אוטוביוגרפיה קצרה של מיטרופאנוס
אוטוביוגרפיה קצרה של דימיטריס מיטרופאנוס - חלק ראשון "... ... נולדתי ב-טריקאלא (עיר בנונית במרכז-צפון יוון), המקום בו נולדה אימי וגם אני. שם נולדתי גם אני ב2 באפריל 1948... ושם גדלתי. הכרתי את אבי כשהייתי בן 29. עד אז הייתי רשום כ"יתום", חשבנו שאבי נהרג במלחמה. (המתרגם: ב1948 הגרמנים עוזבים את יוון, אחרי כן מתחילה מלחמת אחים, הקומוניסטים עולים להרים ונלחמים נגד המצב הקיים). עד שהגיע מכתב שאמר שהוא חי ברומניה, מאז חלפו עוד 13 שנה עד שיחזור . בבית חיינו אימי ואחותי (יותר גדולה ממני) ואני, היו גם 2 אחים של אימי בבית סוהר ובגלות בגלל סיבות פוליטיות, בשנת 52 אחד מהם השתחרר. הייתי בן 4 ואני זוכר שלקח לנו כמעט 6 חודשים להסתדר בייננו. לא הייתי מקבל מרות מאף אחד בבית כי הורגלתי להיות המנהיג, הגבר היחיד ! הוא חי איתנו שנה וחצי עד שתפסו אותו שוב. בתקופה הזאת חיינו קצת יותר טוב, כי הוא עבד כרואה חשבון בחברה ב-טריקאלא. אחר כך אותו המצב שוב : נשארנו שלושתנו. אימי עבדה בבית בתעשיית השמיכות להאכיל אותנו, מכינה אותן במשך החורף ומוכרת אותן בחגיגות בקיץ. השוטרים היו מבקרים קבועים בבית...אני זוכר שבשנת 53 שתפסו את דודי ועצרו אותו , נכנסו השוטרים לבית וחיפשו אותו ואז הוציאו את כל הדברים שלנו לחצר. כזאת הייתה התקופה, כזאת גם השכונה, שכונתי שכונה ענייה וכולם שמאלנים. בכל בחירות באו דווקא שם שוטרים להצביע שיהיה איזון. קראו לה "מוסקבה הקטנה". אפילו עכשיו שבאו הרבה תושבים והשכונה כבר יותר גדולה, המסורת השמאלנית עדין קיימת. עוללים היינו כולם ביחד הילדים של שכונתי, כולם באותו מצב, לא היה לנו מותרות. כמעט 10 באותו גיל,יחד במשחק, יחד בבית-הספר, כל ימי ראשון אחרי הכנסייה שיחקנו כדור רגל עם הילדים של הכפרים מסביב, כדור ושום דבר אחר. היה גם נהר שעבר מהעיר והגיע עד שכונתנו, הרבה ירוק , ושם היינו נאספים כל היום. ובהפסקות בבית-ספר שיחקנו גם כדור רגל. הייתי תלמיד טוב, אבל אני לא חושב שהבית-ספר היה התעסוקה האהובה עלי. היה משעמם לי לקרוא. הייתי קורא במידת הצורך רק כדי לעבור את המבחנים. בשנים האלה לא קראנו הרבה, לא היו לנו גם ספרים. החינוך בחינם לא היה קיים אז ולא היה כסף לקנית ספרים, כל מה שלמדנו רק בכיתה ובהפסקה מספר בהשאלה. ביוונית העתיקה הייתי גרוע, אבל במתמטיקה הכי טוב. מגיל 12 התחילו גם ה"קאנטאדס" ( שירים מתחת המרפסת של נערה בלילה,כדי להראות לה אהבה). בנינו להקה...אחד היה מעוניין בבחורה הזאת, השני בבחורה ההיא ,ובכן עברנו מכולן שלא יהיו... תלונות. הייתי שר "סולו" כי כל החברים ידעו שאני מסוגל לשיר לבדי, וגם קולי לא התאים ללהקה. היה רדיו בבית מאז שדודי בא לגור איתנו, אני זוכר שבבוקר היינו מאזינים לתחנה מבולגריה ששידרה מוזיקה מאוד יפה עם אקורדיון, בצהריים ההינו מאזינים לתחנה מ"אמאליאדא" (כפר קרוב ) עם שירים עממים מדהימים. קאזאנג'ידיס היה הזמר האהוב עליי בילדותי, אבל באופן כללי לא היינו שומעים הרבה, כי לא נשארנו בבית. וכל פעם שהיה לי זמן , הייתי הולך לשחק כדורגל. ( המשך ) -------------------- אוטוביוגרפיה קצרה של דימיטריס מיטרופאנוס - חלק שני. -------------- * -------------------- בקיציים הייתי עובד לעזור למשפחתי. בהתחלה , כמלצר בטברנה של דודי... אחר-כך , בגיל 12-13 , הלכתי לעבוד במקום שהיו מנסרים עצים. החורף באזור הוא מאוד קשה, חתכנו כמות גדולה של עצים והפרנסה הייתה טובה. בערך בגיל הזה ,מזמינים אותי לראשונה למשטרה, מסבירים לי מי היה אבי, (עדין אני רשום "יתום"), מי היה דודי, מי המשפחה שלי, וממליצים לי ללמוד מקצוע כי אם רקע משפחתי כזה לא יהיה לי עתיד בבית-ספר, משום שלא יתנו לי ללמוד באוניברסיטה. מהנקודה הזאת אני מתחיל להסתבך בפוליטיקה ומתחיל לחפש. ואתה יודע ... לא צריך לעשות הרבה ...כשיש לך סטיגמה...אחרי כל מה שאתה עושה , באים אליך. אבל לא עשינו כמעט כלום, כי ידענו שמסתכלים על כל תנועתנו. אבל רק שהיינו נאספים , היה מספיק.סיבה כדי להשהות אותנו מבית ספר, "אסור לך ללכת שוב לשם", כיתור ,בעיות... הייתי בכיתה ג' בתיכון והבנתי שלא הולך יותר. סטירה שנתן לי מורה , כי דיברתי על דעותיי , זעזעה אותי וגם את אימי. אף פעם לא הרביצו לי בביתי... אימי הייתה הבנאדם היחיד שאף פעם לא אמר לנו מילה על פוליטיקה. (תחשוב שכשעצרו את דודי , זו הייתה הפתעה בשבילנו). מאז מתחילות הצעות מאמא. אבל כבר הייתי בגיל מתקדם ולא היה לה קל למנוע ממני. בשנת 59 דודי השתחרר ולא חזר ל"טריקאלא". הוא נישאר באתונה איפה שעבד כמנהל מתפרה. אחרי כיתה ג' בתיכון , כבר 64, אני גם הולך לאתונה לגור איתו. בעבר נסעתי פעמים לאתונה לחופש, אבל זה שונה מלגור שם. אתה יודע, ילד מ"טריקאלא", הכפרי... לקח לי חצי שנה להתרגל, לא הורגלתי לחיות כעירוני. נדבקתי בחיידק הפוליטיקה, אני הולך להירשם בנוער השמאלני... והתיק שלי רודף אותי גם במשטרת אתונה. בכל זאת הייתי תלמיד יותר טוב מאשר בעבר, אני אוהב כימיה. אבל לפני תום הלימודים התחלתי לעבוד. זמר. ---------------- * ----------------- החברה של דודי התכנסה ב"פלאקיוטיקו סאלוני" (המתרגם : "סלון של פלאקא", פלאקא היא שכונה במרכז אתונה, איפה שהיו המון טברנות ומועדונים עם מוזיקה יוונית ) איפה שהיה שר ביטיקוציס. אחרי סיום ההופעה, שמו אותי לשיר. שיר של תאודוראקיס, אני לא זוכר טוב. קרה שביטיקוציס היה עדין במועדון, שמע אותי , קרה לי ואמר לי "אתה חייב להיות זמר ואני אקח אותך ל"COLUMBIA" (חברת תקליטים)". אני לא לקחתי את זה ברצינות, אבל לאט לאט אהבתי ת'רעיון, במיוחד כשראיתי והכרתי את קאזאנצידיס, ההינו ערב אחד במועדון "טריאנא" , איפה שקאזאנצידיס היה שר יחד עם מארינלה, ונשארתי כל הלילה לשמוע אותו. בעמידה, על מנת לא לפספס כלום, כדי לראות את הכול, את הכול. בלילה ההוא הכרתי אותו, דרך חבר שהכיר אותו ולאחר מכן הלכנו כולם ביחד לבית שהיה גר עם מרינלה (המתרגם : היו נשואים ). האמת היא שאז התעניינתי רק בקאזאנצידיס, לא ראיתי שום דבר אחר לפניי, אפילו לא את ביטיקוציס... (אפילו אחר כך שעבדתי עם תאודוראקיס, ההינו רבים משום שאני הייתי תמיד בעד קאזאנצידיס). אחרי ההופעות כשהיינו הולכים באיזשהו מקום והייתי מוצא JUKE-BOX ,הייתי שם אסימון לשמוע את קאזאנצידיס... ------------------ *---------------------
