פאניקת אלצהיימר
סוף סוף גמרנו את הביורוקרטיה ורכשנו לאמא כסא גלגלים המותאם לצרכיה. הוא היה אמור להגיע היום. חזרתי הביתה, כולי נפעמת מסדנת הכתיבה שלי, בגלל החג תל אביב היתה פקוקה. עליתי לאוטובוס לאשדוד.הנהג סטה מהדרך ונסע במקום דרך הכביש המהיר, בכביש הישן.יכולתי לחשוב שאולי זה נהג חדש שהתבלבל במסלול, או שהיתה תאונה בכביש המהיר והוא חסום או סתם פקקים שם ( זה מה שקרה) ולכן הנהג בחר בדרך עוקפת. אבל, לא! ישר נכנסתי לפאניקה. " זהו!", אמרתי לעצמי," זה מתחיל הסימן הראשון של אלצהיימר. עליתי וודאי לאוטובוס ליבנה. " זה ה אוטובוס לאשדוד?", שאלתי בבהלה. כמובן שעליתי לקו הנכון, והגעתי הביתה בשלום והכסא הגיע בזמן והוא מצויין והכל בסדר, רק דפיקות הלב כשחשבתי שאלצהיימר רודף גם אותי לא נרגעו. חג אורים שמח לכולם. (נו אם אני זוכרת שעכשיו פסח אז בטח אין לי אלצהיימר!!! חחחח )
סוף סוף גמרנו את הביורוקרטיה ורכשנו לאמא כסא גלגלים המותאם לצרכיה. הוא היה אמור להגיע היום. חזרתי הביתה, כולי נפעמת מסדנת הכתיבה שלי, בגלל החג תל אביב היתה פקוקה. עליתי לאוטובוס לאשדוד.הנהג סטה מהדרך ונסע במקום דרך הכביש המהיר, בכביש הישן.יכולתי לחשוב שאולי זה נהג חדש שהתבלבל במסלול, או שהיתה תאונה בכביש המהיר והוא חסום או סתם פקקים שם ( זה מה שקרה) ולכן הנהג בחר בדרך עוקפת. אבל, לא! ישר נכנסתי לפאניקה. " זהו!", אמרתי לעצמי," זה מתחיל הסימן הראשון של אלצהיימר. עליתי וודאי לאוטובוס ליבנה. " זה ה אוטובוס לאשדוד?", שאלתי בבהלה. כמובן שעליתי לקו הנכון, והגעתי הביתה בשלום והכסא הגיע בזמן והוא מצויין והכל בסדר, רק דפיקות הלב כשחשבתי שאלצהיימר רודף גם אותי לא נרגעו. חג אורים שמח לכולם. (נו אם אני זוכרת שעכשיו פסח אז בטח אין לי אלצהיימר!!! חחחח )