כן, אני ממש מבינה-
שמחה שהסקירה הראשונה היתה תקינה ושלא חזרו המומים של הגרידה בשבוע 20. עדיין יש דרך לפנייך, ואני בהחלט מבינה את הרצון לדבר עם הילדון על ההריון בשלב כמה שיותר מאוחר. אם אכן ניתן יהיה לגרור את זה עד אחרי תוצאות מי השפיר והסקירה השנייה- זה יהיה מעולה.
אני סיפרתי לילדים שלי (שהיו אז בני 5 ו-8) על ההריון עם מעיין בשבוע 18-19 בערך, אחרי שהוכרחתי לעשות זאת על-ידי המטפלת שלי. הבטן יצאה כבר מההתחלה, ואי אפשר היה יותר שלא לדבר על זה. אמרתי את זה לכל אחד לחוד, בשיחה קצרה, בלי הילולות וצהלולים. אמרתי שיש לי ברחם (הם כבר ידעו מה זה רחם...) עובר, ושאנחנו מאוד מקווים שהוא יגדל ויתפתח. משום שכל שבוע הלכתי לרופאה שלי, אמרתי להם שאני הולכת לרופאה שבודקת אותי ואת העובר כל שבוע. זהו.
הם הרגישו עליי שאני לא רוצה לדבר על הנושא, ובקושי העלו את הנושא עד שהיא נולדה.
תדגישי בפני הסביבה לא לדבר איתך על ההריון כאשר הילד בסביבה, וגם שלא ידברו ביניהם על זה כאשר הוא נמצא. חשוב מאוד שהוא ישמע על כך ממך ולא ממישהו אחר.
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028