פאטמה שלי
מה כבר יש להגיד על אחיות קטנות!? שהם קטנות? שהם מציקות? שהם תמיד כרוכות אחרייך?! את המשפט הקבוע ששומעים מאמא ואבא ``את הגדולה, ממך היא לומדת איך להתנהג``... Well, פאטמה שלי היא לא כזו. לאורך כל הילדות שלנו היא הייתה הגדולה ואני הייתי הקטנה. לא, זה לא אומר שהייתי כרוכה אחריה או שהצקתי לה [טוב נו לפעמים
], אבל פאטמה תמיד הייתה השקולה והבוגרת מבין שתינו. לא כל הזמן אהבתי אותה, בעצם כשאני מסתכלת אחורה ונזכרת בכל מיני מצבים עולים בזכרוני הרבה ריבים וויכוחים שהיו בין שתינו [but i guess שככה זה עם כל אח ואחות] אבל זה היה בילדות... ועכשיו? אחרי ששתינו גדלנו והתבגרנו [כמה שאפשר ], פאטמה עדיין יותר שקולה, עדיין יותר מחושבת, עדיין יותר בוגרת... שלוש שנים מפרידות ביננו - אני לא חושבת שיש שני אנשים יותר שונים ממני וממנה ואני אוהבת אותה אהבת אין קץ. פאטמה לא יודעת את זה. כאילו, ברור מאליו שאני אוהבת אותה אך היא לא מתארת לעצמה עד כמה. אני מאוד גאה בה, אני צופה בה גודלת, מתפתחת, מבינה דברים ומקבלת בבגרות מדהימה. בדרך מיוחדת לה שכל פעם מפתיעה אותי מחדש... ובעוד אני כותבת שורות אלו יושבת לה פאטמה, על המעקה מעליי מהורהרת... חברה [חברה רחוקה] אבל עדיין חברה שלה עברה תאונה קשה. היא חזרה מביה``ח דיי מזועזעת. היא אומרת שהיא שונאת את העולם, היא אומרת שרע לה. אני מנסה להגיע אליה, מנסה לדבר איתה. אני רוצה רק שיהייה לה טוב, שלא תכאב. עכשיו אני רוצה להגן עליה ולא יודעת איך... אז אני מדברת איתה על דברים אחרים - מנסה להסיח את דעתה מהמכאובים קצת... על אם עברי לידר הומו או לא [], על דנה ברגר שהתגרשה מבעלה [זה בעקבות הדיסק שלה שמתנגן ברקע], על זה שאני ופושקה לא מדברים יותר, על חברים שלה, על חברים שלי... דיבורים על המתרחש על הטוב על הרע שיש. מה אומר ומה אגיד, פאטמה [וזה ד``א בגלל שכל הזמן היינו קוראות אחת לשנייה fatty, fatty עד שבסוף נהפך לפאטמה] היא אחותי הקטנה, הרבה יותר גדולה ממני ואני אוהבת אותה. נקודה.
מה כבר יש להגיד על אחיות קטנות!? שהם קטנות? שהם מציקות? שהם תמיד כרוכות אחרייך?! את המשפט הקבוע ששומעים מאמא ואבא ``את הגדולה, ממך היא לומדת איך להתנהג``... Well, פאטמה שלי היא לא כזו. לאורך כל הילדות שלנו היא הייתה הגדולה ואני הייתי הקטנה. לא, זה לא אומר שהייתי כרוכה אחריה או שהצקתי לה [טוב נו לפעמים
], אבל פאטמה תמיד הייתה השקולה והבוגרת מבין שתינו. לא כל הזמן אהבתי אותה, בעצם כשאני מסתכלת אחורה ונזכרת בכל מיני מצבים עולים בזכרוני הרבה ריבים וויכוחים שהיו בין שתינו [but i guess שככה זה עם כל אח ואחות] אבל זה היה בילדות... ועכשיו? אחרי ששתינו גדלנו והתבגרנו [כמה שאפשר ], פאטמה עדיין יותר שקולה, עדיין יותר מחושבת, עדיין יותר בוגרת... שלוש שנים מפרידות ביננו - אני לא חושבת שיש שני אנשים יותר שונים ממני וממנה ואני אוהבת אותה אהבת אין קץ. פאטמה לא יודעת את זה. כאילו, ברור מאליו שאני אוהבת אותה אך היא לא מתארת לעצמה עד כמה. אני מאוד גאה בה, אני צופה בה גודלת, מתפתחת, מבינה דברים ומקבלת בבגרות מדהימה. בדרך מיוחדת לה שכל פעם מפתיעה אותי מחדש... ובעוד אני כותבת שורות אלו יושבת לה פאטמה, על המעקה מעליי מהורהרת... חברה [חברה רחוקה] אבל עדיין חברה שלה עברה תאונה קשה. היא חזרה מביה``ח דיי מזועזעת. היא אומרת שהיא שונאת את העולם, היא אומרת שרע לה. אני מנסה להגיע אליה, מנסה לדבר איתה. אני רוצה רק שיהייה לה טוב, שלא תכאב. עכשיו אני רוצה להגן עליה ולא יודעת איך... אז אני מדברת איתה על דברים אחרים - מנסה להסיח את דעתה מהמכאובים קצת... על אם עברי לידר הומו או לא [], על דנה ברגר שהתגרשה מבעלה [זה בעקבות הדיסק שלה שמתנגן ברקע], על זה שאני ופושקה לא מדברים יותר, על חברים שלה, על חברים שלי... דיבורים על המתרחש על הטוב על הרע שיש. מה אומר ומה אגיד, פאטמה [וזה ד``א בגלל שכל הזמן היינו קוראות אחת לשנייה fatty, fatty עד שבסוף נהפך לפאטמה] היא אחותי הקטנה, הרבה יותר גדולה ממני ואני אוהבת אותה. נקודה.