המונולוגים של המרובינג'יאן
(והדיאלוג שלו עם פרספונה) מוקצנים ומאולצים מעט- אולי זה בגלל התרגום החפוז
- וגם הנביאה נוטה לשבלוניות. אני חושבת שחלק מהיופי בפאנפיק הוא היכולת להרחיב את הדמויות ולחשוף בהן צדדים לא-מוכרים; חבל לחזור על טעויות שהסתמנו כבר ברילודד וברבולושנס. מעבר לזה, כבר אמרתי שנהניתי מאד מהקריאה- לא חלק, אלא רוב הכיף בפאנפיק הוא היכולת לחזור לעולם שאהבת לחוויות נוספות ולא צפויות. ואת העולם הזה אהבתי
.