עשרת הדיברות באימון נשים!
אמנם חלקנו עוסקים באימון נערות, אך אני מוצאת את המאמר הזה מתאים (עם שינויים קלים ביותר). מיכל יערון/ איריס הרץ סימנים ביולוגיים, רגשיים, מנטאליים וקוגנטיביים מבדילים את האישה מהזכר האנושי. הבדלי המגדר יש להם משמעות מכרעת גם בספורט – ספורטאית אינה רק ספורטאי ממין נקבה ויש שוני מהותי בגישה שיש לנקוט כאשר מאמנים אותה – כך עולה מדבריה של מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט. להלן מספר עצות שימושיות לאימון נשים בספורט ההישגי: 1. קשר רגשי עם המאמן – ספורטאיות נוטות לפתח קשר רגשי עם המאמן. בתחילה יתכן כי הן תהיינה חשדניות, אך אט אט תיפתחנה ויתפתחו יחסי קרבה שיתבטאו בתלות ובקבלת מרות. הספורטאית תהיה עסוקה בקשר זה ובמשמעות שלו – תיעלב בקלות מהמאמן, תיקח ללב הערות ותפרש את התנהגותו יותר מאשר את הערותיו, תהיה לויאלית למאמן ותתקשה להחליף אותו. יתרה מכך, ספורטאית זקוקה לתמיכה והכוונה רגשית במצבי משבר. 2. שפה ותקשורת – נשים זקוקות לתקשורת כדי "לחיות". יש להסביר להן בדיוק מה רוצים מהן, להקשיב להן טוב ולשוחח על דברים. נשים מדברות ומסבירות עצמן במילים. הן רגישות לשפת גוף שלהן וגם לשפת הגוף של המאמן, אולם הן משתכנעות בעזרת חוש השמיעה. יש לדבר לנשים בשפה שתהיה רגישה ומתחשבת, במילים התואמות את עולמן. מילים כמו התמדה ונחישות מגייסות נשים יותר ממילים כמו מלחמה ותוקפנות. כמו כן חשוב לציין בפניהן כמה הן מוערכות הן צריכות לשמוע את זה בקול רם וברור לא לחשוב שזה מובן מאליו, זה חיזוק חשוב ומשמעותי, בלעדיו תהיינה כאלה שלא תממשנה את היכולות שלהן. 3. נשים בקבוצה – נשים לוקחות את ההתרחשות באימון ובתחרות אל החיים האישיים כי הן מושקעות רגשית באימון. במקרה של עימות בתוך האימון או תחרות עם חברה לקבוצה, קשה להן לצאת ממגרש הספורט ולהשאיר את חילוקי הדעות או המאבק במגרש ולהתנהל ב"חיים שבחוץ" ללא כעסים ותסכולים. אם אימון יתנגש עם זוגיות או אמהות, הדבר יפגע ביכולתה של הספורטאית להשקיע את זמנה ומרצה בספורט ועלול לפגוע במוטיבציה ובתמיכת הסביבה בעיסוקה בספורט. כדאי להימנע מיצירת קונפליקט בין החיים האישיים והחיים הספורטיביים. 4. נכונות אישית – השקעה, מאמץ, שקדנות, סבל, אינן מילים גסות עבור נשים. הן יודעות לעבוד קשה ולהתמיד, דבר זה מאפשר לאמן אותן יותר קשה ואינטנסיבי. ספורטאיות מוכנות להתאמץ, הן שאפתניות וניתן לסמוך עליהן. לספורטאיות חשובה הדרך ולא רק המטרה הסופית. חשוב לתת להן חיזוקים חיוביים לאורך הדרך זה "יתדלק" אותן וייתן להן כוח להמשיך ולהתמיד. 5. ריצוי – לנשים יש נטייה לרצות דמויות בעלות סמכות. נטייה זו יכולה לגרום לאימון יתר ולהגעה במצב לחץ גבוה מדי לתחרות. יש לקחת בחשבון את נטיית הספורטאית לרצות כאשר מציבים לה מטרות וציפיות. 6. מיקוד שליטה – עוסק בקשר בין אירועים ובין השליטה בהגעהלתוצאות:בתחרות יש חשיבות מיוחדת לתפיסת הספורטאי כשולט במצב, שכן הוא "צריך להגיע להצלחה". במצבים שכאלה נשים נוטות לתת ייחוס סיבתי שונה מגברים; הןקושרות הצלחה למזל או לאנשים אחרים (חיצוני) וכישלון למאמץ או ליכולת )פנימי). רצוי ל"קשור" ולחבר אותן להצלחות וליכולת האישית שלהן. 7. צדק אוניברסלי ומוסר פנימי –נשים תופסות את העולם דרךאינטראקציות ולא על־פי מערכת חוקים. הן מתייחסות לעולם ממקום של אחריות, אכפתיות,רגישות לצרכים של הזולת ומגע אישי – ההוויה שלהן מבוססת על קשר, ממשיות וגישה טיפולית. הקשרים שלהן בתוך האימון ישפיעו במידה לא מבוטלת על תפקודן, מכאן שיש חשיבות רבה לטיפוח הקשרים הללו, ולהתנהלות הומאנית ורגישה מולן. 8. פרמטרים מקצועיים ובינאישיים – ספורטאיות מעריכות הן פרמטרים מקצועיים והן פרמטריים רגשיים. הן זקוקות ליותר מהוראות טקטיות וטכניות לפני ובמהלך תחרות. מערכת היחסים איתן צריכה להיות מבוססות על יחסים ותקשורת בינאישית. 9. אינטלקט, למידה אואינטואיציה–נשים רבות מתארות למידה כבאה לאו דווקא מ"לימודים" אלא מיחסים עםחברים, מורים, משברי חיים ומעורבות בקהילה. נשים רבות מתארות קול פנימי )אינטואיציה) כבסיס להבנה וללמידה, וחשות שהן לומדות תוך כדי חיבור האינטואיציה עם מקורותידע, וחקר של תהליכים. חשוב לכבד את התחושות הללו ולתת להן מקום. 10. נשיות וכוח–תחרות דורשת לנצח מישהו אחר, להביסאותו. נשים אינן מרגישות בנוח עם הפגנת כוח, הנתפס כמנוגד לנשיות. בקבוצות מעורבות (נשים וגברים יחדיו) הןימנעו מביטוי הדומיננטיות שלהן, דבר שחשוב להצלחה בתחרות. לעומת זאת, באימונים כדאי לאמן נשים ביחד עם גברים בעיקר בבגרות. נוכחות המין השני מעלה את המוטיבציה להתאמץ ולהתרכז בתוך האימון.
אמנם חלקנו עוסקים באימון נערות, אך אני מוצאת את המאמר הזה מתאים (עם שינויים קלים ביותר). מיכל יערון/ איריס הרץ סימנים ביולוגיים, רגשיים, מנטאליים וקוגנטיביים מבדילים את האישה מהזכר האנושי. הבדלי המגדר יש להם משמעות מכרעת גם בספורט – ספורטאית אינה רק ספורטאי ממין נקבה ויש שוני מהותי בגישה שיש לנקוט כאשר מאמנים אותה – כך עולה מדבריה של מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט. להלן מספר עצות שימושיות לאימון נשים בספורט ההישגי: 1. קשר רגשי עם המאמן – ספורטאיות נוטות לפתח קשר רגשי עם המאמן. בתחילה יתכן כי הן תהיינה חשדניות, אך אט אט תיפתחנה ויתפתחו יחסי קרבה שיתבטאו בתלות ובקבלת מרות. הספורטאית תהיה עסוקה בקשר זה ובמשמעות שלו – תיעלב בקלות מהמאמן, תיקח ללב הערות ותפרש את התנהגותו יותר מאשר את הערותיו, תהיה לויאלית למאמן ותתקשה להחליף אותו. יתרה מכך, ספורטאית זקוקה לתמיכה והכוונה רגשית במצבי משבר. 2. שפה ותקשורת – נשים זקוקות לתקשורת כדי "לחיות". יש להסביר להן בדיוק מה רוצים מהן, להקשיב להן טוב ולשוחח על דברים. נשים מדברות ומסבירות עצמן במילים. הן רגישות לשפת גוף שלהן וגם לשפת הגוף של המאמן, אולם הן משתכנעות בעזרת חוש השמיעה. יש לדבר לנשים בשפה שתהיה רגישה ומתחשבת, במילים התואמות את עולמן. מילים כמו התמדה ונחישות מגייסות נשים יותר ממילים כמו מלחמה ותוקפנות. כמו כן חשוב לציין בפניהן כמה הן מוערכות הן צריכות לשמוע את זה בקול רם וברור לא לחשוב שזה מובן מאליו, זה חיזוק חשוב ומשמעותי, בלעדיו תהיינה כאלה שלא תממשנה את היכולות שלהן. 3. נשים בקבוצה – נשים לוקחות את ההתרחשות באימון ובתחרות אל החיים האישיים כי הן מושקעות רגשית באימון. במקרה של עימות בתוך האימון או תחרות עם חברה לקבוצה, קשה להן לצאת ממגרש הספורט ולהשאיר את חילוקי הדעות או המאבק במגרש ולהתנהל ב"חיים שבחוץ" ללא כעסים ותסכולים. אם אימון יתנגש עם זוגיות או אמהות, הדבר יפגע ביכולתה של הספורטאית להשקיע את זמנה ומרצה בספורט ועלול לפגוע במוטיבציה ובתמיכת הסביבה בעיסוקה בספורט. כדאי להימנע מיצירת קונפליקט בין החיים האישיים והחיים הספורטיביים. 4. נכונות אישית – השקעה, מאמץ, שקדנות, סבל, אינן מילים גסות עבור נשים. הן יודעות לעבוד קשה ולהתמיד, דבר זה מאפשר לאמן אותן יותר קשה ואינטנסיבי. ספורטאיות מוכנות להתאמץ, הן שאפתניות וניתן לסמוך עליהן. לספורטאיות חשובה הדרך ולא רק המטרה הסופית. חשוב לתת להן חיזוקים חיוביים לאורך הדרך זה "יתדלק" אותן וייתן להן כוח להמשיך ולהתמיד. 5. ריצוי – לנשים יש נטייה לרצות דמויות בעלות סמכות. נטייה זו יכולה לגרום לאימון יתר ולהגעה במצב לחץ גבוה מדי לתחרות. יש לקחת בחשבון את נטיית הספורטאית לרצות כאשר מציבים לה מטרות וציפיות. 6. מיקוד שליטה – עוסק בקשר בין אירועים ובין השליטה בהגעהלתוצאות:בתחרות יש חשיבות מיוחדת לתפיסת הספורטאי כשולט במצב, שכן הוא "צריך להגיע להצלחה". במצבים שכאלה נשים נוטות לתת ייחוס סיבתי שונה מגברים; הןקושרות הצלחה למזל או לאנשים אחרים (חיצוני) וכישלון למאמץ או ליכולת )פנימי). רצוי ל"קשור" ולחבר אותן להצלחות וליכולת האישית שלהן. 7. צדק אוניברסלי ומוסר פנימי –נשים תופסות את העולם דרךאינטראקציות ולא על־פי מערכת חוקים. הן מתייחסות לעולם ממקום של אחריות, אכפתיות,רגישות לצרכים של הזולת ומגע אישי – ההוויה שלהן מבוססת על קשר, ממשיות וגישה טיפולית. הקשרים שלהן בתוך האימון ישפיעו במידה לא מבוטלת על תפקודן, מכאן שיש חשיבות רבה לטיפוח הקשרים הללו, ולהתנהלות הומאנית ורגישה מולן. 8. פרמטרים מקצועיים ובינאישיים – ספורטאיות מעריכות הן פרמטרים מקצועיים והן פרמטריים רגשיים. הן זקוקות ליותר מהוראות טקטיות וטכניות לפני ובמהלך תחרות. מערכת היחסים איתן צריכה להיות מבוססות על יחסים ותקשורת בינאישית. 9. אינטלקט, למידה אואינטואיציה–נשים רבות מתארות למידה כבאה לאו דווקא מ"לימודים" אלא מיחסים עםחברים, מורים, משברי חיים ומעורבות בקהילה. נשים רבות מתארות קול פנימי )אינטואיציה) כבסיס להבנה וללמידה, וחשות שהן לומדות תוך כדי חיבור האינטואיציה עם מקורותידע, וחקר של תהליכים. חשוב לכבד את התחושות הללו ולתת להן מקום. 10. נשיות וכוח–תחרות דורשת לנצח מישהו אחר, להביסאותו. נשים אינן מרגישות בנוח עם הפגנת כוח, הנתפס כמנוגד לנשיות. בקבוצות מעורבות (נשים וגברים יחדיו) הןימנעו מביטוי הדומיננטיות שלהן, דבר שחשוב להצלחה בתחרות. לעומת זאת, באימונים כדאי לאמן נשים ביחד עם גברים בעיקר בבגרות. נוכחות המין השני מעלה את המוטיבציה להתאמץ ולהתרכז בתוך האימון.