פאלטה של טעמים
חוויה מעניינת, שאירעה לי יותר מפעם אחת. הפעם האחרונה היתה בחודש האחרון. הכנתי ריבה של אננס ופלפלים קלויים פה בפריס. יצאה מצויין עם בגט וחמאה מקומית מהפרומז'ר. עד כדי כך יצאה מצויין, שהבאתי ממנה כמה צנצנות לחלק לחברים בארץ. מאחת מהצנצנות יצא לי לטעום, עם בגט תוצרת בית וחמאה צרפתית (שלא יהיה שינוי ממשי בתנאים). ממש לא היה אותו דבר. אפילו מאכזב מעט. חזרתי לפה, נפתחה הצנצנת האחרונה, והפלא ופלא - טעם משובח ומעולה כפי שזכרתי. חוויה דומה היתה לי בזמנו בביקור בארה"ב. טיילתי לי עם חבר לעבודה בנאפה (בסוף היום כבר זיגזגנו על הכביש, ליתר דיוק) בין היקבים השונים. טעמנו מזה, טעמנו מההוא, ואף רכשנו אי אילו בקבוקים מאילו שמצאו חן בעינינו יותר. כשפתחתי את אחד הבקבוקים היותר מוצלחים בארוחה בארץ, התאכזבתי מאוד. זה ממש לא היה אותו היין הנהדר שטעמתי בנאפה. עכשיו יש לי תיאוריה, שיש בעייה עם מוצרים שמכינים בארצות ניכר ומביאים לארץ אחרת. הפאלטה של הטעמים שלנו עוברת מעין כוונון לטעמים של שאר המאכלים המקומיים בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. יין קליפורני טעים לי יותר בקליפורניה עם האוכל הקליפורני שמכינים אותו מחומרי גלם אמריקאיים, כי גם היינן אוכל מהם וחוש הטעם האישי שלו מכיר אותם ואומר לו מתי היין מוצלח ומתי לא. כשמביאים יין כזה לארץ, ומנסים אותו בארוחה עם מרכיבים מקומיים, שילוב הטעמים לא ממש מוצלח. אותו דבר עם הריבה: אחרי שאוכלים לחם, בשר, ביצים וגבינות ישראליות, הטעם של הריבה שהוכנה בצרפת כאשר פאלטת הטעמים היתה מותאמת לצרפת, אינה טעימה כל כך בארץ אחרי שהחיך התרגל לטעמים הישראליים. התופעה מוכרת? יש לה סימוכין איפה שהוא? או שאני היחיד שחושב ככה? -- רן.
חוויה מעניינת, שאירעה לי יותר מפעם אחת. הפעם האחרונה היתה בחודש האחרון. הכנתי ריבה של אננס ופלפלים קלויים פה בפריס. יצאה מצויין עם בגט וחמאה מקומית מהפרומז'ר. עד כדי כך יצאה מצויין, שהבאתי ממנה כמה צנצנות לחלק לחברים בארץ. מאחת מהצנצנות יצא לי לטעום, עם בגט תוצרת בית וחמאה צרפתית (שלא יהיה שינוי ממשי בתנאים). ממש לא היה אותו דבר. אפילו מאכזב מעט. חזרתי לפה, נפתחה הצנצנת האחרונה, והפלא ופלא - טעם משובח ומעולה כפי שזכרתי. חוויה דומה היתה לי בזמנו בביקור בארה"ב. טיילתי לי עם חבר לעבודה בנאפה (בסוף היום כבר זיגזגנו על הכביש, ליתר דיוק) בין היקבים השונים. טעמנו מזה, טעמנו מההוא, ואף רכשנו אי אילו בקבוקים מאילו שמצאו חן בעינינו יותר. כשפתחתי את אחד הבקבוקים היותר מוצלחים בארוחה בארץ, התאכזבתי מאוד. זה ממש לא היה אותו היין הנהדר שטעמתי בנאפה. עכשיו יש לי תיאוריה, שיש בעייה עם מוצרים שמכינים בארצות ניכר ומביאים לארץ אחרת. הפאלטה של הטעמים שלנו עוברת מעין כוונון לטעמים של שאר המאכלים המקומיים בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. יין קליפורני טעים לי יותר בקליפורניה עם האוכל הקליפורני שמכינים אותו מחומרי גלם אמריקאיים, כי גם היינן אוכל מהם וחוש הטעם האישי שלו מכיר אותם ואומר לו מתי היין מוצלח ומתי לא. כשמביאים יין כזה לארץ, ומנסים אותו בארוחה עם מרכיבים מקומיים, שילוב הטעמים לא ממש מוצלח. אותו דבר עם הריבה: אחרי שאוכלים לחם, בשר, ביצים וגבינות ישראליות, הטעם של הריבה שהוכנה בצרפת כאשר פאלטת הטעמים היתה מותאמת לצרפת, אינה טעימה כל כך בארץ אחרי שהחיך התרגל לטעמים הישראליים. התופעה מוכרת? יש לה סימוכין איפה שהוא? או שאני היחיד שחושב ככה? -- רן.