עשיית צרכים בתחתונים

[kzm75]

עשיית צרכים בתחתונים

עינת שלום, קיבלתי ממך תשובה בנושא הנ"ל לפני למעלה מחודש ופעלנו לפי המלצתך באדיקות. אני מיואשת, לא רואה שום שיפור. מה עושים? להמשיך באותו קו / לשנות כיוון? בתודה מראש. מצטטת את ההתכתבות איתך: שלום רב, גם אנחנו מנסים להתמודד עם בעיה דומה. בתנו בת ה-3 גמולה מחיתולים במהלך היום אולם קקי מתעקשת לעשות בתחתונים, למעט מקרים בודדים באסלה, כך שאין בעיית יכולת מצידה. כאשר שאלתי למה לא בשירותים, היא ענתה "ככה, לא בא לי". אני משערת שהיא נהנית מההתעסקות שבהחלפה, אבל לא בטוחה שזה העניין. המטרה שלי היא להפסיק את ההתנהגות הזו, אבל עדיין אני מתקשה ליישם, חסרים לי כלים. זאת אומרת, מה אני אמורה לעשות? אם היא נהנית מההתעסקות שבהחלפה, אני יכולה לתת לה להסתובב עם ה"חבילה" בתחתונים עד שיימאס לה (כמה זמן אפשר להשאיר במצב כזה?). ניסיתי פעם אחת, נמאס לה די מהר. אז מה לעשות? מרגישה שצריכה הכוונה יותר תכל'ס. המטרה שלי ברורה אבל הדרך לא. תודה מראש מה עושים? שיחה חד פעמית בה מספרים לילד שהוא גדל ויכול לעשות בשרותים. מדפדפים בדפי ההסטוריה שלו ומוכיחים לו את יכולותיו. יכולות השליטה, הבחירה, ההחלטה, לקיחת האחריות ... ... בשטחים אחרים ( לא בקשר עם היציאות). אחרי השיחה מעבירים לילד את רשות הבחירה והאחריות ומרפים. לא מטיפים, לא לוחצים, לא עושים שיחות, לא מסבירים... ... לטעויות שלו ( יציאת בתחתונים) מגיבים בענייניות, לא ברגשנות. גישה כזו נחושה רגישה ועקבית. אני מדגישה עקבית תניב את התואצאת המבוקשות. בהצלחה עינת גבע.

 

[עינת גבע]

שאלות חשובות ומהותיות...

שלום רב, תני לי שתיים- שלוש דוגמאות לתגובות שלך בחודש האחרון לאחר שהילדה עושה צרכים בתחתונים. הרחיבי בתחושותייך, איך את מרגישה כשזה קורה? להשתמע עינת גבע.

 

[kzm75]

צרכים בתחתונים

שלום עינת, תודה על התגובה המהירה. הסיפור ארוך, אני מקווה שיהיו לך סבלנות וזמן לקרוא הכל. שאלתי את בעלי איך הוא רואה את התגובה שלי, הוא אומר שאני קרה, לא מראה רגשות ואני מסכימה איתו. זה סוג של טקס ידוע מראש - הבת שלנו "פורשת" למקום נסתר קבוע בבית (יש לה שניים כאלה ואנחנו כבר יודעים מה מחכה לנו כשהיא הולכת לשם), עושה את צרכיה בתחתונים ומגיעה אלינו להודיע "עשיתי קקי". אני "אחראית הקקי" בבית לכן אני תמיד זו שמנקה (גם בלילה כשבורח פיפי במיטה וזה קורה הרבה כי היא בגמילת לילה כרגע, מרצונה ומיוזמתה). אומרת לה "בואי לשירותים" לוקחת אותה ביד או שהיא הולכת בעצמה ומנקה אותה ומחליפה לה בגדים. היא מתעקשת "לראות את הקקי" לפני שהוא נשטף באסלה. כל הסיפור הזה לוקח 5 דקות ואני מקפידה לא לנהל שיחות בכלל, למרות שהיא לפעמים מנסה אותי אבל אני לא נגררת לזה. בנוסף: 1. לאחרונה, בשל גמילת הלילה, היא מצאה לה שיטה למרוח זמן לפני השינה. קמה מהמיטה והולכת לבד לעשות פיפי כמה פעמים, עושה קקי בדיוק בזמן שצריך ללכת לישון וגם אחרי שהיא במיטה היא עושה שוב ובאה לסלון להודיע. במקום ללכת לישון ב-8 וחצי, שעת השינה נגררת ל- 9 וחצי ואף יותר - לדוגמא עכשיו עשר ורבע בלילה, היא עדיין ערה והולכת לבד לשירותים כל הזמן. כמובן שזה מאוד מתסכל אותי אבל אני מבינה שאין לי שליטה שאי אפשר להכריח אותה לא לעשות צרכים אז אני פשוט לא מגיבה. 2. למרות ה"הרצאה" שעשיתי לכל בני המשפחה לא להגיב בשום דרך, שלילית או חיובית, בזמן שזה קורה, אלא לנקות ולהמשיך הלאה באופן ענייני, יש בעיות של הפנמה/הבנה שמכעיסות אותי מאוד. הבעיה זניחה עם סבים וסבתות שרוב הזמן לא נוכחים בסיטואציה. הכי קשה עם בעלי שכמעט תמיד נוכח ומתחיל לנהל שיחה קצרה איתה או אומר לה איזו מילה. מספיקה מילה אחת שלו אליה ואני "קופצת" , מבקשת ממנו לא להגיב בכלל, אבל לצערי אין הפנמה. אני עקבית אבל מרגישה שאחרים מקלקלים לי. 3. עוד בעיה שאנחנו מתמודדים איתה היא הסחטנות של "לשתות מים" לפני השינה. לי ברור שאין שום צורך לשתות לפני השינה בעיקר אם יש מספיק נוזלים במהלך היום ולכן מסרבת לתת לה. בעלי לעומת זאת, לא מוכן לקבל איסור על שתיה, הוא חושב שאני מגזימה וקיצונית. מרוב ייאוש, עכשיו החלטתי להשאיר לו להתמודד עם התוצאה - בקשות של "אבא אני רוצה מים" כל כמה דקות, כדי שיבין בעצמו שהוא טועה. נשארה הבעיה שאני זו שצריכה להחליף בלילה את הסדינים... שאלת איך אני מרגישה? מרגישה שנלחמת בכל החזיתות, כועסת ועייפה מאוד. נלחמת בעצמי, לא להישבר ולהמשיך בקו שהצעת שאני מאוד מסכימה איתו ורואה כהגיוני. נלחמת בבעלי שלדעתי לא מבין את העניין כמו שאני מצפה ממנו וכועסת עליו. מרגישה שלקחתי על עצמי, כרגיל, את תפקיד המבוגר האחראי, זו שאחראית להציב גבולות, זו שמחנכת את "כל העולם" - את הבת שלנו, את בעלי, את הסבים והסבתות. שיש לי כמה ילדים ולא אחת. חשוב להגיד שאנחנו אף פעם לא כעסנו על הבת שלנו בגלל הרטבת לילה או צרכים בתחתונים, ברור שאין מה לכעוס, שהיא מתנהגת על פי התגובות שלנו, בודקת גבולות כל הזמן ומחפשת את הדרך הכי קלה לקבל תשומת לב. מקווה שהצלחתי להעביר את כל האינפורמציה וסליחה על האורך. בתודה מראש

 

[עינת גבע]

מה הילדה משיגה?

שלום רב, עכשיו התמונה קצת יותר מלאה, ברורה ומובנת. ראשית, היא זורקת קרן אור נוספת על " ופעלנו לפי המלצתך באדיקות ". ברוב המקרים כאשר הורים תמימי דעים, מסכימים על דרך אחת, מאוחדים, נחושים ועקביים הקשיים באים על פתרונם בקלות ובמהירות רבה יותר. מה שאני שומעת בין השורות הוא רצף של חילוקי דעות (אנושיים, לגיטימיים וטבעיים) בינך לבין בעלך. חילוקי דעות בין בני זוג הם בלתי נמנעים ומבורכים בשעה שהם מדוברים בשעה שקטה, ללא נוכחות הילדים. אני מבינה מדברייך, שחילוקי הדעות ביניכם הפכו לקונפליקטים ואף למישור של מאבק ומלחמות. ברשותך, אני צועדת איתך עוד צעד של מודעות. התנהגות של ילדים היא מטרתית . הילדה שלכם, כנראה פתחה עוד רווח משני (לא מודע) בנוסף לרווחים שהיו לה. היציאות שלה משיגות גם שליטה על היחסים שלכם . באמצעותם היא מצליחה לקרב ביניכם, ליצור אינטימיות וקשר ביניכם. ילדים מפתחים לפעמים סימפטומים (לא מודעים) כתגובה למערכת יחסים בבית. אני יודעת, הכנסתי לכאן, השערה מורכבת. בהזדמנות זו עלי להדגיש שהפורום אינו פלטפורמה מתאימה לבדיקה ואבחון של רבדים פסיכולוגיים עמוקים. המקום המתאים לבדיקה מסוג זה הוא שיחות ייעוציות. להשתמע עינת גבע.

 

[kzm75]

תודה

עינת שלום, תוך כדי שרשמתי לך את הדברים, שיערתי שזו תהיה תשובתך ואני מבינה מה עליי לעשות באופן מיידי. ראשית, לא להתווכח על הנושא בנוכחותה גם אם זה בשפה שאיננה מבינה, היא בוודאי קולטת את הטונים, ושנית לנסות להסביר לבעלי שוב, בזמן שיש לנו אפשרות לשוחח ללא נוכחותה, את החשיבות של לא להגרר לתגובות כלשהן. האתגר הבא שלי הוא להצליח לרתום את בעלי לייעוץ, אני מודעת לכך שיש לא מעט דברים שעלינו לפתור, ההשערה שלך קלעה בול למטרה כמובן. מודה לך מאוד ושתהיה שנה טובה ומוצלחת.

 

[עינת גבע]

ברכות...

שלום רב, מברכת אותך על מסקנות תבונתיות. ומאחלת לך שתשכילי להוביל מהלכים בונים ומקדמים במשפחתך. בברכה, עינת גבע.