עשרים שנה לפטירת מורנו
שלום לכם,
אני נמנה על ''קוראיו השקטים'' של פורום זה, ואע''פ שבדרך כלל אינני כותב כאן לא יכולתי להתעלם מן התאריך ולהימנע מלשתף את רגשותיי ומחשבותיי ביום הזה. נדמה לי שהפורום הזה הוא הבמה הראויה ביותר לכך. לא אאריך בכך יותר מדי בשל קוצר הזמן ובשל השבת הנכנסת.
הכרתי את דמותו של ליבוביץ לפני כחמש או שש שנים, אי אז בשנות התיכון. כנער נבוך ומתוסבך מעט בשאלות דת ואמונה, שינה ליבוביץ את עולמי. תפישתו האמונית, שפתרה את קושיותיי בעיקר בענייני דת ומדע, שבתה את לבי. התחלתי לקרוא בשקיקה את כל כתביו ששמתי עליהם את ידי, בכל נושא שבו עסק, בין אם בספריו שהשגתי ובין אם באתר העמותה הנפלא.
עם השנים, דבקותי בהגותו של ליבוביץ התמעטה. לא חדלתי מעולם מלהעריץ הערצה מופלאה את איש הרוח הכביר הזה, אולם בנושאים רבים דעתי שונה מדעתו. יחד עם זאת אני רואה את עצמי כתלמיד נאמן של ליבוביץ, גם אם לא זכיתי להכירו.
עשרים השנים שחלפו מפטירתו הן מבחינתי הזדמנות ראויה להתבוננות בפנינו, בפניה של החברה הישראלית. נדמה לי שניתן לומר ללא ספק שהמצב הורע, שהלאומנות והפאשיזם שנואי נפשו של ליבוביץ, אכן התגברו (מסיבות מוצדקות ושאינן מוצדקות). אני מרגיש זאת באווירה הציבורית, בשיחות עם חברים. הפרובוקציות העקשניות של ליבוביץ היו מתקבלות כאן בחמת זעם רבה הרבה יותר.
אני מתגעגע לדמותו השנונה, המבריקה, של האיש הזה, שלא זכיתי להכירו. חסר לי אדם שמציב מראה כנגד החברה הישראלית, כפי שעשה ליבוביץ. חסרים לי אנשים בעלי עמקות אינטלקטואלית כשלו.
אך בעיקר בעיקר, חסרים לי אנשים שלוקחים את יהדותם ברצינות כמוהו. מתוך מסירות, מחויבות, אהבה. אנשים שאינם מסכימים שיהדותם תיהפך לקיטש לאומני במדינה היהודית המתחדשת. אנשים שימשיכו את דרכו.
תודה לכם על הפורום המופלא הזה.
יהי זכרו ברוך.
שלום לכם,
אני נמנה על ''קוראיו השקטים'' של פורום זה, ואע''פ שבדרך כלל אינני כותב כאן לא יכולתי להתעלם מן התאריך ולהימנע מלשתף את רגשותיי ומחשבותיי ביום הזה. נדמה לי שהפורום הזה הוא הבמה הראויה ביותר לכך. לא אאריך בכך יותר מדי בשל קוצר הזמן ובשל השבת הנכנסת.
הכרתי את דמותו של ליבוביץ לפני כחמש או שש שנים, אי אז בשנות התיכון. כנער נבוך ומתוסבך מעט בשאלות דת ואמונה, שינה ליבוביץ את עולמי. תפישתו האמונית, שפתרה את קושיותיי בעיקר בענייני דת ומדע, שבתה את לבי. התחלתי לקרוא בשקיקה את כל כתביו ששמתי עליהם את ידי, בכל נושא שבו עסק, בין אם בספריו שהשגתי ובין אם באתר העמותה הנפלא.
עם השנים, דבקותי בהגותו של ליבוביץ התמעטה. לא חדלתי מעולם מלהעריץ הערצה מופלאה את איש הרוח הכביר הזה, אולם בנושאים רבים דעתי שונה מדעתו. יחד עם זאת אני רואה את עצמי כתלמיד נאמן של ליבוביץ, גם אם לא זכיתי להכירו.
עשרים השנים שחלפו מפטירתו הן מבחינתי הזדמנות ראויה להתבוננות בפנינו, בפניה של החברה הישראלית. נדמה לי שניתן לומר ללא ספק שהמצב הורע, שהלאומנות והפאשיזם שנואי נפשו של ליבוביץ, אכן התגברו (מסיבות מוצדקות ושאינן מוצדקות). אני מרגיש זאת באווירה הציבורית, בשיחות עם חברים. הפרובוקציות העקשניות של ליבוביץ היו מתקבלות כאן בחמת זעם רבה הרבה יותר.
אני מתגעגע לדמותו השנונה, המבריקה, של האיש הזה, שלא זכיתי להכירו. חסר לי אדם שמציב מראה כנגד החברה הישראלית, כפי שעשה ליבוביץ. חסרים לי אנשים בעלי עמקות אינטלקטואלית כשלו.
אך בעיקר בעיקר, חסרים לי אנשים שלוקחים את יהדותם ברצינות כמוהו. מתוך מסירות, מחויבות, אהבה. אנשים שאינם מסכימים שיהדותם תיהפך לקיטש לאומני במדינה היהודית המתחדשת. אנשים שימשיכו את דרכו.
תודה לכם על הפורום המופלא הזה.
יהי זכרו ברוך.
