים, עוד סוג של נוגדי-חמצון, וגם כן נחשבים למזינים ביותר.
יש לשים לב ששני סוגי ירק/פרי סגולים מכילים רכיב אחר, ייחודי יותר - סלק ופירות ממשפחת הצבר (סברס, פיטאיה) - הם אמנם סגולים, אך מכילים בטאצינינים (מהמילה Beta, סלק), נוגדי-חמצון מעט שונים.
ולבסוף, משפחת השומיים - שום, בצל וכרשה - אמנם הירקות הללו "לבנים" (כלומר, חיוורים במקצת), אך מבחינה בריאותית, הם מזינים ביותר. אולי לא מבחינת ויטמינים, אבל בהחלט מבחינת פיטוכימיקלים.
ביניהם נמצא גם הבצל הסגול, שהוא דיל של שניים במכה: גם ממשפחת השומיים הלבנה, וגם מקבוצת הסגולים/אדמדמים על תכולת האנתוציאנינים.
אני משתדל בכל יום לאכול מכל הקבוצות הנ"ל (טוב, מלבד קבוצת הבטאציאנינים, כי אני לא קונה כמויות של סלק. מצד שני, אולי הגיע הזמן להתמיד יותר.
).
לעזאזל, חפרתי. אני מקווה שלא גרמתי לך כאב ראש... אבל אם לענות עוד יותר ספציפית על השאלה שלך, אני מניח שלאור הכתוב למעלה הבנת שהפירות הבריאים ביותר הם פירות היער (אוכמניות, פטל, תותי עץ וכד').
מה חבל שהם יקרים... זה מאלץ אותי לאכול מהם לעתים רחוקות מדי.
