עשיתי את זה!

עשיתי את זה!

מעולם לא התבלטתי ביופי עוצר נשימה או בגוף חטוב, לפי כל הגדרה. אני אישה מלאה וגדולה ונוטה להתלבש בבגדים צבעוניים ובולטים עם מחשוף גדול שמוציא הרבה "אישיות". ככה אני אוהבת. ככה נח לי. ככה מוצא חן לי. לאן שאני לא הולכת אני מקבלת אין ספור תגובות, מבטים, שריקות, קריאות ומצמוצים. אני גרה בדרום ת"א - בשכנות לאנשים בלי הרבה מעצורים ולפעמים אפילו סופגת נגיעה אחת "מקרית" או שתיים. אני לא מגיבה לרוב. מה כבר אפשר לעשות? בזמן האחרון העצבים שלי רופפים באופן כללי. אני מקפידה לעצור באמצע הרחוב אחרי כל הערה מגעילה ולצרוח ולעשות סקנדל. זה לא יעיל, אולי. אבל משחרר. ונותן לי הרגשה נעימה שאותו אדם יחשוב לפחות עוד פעם לפני שהוא מעז להעיר למישהי על הגוף שלה או להציע הצעות לשיתופי פעולה. היום בדרך חזרה מהעבודה עברתי ליד רכב שבחור דוחה פרק ממנו סחורה. הוא הביע את דעתו על החזה שלי. אני הבעתי את דעתי על האמא שלו. כמה אנשים יצאו מהחנויות לראות מה קורה. ואז החלטתי לעשות מעשה. התקשרתי מהמקום למשטרה. מסרתי את מספר הרכב ואת פרטי המקרה. אני כמעט משוכנעת שהמשטרה לא תעשה כלום. אני כמעט משוכנעת שהחלאה מת מפחד ולא יעז יותר לפתוח את הפה שלו לפחות כמה ימים טובים. אני מאושרת וגאה בעצמי!
 
אה..... וגם....

שלום לכן :) ברכות על הפורום. קראתי הכל בשקיקה. יופי של רעיון.
 
מעורר הערצה!

כל פעם שמישהו עושה לי קולות ברחוב, אני ממשיכה ללכת בפרצוף קפוא וחושבת על מיליון תשובות שיכולתי לענות לו. לצרוח? לעשות סקנדל? להגיד לו מה אני חושבת על אמא שלו? הלוואי עלי. מהיום אני אחשוב עליך כל פעם שזה יקרה לי ואני אנסה לעשות כמוך. דרך אגב, על מה בדיוק התלוננת במשטרה? הטרדה מינית? תקיפה? הם בכלל התייחסו לזה?
 
באמת גדולה!

גם בגלל התגובה הנפלאה וגם בגלל שאת מרשה לעצמך ללכת איך שאת רוצה ואוהבת, ונשמע שאת אוהבת את עצמך ואת איך שאת נראית. זה מעורר קנאה. ככה אוהבת/ככה נוח/ככה מוצא חן - אני שומעת ומקנאת.
 

mic26

New member
חן חן../images/Emo6.gif

גם אני בעבר אהבתי ללכת עם מחשופים ובכייף, וספגתי הערות והטרדות והגבתי בהרכנת ראש. היום אני מעדיפה את המראה הסולידי, אבל גיליתי שלפעמים גברים מטרידים דווקא את מי שמעדיף לא להתבלט. ככה שזה לא משנה מי את ואיך את לבושה, חלק מהם פשוט נגועים, מטרידים ומשפילים. פעם, בכל פעם שהייתי עוברת ליד מגרש מכוניות מסויים היה השומר עושה קולות עם השפתיים ומעיר את הערותיו, עד שיום אחד אמרתי לו שזה מאוד מפריע לי בכל פעם ושיפסיק. הוא הפסיק! ואז פעם עברתי שם עם אמא שלי(!) והוא שוב עשה קולות. בעצבים צעקתי עליו שהוא היה אמור להפסיק עם זה והוא אמר "מצטער, לא זיהיתי אותך". אמרתי לו שזה מפריע לכל אחת, ולא רק לי. בהודו כשהעיז צעיר הודי חצוף לשלוח יד לחזה שלי (וציפה בחיוך שאגיב בתדהמה ובשתיקה) הוא מצא את עצמו תוך שניות על הריצפה, סופג מכות, אגרופים וגידופים ממני, וריקשה שנתקעה לו בגב. התקהל לו קהל רב לצפות במחזה, עד שלקחו אותו משם. אך, הסיפוק...
 
בהודו את גיבורה?

בישראל כבר היו תוקעים בך סכין על דבר כזה. מעניין אם קרה אי-פעם (באיזשהו מקום בעולם) שבחורה ששרקו לה עצרה ואמרה: אוי, ממש תודה, זה נורא מחמיא לי ואתה גם באמת נראה לי בחור מקסים...
 

mic26

New member
בארץ לא הייתי עושה את זה

אבל זה כייף לדעת שפעם אחת יכולתי להחזיר ולהשפיל בחזרה את אחד מהמשפילים הקבועים... ובהודו זה די נפוץ.
 
שאלה שעולה לי כמה ימים אחרי:

האם עדיף להיות שקופה ברחוב או למשוך מבטים? ראיתי ראיון עם הלן מירן, השחקנית האנגליה, בת 58 (ונראית נפלא), שאמרה שהיא אוהבת את הגיל שלה, כי סוף-סוף היא הפסיקה להיות אובייקט מיני. זה היה מעניין. במשך שנים הייתי מאד בולטת וחריגה בהופעתי וכל מה שרציתי זה להיות "רגילה" - ועכשיו, שאני יותר קרובה לזה (להרגשתי לפחות) - לפעמים אני מתגעגעת לנוכחות שהיתה לי אז. האם בגדים צבעוניים ומחשופים עמוקים הם "נוכחות", או "התבלטות" או נסיון למצוא את הייחוד שלך/שלי? כמי שתמיד היתה צריכה להיות "חכמה" כדי שיסתכלו עליה, אני שואלת את עצמי איזה תכונה מכל תכונותי הטובות הייתי "מוכרת" כדי לזכות באותם מבטים נכספים? והאם הם בכלל נכספים? היום, כשאני כבר לא "בשוק", אני מרגישה הקלה רבה שאני כבר לא צריכה להישפט ולדעת את ערכי לפי אותם מבטים. לפעמים זה אפילו מצחיק אותי כהמבטים נודדים מעלי, פוסלים מראש את "המועמדות" שלי. אבל עדיין אין לי תשובה לשאלה שלמעלה. כנראה שעדיין לא הסכמתי "לוותר" ולהשתנות. יש לכן דעה בנושא? אשמח לשמוע.
 
למעלה