עשיתי לי היום תרגיל
אני חושבת שמישהי כתבה עליו או על תרגיל דומה - רשמתי "אני אוהבת את הסרטן שלי כי" ואח"כ רשימת "אני לא אוהבת את הסרטן שלי כי". יש לי משהו קצת עצוב (וגם קצת שמח) להגיד לכם: מצאתי בקלות רבה הרבה סיבות ללמה אני אוהבת את הסרטן והסיבות היו די עצובות אני חייבת לומר: כי הרגשתי נאהבת, כי היתה לי לגיטימציה להיות במקום ראשון, כי היתה לי לגיטימציה לנוח, לעשות מה שאני אוהבת ועוד. והיה לי הרבה יותר קשה לחשוב למה אני לא אוהבת אותו (מצאתי רק סיבה אחת - תוקעים בי מחטים, אשמח לרעיונות שלכם....) אז למה יש פה משהו שמח? תשאלו ודאי. ובכן: הבנתי שאני לא צריכה את הסרטן כדי להיות נאהבת, לבחור לעשות מה שאני רוצה וכו´ אז יש בזה גם קצת תקווה. אבל יש לי עוד המון!!! דרך לעשות. סתם, רציתי לשתף.
אני חושבת שמישהי כתבה עליו או על תרגיל דומה - רשמתי "אני אוהבת את הסרטן שלי כי" ואח"כ רשימת "אני לא אוהבת את הסרטן שלי כי". יש לי משהו קצת עצוב (וגם קצת שמח) להגיד לכם: מצאתי בקלות רבה הרבה סיבות ללמה אני אוהבת את הסרטן והסיבות היו די עצובות אני חייבת לומר: כי הרגשתי נאהבת, כי היתה לי לגיטימציה להיות במקום ראשון, כי היתה לי לגיטימציה לנוח, לעשות מה שאני אוהבת ועוד. והיה לי הרבה יותר קשה לחשוב למה אני לא אוהבת אותו (מצאתי רק סיבה אחת - תוקעים בי מחטים, אשמח לרעיונות שלכם....) אז למה יש פה משהו שמח? תשאלו ודאי. ובכן: הבנתי שאני לא צריכה את הסרטן כדי להיות נאהבת, לבחור לעשות מה שאני רוצה וכו´ אז יש בזה גם קצת תקווה. אבל יש לי עוד המון!!! דרך לעשות. סתם, רציתי לשתף.
) אותו. איזו גאונות! והרעיון על לא לייצר כאב בשביל חיבוק הוא אדיר - אני חושבת שאנסה את זה בפעם הבאה שארצה חיבוק (רצון שדי מדוכא אצלי באופן כללי) זה כל כך יפה מה שכתבת, ונתת לי מחשבה, תודה!!!! בשונה ממך, אני דווקא לא הייתי חולה. אפילו מחלות ילדות לא היו לי ממש (רק חלק). ואז נהיה לי פתאום "הכי חולה שיש"