עשיתי קרחת

[regiment]

עשיתי קרחת

היי, אתמול, בדיוק שבועיים לאחר הכימו הראשון השיער התחיל לנשור במגע יד איך שאני בכיתי......כל כך ריחמתי על עצמי.....ובכן היום עשיתי קרחת, חברה טובה שלי עשתה לי...רציתי לספר על ההקלה הרבה שאני מרגישה!!!!!! קודם הלכתי עם חברתי לקנות צעיפים יפים, (השתוללתי קניתי ישר 4...) ואחר כך אכלנו ארוחת ערב יוקרתית במסעדה.....לקחנו נשימה ועשינו קרחת התלפאתי מעצמי שבזמן אמת לא בכיתי , ולא היה לי עצוב...כל שלב בתספורת צילמנו במצלמת וידאו ...והפכנו את האירוע למשהו מאוד חוויתי.....צחקתי הרבה...ועשיו אני מרגישה הקלה עצומה שהעניין מאחורי...למדתי לקשור את הצעיף ואני יפה בעיני עצמי...מזה פחדתי יותר מכל איך אני אראה בעיני עצמי....ביתי הקטנה בת ה- 2...החלה לצחוק כשראתה אותי וכששאלתי אותה היכן השיער שלי היא ענתה: "נ ג מ ר! צחקנו אני ובעלי ובזה שברתי את הקרח...ביתי בת ה- 6 ישנה כשחזרתי הביתה...נראה איך היא תגיב מחר בבוקר.... בקיצור, לא "כואב" לעשות קרחת...זה דווקא כייף!

 

[יוני מרגיש בריא]

הייי לך ../images/Emo13.gif

הרבה זמן לא כתבתי בפורום, את מן הסתם "חדשה" פה. אבל אני קורא הרבה מה מתחדש פה, והדברים שאת כותבת פה מאוד דיברו אלי! ממש לפני שנה בדיוק! התחלתי את הטיפולים שלי, והתיאור החי שלך על הנשירה הראשונית ואחר כך ללכת לחברה להסתפר... זה ממש החייה אצלי את הזכרונות, יוווו איך בכיתי כשהשיער התחיל לנשור ממש רטטתי מבכי, במיוחד שהבנתי שכולם ייראו אותי כך, ובכלל עלה לי המוון מחשבות מרירות בראש... למחרת הלכתי לחבר טוב מאוד וביקשתי ממנו שיוריד לי את כל השערות בראש, אני זוכר שצחקנו על המראה המוזר שלי אבל צחקתי המון! צחוק של התפרקות! אחר כך יצאתי עם החבר לסרט וסתם סיבובים, בקיצור- מאז ועד סוף הטיפולים לקחתי הכל בראש טוב (יחסית) העיקר שב"ה הטיפול הצליח בסוף (טפו טפו טפו

) הדברים שכתבת פה ריגשו אותי ממש ולכן העלתי את הזכרונות לכתב. בכל מקרה אני מאחל לך המון המון המון בריאות וכוחות לעבור הכככל!!! לעבור הכל מהר והכי קל ועם כוחות חדשים לחיים!!!! לילה טוב לך ולכוללללללללללללם

 

[regiment]

יוני- תודה ושבת שלום!

 

[ה ל ו מ ה]

../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

 

[דגנילי]

ברוכה הבאה לקרחת החביבה

כל הכבוד על האומץ - זה באמת אומץ. אני זוכרת שניסיתי להסוות את הקרחות שהופיעו לי מייד עם הטיפול הראשון. זה היה יום שבת והוזמנו לסבתא שלי לארוחת צהרים. ניסיתי איכשהו עם קוקו לסרק.. אבל נשאר יותר במסרק מאשר על הראש.. אמרתי לבעלי, נכון שהייתה לנו הפנטזיה שתגלח לי ת'רגליים? אז עכשיו ומייד לחדר האמבטיה! הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו פתאום לפני היציאה לארוחה.. גזרתי במספריים את השיער הארוך שנותר לי, נתתי לו את סכין הגילוח שלי ואמרתי לו, קדימה תתחיל! היה לו יותר קשה ממני. אבל הייתי החלטית. החלטתי שאני לא רוצה מראה חולה של נשירה - העדפתי קרחת נוצצת. הוא שאל אותי, איך אגיב עם בני המשפחה בשולחן? אמרתי לו שגם ככה כולם עושים הצגות של רחמים עלי, אז עכשיו יש להם סיבה מוצדקת. אבל בכל זאת הלכתי עם כובע רחב שוליים מקטיפה ואף אחד לא "הסתנוור". ולך חביבתי: סוף סוף יצא הבכי הבריא כל כך! וכמה שתבכי ותרחמי על עצמך - זה יחזק אותך יותר. כמה שאנחנו רוצים להיות "גיבורים ואמיצים" ולקחת את זה "קל", זה בלתי אפשרי. נדמה לך שאת בוכה על השערות, אבל לא זה העיניין - זה רק תירוץ, אם זה מנחם אותך (גם אני בוכה עכשיו

) אבל מה שטוב בכל בכי תמרורים ורחמים עצמיים - זה שאחרי זה מגיעה קצת הקלה - וצוחקים על הכל. ואת עוד תצחקי הרבה.. יותר ממה שאת חושבת! ואפילו שעדיין לא ראיתי אותך, אני בטוחה שאת יפה עם הצעיפים. כי היופי הפנימי שלך קורן במלואו כלפי חוץ.

 

[regiment]

יפה שלי...

דגניתי, תודה על המילים החמות, אך כמו שהספקת להכיר אותי כבר התרגלתי לקרחת , זה כל כך קליל ונוח ונורא כייף לשחק עם הקוצים!!!הבנות שלי משחקות איתה כל היום....בתי בת ה -6 אמרה שאני דומה לבן...וביקשה שאני לא אעלב ועכשיו כולנו צוחקים ומשתעשעים עם הקרחת.

 

[חזקה מהרוח ומסופה]

השיער נגמר...

לאמיצה בנשים! כמה זיכרונות

לפני הכימו ה-1 הסתפרתי תספורת קצרה ומדליקה-זה היה טקס כל החברות הטובות באו ובכו מהתרגשות. שבועיים אחרי הכימו ה-1(בדיוק כמוך) כל בוקר הכרית הייתה מלאה בשערות

נכנסתי לבד למספרה בקשתי קרחת-כמובן שהתחילו עם הקטע של ההתערבויות...

שבעלי

ראה אותי הוא אמר שזה מדהים והוא לא מבין אייך לא עשיתי זאת כל החיים...וישר שלח תמונות לכל החברים עם הכינוי שיינד אוקונור שלי... הייתה תקופת הסתגלות כל פעם שהייתי נכנסת למעלית ורואה את עצמי במראה נבהלתי...שינוי כ"כ קיצוני משיער ארוך ומתולתל כל החיים... שחווים את תופעות הכימו הכל מתגמד...והשיער לא חשוב... היום שהשיער גדל קצת בא לי לחזור לקרחת... אז השיער נגמר כמו שאמרה ביתך...האומץ לא להסתיר בעניי הוא חלק מתהליך הריפוי

יוד.

 

[ציפורלילה]

עדיף ככה

ככה נראה לי בכל אופן. הרבה יותר מבאס לספור שערות עד שהכל בכל מקרה יפול. אז גם לחסוך ת'באסה וגם לקחת ת'עניינים לידיים וגם לעשות קרחת עם מכונה שזה משהו שהרבה אנשים לא מעיזים בכל קייץ

אז נכון שלוקח זמן להתרגל לזה, אבל גם ככה יש כל כך הרבה התעסקות בכל מיני דברים מסביב שמהר מאד שוכחים שלפני יום יומיים זה היה עניין גדול. ואז.. נגמרים הטיפולים, והשיער צומח. חדש ורך כמו שיער של תינוק. יכולה להגיד לך ש 6 שנים אחרי, כשאני מסתכלת בתמונות אני עדיין קצת מתגעגעת למה שהיה פעם, אבל עדיין נשאר השיער של התינוק

 

[azehu]

אני מתרגשת לקרוא

ריגשת אותי עם התיאור של התספורת ועם האומץ העצום בו את מתמודדת בלי להסתיר את כל מה שעובר עלייך מהילדות שלך ובעלך. זה כל כך חשוב ובריא בעיניי, שקשה לי להסביר לך עד כמה. ההסתרה וההכחשה והרצון להיות בסדר ולהראות בסדר תובעים מאיתנו (גם מהבריאים) כל כך הרבה אנרגיה שצריכה ללכת להבראה... (אן לדברים חשובים אחרים) אני מרגישה שאני יכולה להגיד לך שאני גאה בך (למרות שאנחנו לא מכירות) ושולחת לך חיבוק של אנרגיה נוספת לימים בהם אין לך כוח יותר...

 

[מיליתו]

קרחת

קרחת תמיד נתפסת כאחד הדברים הכי נוראיים בסרטן, אבל בדרך כלל היא החלק הממש שולי. גם אני מאוד דאגתי מאיך בעלי ידיג, ובסוף עשינו את זה ביחד. קודם כל עשינו לי כל מיני תספורות, ונוראה צחקנו, ובסוף קיצוץ עם מכונה. אחרי עוד יומיים של נשירת שיערות באורך מילימטר, לקחתי סכין והתגלחתי... היה דווקא כיף - זה משהו שהמון אנשים היו רוצים לעשות םעפ רק כדי לראות איך הם נראים, והנה, לנו יש הזדמנות... אני שמחה שהבנות שלך מקבלות את זה טוב, וגם את, ומאחלת לך שזו תהיה תופעת הלוואי היחידה של הכימו אצלך, ושהכל יעבור בשלום, ועם המון המון כוחות ושמחה.

 

[מבריאה]

בסוף תראי שאת הכי יפה עם הקרחת

גם אצלי זה היה ככה... נשר..נשר..נשר ובסוף בעלי ואני עשינו יחד קרחת. בהתחלה היה קצת קשה עם הילדים והם התביישו. הסתובבתי מלא זמן עם מטפחות וכובעים. היום אני רק רק רק עם קרחת, וזה ממש יפה לי (אם היו לי גבות וריסים אז הייתי חתיכה הורסת...) בקיצור, ערימת המטפחות שקניתי מעלה אבק, ואני לגמרי שלמה עם הקרחת שלי. נראה מה אחליט לעשות כשאסיים עם הטיפולים... זה נראה לי יותר סיוט לגדל שיער מאשרלהמשיך לתחזק את הקרחת, אבל דיה לצרה בשעתה. חזקי ואמצי ותתייחסי לשיער בהמון הומור... והילדים יתרגלו ממש מהר.