עשר שנים אחרי...

[מיכליתשלהצאט]

עשר שנים אחרי...

עשר שנים אחרי ששתי תינוקות אוקראיניות הוחלפו בלידתן, יצאה אחת האמהות למבצע בלשי שהוביל אותה אל האם האחרת. הכתבה ב- 7 ימים, מיום 22.7.05. קראתי אותה בעיון רב, מספר פעמים, ולבי נמחץ. התמלא ברגשות מעורבים ומהולים בשמחה ועצב. עצוב לי על הבנות שכל אחת מהן גדלה במשפחה אחרת, למרות שקיבלו את מלוא האהבה ותשומת הלב, בידיעה שמדובר בהוריהם הביולוגיים, וביום אחד הטיחו בפניהם את האמת בפרצוף. ושמח כי נמצא הפתרון האידיאלי, שכל אחת מהן תשאר אצל המשפחה שהיתה אצלן מרגע הלידה ולא ביצעו את ההחלפה, עם כל הכאב והצער. שהמשפחות חיזקו את הקשר והבנות נפגשות והן חברות טובות. שמעז יצא מתוק עד כמה שאפשר. ואני חושבת שמהמקרה הזה אפשר ללמוד הרבה : א. לו המקרה היה מגיע לבית המשפט, כולם היו סובלים, הילדות, ההורים. למיטב הבנתי והרגשתי, ההורים הגיעו לפתרון הכי טוב מבחינת כל הצדדים. ב. תכונות אופי: דובר שם על אחת הבנות ששפת הגוף שלה ותכונות האופי היו מאוד שונות מההורים שגידלו אותה. מה שמוכיח שתכונות אופי ושפת גוף הן לא תמיד תכונות נרכשות אלא מולדות. אינני יודעת איך להעלות קישור לכתבה שפורסמה ב-7 ימים, אם בכלל ניתן להעלות. אשמח לעזרה בנושא זה. אשמח לשמוע דעתכם על הסיפור העצוב.

 

[פלגיה]

לא קראתי את הכתבה

תמיד טוב שמגיעים לפיתרון אופטימלי ללא התערבות של בית משפט. בית משפט הוא מלחמה של "סכום אפס" - כלומר אם מישהו מנצח, השני בהכרח מפסיד, ויכולות להיות פסיקות שבהן שני הצדדים מפסידים, וזה ללא שנדבר על ההוצאות של הכסף, הזמן והאנרגיה. פשרות וגישורים הן אפשרויות להגיע לפיתרון שבו "הכל מנצחים" או לפחות כולם ביחד לא מפסידים.

 

[g u r a]

קראתי..

ואפילו פעמיים. וכל השבת הכתבה הזו מלווה אותי. אני באמת מאמינה <על פי הכתוב כמובן> שהמשפחות אכן הגיעו להסדר שבו כולם מרוצים, ובעיקר הבנות שלא היו מסוגלות אפילו לחשוב על עזיבת הבית שחיו בו, ועל אף ה"ההבדלים" באופי ובהתנהגות בינן לבין הוריהם שגידלו אותן, העדיפו להמשיך בשיגרת חייהן מיום לידתן. מקווה באמת שהכל יפה וורוד גם במציאות שלהן... כמה טוב שבארצנו הקטנטונת הסיכויים למקרה כזה הם אפסיים. את 3 ילדיי ילדתי בתל השומר, והם כל כך מקפידים בבדיקת התג שעל ידי ההורים בכל כניסה ויציאה מחדר התינוקות..אשרינו.

 

[עוד שרון]

כואב. פשוט ככה.

חוסר תשומת הלב ששינה חיים של אנשים. אני מקווה באמת שיוכלו להמשיך ולחיות עם הפיתרון העכשווי.

 

[תּמר]

אשרי המאמין ../images/Emo13.gif

 

[תּמר]

כשילדתי את אחד מילדי

היה סיפור של ניסיון להחלפת ילדים בבית החולים בו ילדתי. לפני כמה שבועות חשבתי על זה - מה היה קורה אם היה מתברר לי שהילד שלי הוחלף? מה הייתי עושה? אני חושבת שלא הייתי מחליפה את הילד ח"ו. הילד אותו גידלתי הוא הילד שלי, גם אם יסתבר בדיעבד שאינו ילדי הביולוגי. אם המשפחה השניה היתה מוותרת על הילד שהיא מגדלת - הייתי לוקחת גם אותו בשמחה, אבל לא מוכנה לחילופין. אני חושבת שגם לא הייתי מספרת את זה לילד שלי, עד שיגיע לגיל מבוגר ולעצמאות, בגלל החשש שמא יחשוב שאנחנו אוהבים אותו פחות.