פאנפיק
- פותח הנושא עוריט
- פורסם בתאריך
בהודעה לכול מוכי הוורד...
עוד לא עבר בטא,בגלל שכרגע היא בחופשה,וזה רק טיוטה ראשונית אז רציתי תגובות. *** אינויאשה\קגומה קגומה הצטמררה קלות למגע המים הקרירים על עורה. היא נאנחה בהקלה,ושקעה לתוך האגם,משאירה את שערה השחור לצוף על פני המים. היא שלחה את סאנגו ללכת לכפר הקרוב ולהביא מעט מזון,ומידע על שדים באזור,שכן קגומה הרגישה רסיסי אבן קרובים,באופן טבעי מירוקו התנדב להתלוות אליה, ושיפו הצטרף אליהם לטיול רגלי קצר. אינויאשה שוב היה שקוע במחשבות,כנראה על קיקיו,וישב על ענף של עץ גבוה קרוב למדורה שהם בנו. קיקיו. נראה כאילו אינויאשה חושב כול הזמן על קיקיו. הוא היה כול כך מהורהר בזמן האחרון,כול הזמן שקוע בעולמות משלו. קגומה ניסתה לדבר איתו אבל הוא היה עסוק מדי. במחשבות. על קיקיו. נראה היה שהכוהנת מתלווה אליהם לכול אשר פנו. תמיד במחשבותיו של אינויאשה. לא עוזבת אותו לרגע. קגומה הניחה למים לשטוף ממנה את הזיכרונות על קיקיו מנשקת את אינויאשה,מאלצת את עצמה לחשוב על דברים אחרים כגון המבחן שיש לה בעוד כמה ימים,ועל אחיה סותה שהתאהב בילדה מהכיתה שלו בשם אקיין ועל חברותיה שהתחילו לחשוב שקגומה מתרחקת מהן בכוונה, או על הוג'ו שנעלב ממנה עוד מהפעם האחרונה שהבריזה לו. כול כך הרבה צרות בגלל האבן הזו. למה היא לא פשוט מוסרת אותה לאינויאשה,שיחפש אחר רסיסי האבן לבדו? הוא יכול להסתדר מצוין גם בלעדיה,וזו תהיה הקלה כול כך גדולה בשבילה. לא. היא לא יכולה לעשות את זה. הם זקוקים לה.למה הם זקוקים לה בעצם? בשביל שתאתר את רסיסי האבן. היא הרגישה לא יותר משליחה. כמו חייל שולי על פני לוח משחק עצום,שמפעיל מישהו אנונימי. היא הייתה כול כך בודדה. היא ניסתה לחשוב על דברים אלה,באמת שניסתה,אבל זה לא הצליח. המחשבות על קיקיו ואינויאשה לא עזבו אותה. הדמיון שלה החל להשתגע,והמחשבות על אינויאשה מחבק את קיקיו,שניהם עטופים בשמיכה מתחת לים כוכבים שנפרש מעליהם,מתנשקים בעדינות,אינויאשה אומר לקיקיו שהוא אוהב אותה,שהוא רוצה לחיות איתה,קיקיו מניחה את ראשה על חזהו של אינויאשה. קגומה הרגישה משהו קריר על לחייה. היא הרימה את ידה ומחתה את הדמעות שזלגו ללא מעצור על פניה. היא התייפחה חרישית,ואחר הכריחה את עצמה לעטות על פניה את ארשת העליזות הרגילה,שקעה במים,שוטפת את עיניה האדומות,ויצאה מתוך המים. עוד מעט יחזרו השאר והיא לא רצתה להיראות כאילו הרגע בכתה. משב רוח צונן גרם לעורה להתכווץ ברעד. היא הרימה מגבת מהקרקע והתעטפה בה מכסה את גופה החשוף ברשלנות ואחר קרסה אל הקרקע באפיסת כוחות. היא הרגישה שאין לה יותר אנרגיות להמשיך במסע המטורף הזה אחרי רסיסי האבן. רק המחשבה על כול רסיסי האבן שפוזרו ברחבי יפן הייתה מייאשת. היא השעינה את ראשה על גזע העץ העבה שמאחוריה,עוצמת עיניים בתקווה שהדבר יחזיר לה מעט מהאנרגיות האבודות. הדמעות החלו לזלוג שוב על לחייה כשהתמונות האסורות על אינויאשה וקיקיו החלו לזרום שוב לראשה. לפתע הרגישה מגע חמים על כתפה החשופה "קגומה?" שמעה קול מוכר. במהרה הסבה את מבטה וניקתה במהירות את הדמעות מפניה "אינויאשה" פלטה בקול רועד,היא התרוממה במהירות והעלתה על פניה הבעה אדישה. הוא תלה בה עיניים מלאות אשמה. לאחר ששמה לב לאחר כמה דקות שמבטו סוקר את גופה נזכרה במגבת התלויה בריפיון על גופה הארוך והעירום,היא ייצבה במהירות את המגבת מוודאת שהיא מכוסה לגמרי. "בכית" . זו לא הייתה שאלה,זו הייתה קביעת עובדה. מבטו חדר לתוכה. זה הכאיב. "כן...נזכרתי...ב...המממ...שיש לי עבודה להגיש מחר...ו...הממ..." היא נעצרה מנסה לחשוב על משהו יותר הגיוני. המחשבות התבלבלו לה בראש כשהוא הביט בה כך. "אני מכאיב לך?" שאל לפתע בקול רך,מתקרב אליה,תופס בזרועה,מאלץ אותה להביט בו. "אני..." ושוב הגימגומים. "בוודאי שאתה מכאיב לי כשאתה מחזיק בי כך. שחרר אותי" הוא רק המשיך להביט בה,לא היה נראה שהוא עומד לשחרר אותה בקרוב. לא עד שהוא יקבל תשובה. קגומה נאנחה. "כן" ענתה בקול שבור מנסה להסיט את מבטה מפניו שנראו כול כך...כול כך מה בעצם? היא החזירה שוב את מבטה אליו סוקרת את תווי פניו,שהיו עדינות ויפות עד כאב. שערו הלבן גלש עד מותניו,ואוזניו הזדקרו מעלה. הוא לא ענה. לפני שיכלה להגיב,הצמיד את שפתיו לפיה,ברוך,בעדינות,באהבה. הוא נישק אותה כמו את קיקיו. באותו רוך,באותה מיומנות. הוא הצמיד את גופה הרועד לשלו,עוטף אותה בזרועותיו השריריות. זה היה כול כך נעים,ומרגש,וסוחף. סערת רגשות התעוררה בקגומה. היא רצתה אותו. כול כך הרבה זמן. לא היה טעם להכחיש. לפי הדרך בה נישק אותה יכלה להבין שגם הוא רצה בה. הם שקעו לתוך הדשא הלח. *** קיקיו שהסתתרה מאחורי גזע עץ עבה במיוחד,מרוחק מעט מהאגם,הביטה בהם בחיוך קלוש. אחר הסתלקה בינות לעצים מבלי להשמיע רחש.
עוד לא עבר בטא,בגלל שכרגע היא בחופשה,וזה רק טיוטה ראשונית אז רציתי תגובות. *** אינויאשה\קגומה קגומה הצטמררה קלות למגע המים הקרירים על עורה. היא נאנחה בהקלה,ושקעה לתוך האגם,משאירה את שערה השחור לצוף על פני המים. היא שלחה את סאנגו ללכת לכפר הקרוב ולהביא מעט מזון,ומידע על שדים באזור,שכן קגומה הרגישה רסיסי אבן קרובים,באופן טבעי מירוקו התנדב להתלוות אליה, ושיפו הצטרף אליהם לטיול רגלי קצר. אינויאשה שוב היה שקוע במחשבות,כנראה על קיקיו,וישב על ענף של עץ גבוה קרוב למדורה שהם בנו. קיקיו. נראה כאילו אינויאשה חושב כול הזמן על קיקיו. הוא היה כול כך מהורהר בזמן האחרון,כול הזמן שקוע בעולמות משלו. קגומה ניסתה לדבר איתו אבל הוא היה עסוק מדי. במחשבות. על קיקיו. נראה היה שהכוהנת מתלווה אליהם לכול אשר פנו. תמיד במחשבותיו של אינויאשה. לא עוזבת אותו לרגע. קגומה הניחה למים לשטוף ממנה את הזיכרונות על קיקיו מנשקת את אינויאשה,מאלצת את עצמה לחשוב על דברים אחרים כגון המבחן שיש לה בעוד כמה ימים,ועל אחיה סותה שהתאהב בילדה מהכיתה שלו בשם אקיין ועל חברותיה שהתחילו לחשוב שקגומה מתרחקת מהן בכוונה, או על הוג'ו שנעלב ממנה עוד מהפעם האחרונה שהבריזה לו. כול כך הרבה צרות בגלל האבן הזו. למה היא לא פשוט מוסרת אותה לאינויאשה,שיחפש אחר רסיסי האבן לבדו? הוא יכול להסתדר מצוין גם בלעדיה,וזו תהיה הקלה כול כך גדולה בשבילה. לא. היא לא יכולה לעשות את זה. הם זקוקים לה.למה הם זקוקים לה בעצם? בשביל שתאתר את רסיסי האבן. היא הרגישה לא יותר משליחה. כמו חייל שולי על פני לוח משחק עצום,שמפעיל מישהו אנונימי. היא הייתה כול כך בודדה. היא ניסתה לחשוב על דברים אלה,באמת שניסתה,אבל זה לא הצליח. המחשבות על קיקיו ואינויאשה לא עזבו אותה. הדמיון שלה החל להשתגע,והמחשבות על אינויאשה מחבק את קיקיו,שניהם עטופים בשמיכה מתחת לים כוכבים שנפרש מעליהם,מתנשקים בעדינות,אינויאשה אומר לקיקיו שהוא אוהב אותה,שהוא רוצה לחיות איתה,קיקיו מניחה את ראשה על חזהו של אינויאשה. קגומה הרגישה משהו קריר על לחייה. היא הרימה את ידה ומחתה את הדמעות שזלגו ללא מעצור על פניה. היא התייפחה חרישית,ואחר הכריחה את עצמה לעטות על פניה את ארשת העליזות הרגילה,שקעה במים,שוטפת את עיניה האדומות,ויצאה מתוך המים. עוד מעט יחזרו השאר והיא לא רצתה להיראות כאילו הרגע בכתה. משב רוח צונן גרם לעורה להתכווץ ברעד. היא הרימה מגבת מהקרקע והתעטפה בה מכסה את גופה החשוף ברשלנות ואחר קרסה אל הקרקע באפיסת כוחות. היא הרגישה שאין לה יותר אנרגיות להמשיך במסע המטורף הזה אחרי רסיסי האבן. רק המחשבה על כול רסיסי האבן שפוזרו ברחבי יפן הייתה מייאשת. היא השעינה את ראשה על גזע העץ העבה שמאחוריה,עוצמת עיניים בתקווה שהדבר יחזיר לה מעט מהאנרגיות האבודות. הדמעות החלו לזלוג שוב על לחייה כשהתמונות האסורות על אינויאשה וקיקיו החלו לזרום שוב לראשה. לפתע הרגישה מגע חמים על כתפה החשופה "קגומה?" שמעה קול מוכר. במהרה הסבה את מבטה וניקתה במהירות את הדמעות מפניה "אינויאשה" פלטה בקול רועד,היא התרוממה במהירות והעלתה על פניה הבעה אדישה. הוא תלה בה עיניים מלאות אשמה. לאחר ששמה לב לאחר כמה דקות שמבטו סוקר את גופה נזכרה במגבת התלויה בריפיון על גופה הארוך והעירום,היא ייצבה במהירות את המגבת מוודאת שהיא מכוסה לגמרי. "בכית" . זו לא הייתה שאלה,זו הייתה קביעת עובדה. מבטו חדר לתוכה. זה הכאיב. "כן...נזכרתי...ב...המממ...שיש לי עבודה להגיש מחר...ו...הממ..." היא נעצרה מנסה לחשוב על משהו יותר הגיוני. המחשבות התבלבלו לה בראש כשהוא הביט בה כך. "אני מכאיב לך?" שאל לפתע בקול רך,מתקרב אליה,תופס בזרועה,מאלץ אותה להביט בו. "אני..." ושוב הגימגומים. "בוודאי שאתה מכאיב לי כשאתה מחזיק בי כך. שחרר אותי" הוא רק המשיך להביט בה,לא היה נראה שהוא עומד לשחרר אותה בקרוב. לא עד שהוא יקבל תשובה. קגומה נאנחה. "כן" ענתה בקול שבור מנסה להסיט את מבטה מפניו שנראו כול כך...כול כך מה בעצם? היא החזירה שוב את מבטה אליו סוקרת את תווי פניו,שהיו עדינות ויפות עד כאב. שערו הלבן גלש עד מותניו,ואוזניו הזדקרו מעלה. הוא לא ענה. לפני שיכלה להגיב,הצמיד את שפתיו לפיה,ברוך,בעדינות,באהבה. הוא נישק אותה כמו את קיקיו. באותו רוך,באותה מיומנות. הוא הצמיד את גופה הרועד לשלו,עוטף אותה בזרועותיו השריריות. זה היה כול כך נעים,ומרגש,וסוחף. סערת רגשות התעוררה בקגומה. היא רצתה אותו. כול כך הרבה זמן. לא היה טעם להכחיש. לפי הדרך בה נישק אותה יכלה להבין שגם הוא רצה בה. הם שקעו לתוך הדשא הלח. *** קיקיו שהסתתרה מאחורי גזע עץ עבה במיוחד,מרוחק מעט מהאגם,הביטה בהם בחיוך קלוש. אחר הסתלקה בינות לעצים מבלי להשמיע רחש.
Silly LoveSong
New member
שמעת על דבר בשם "פסקאות"?../images/Emo5.gif
זה לא במטרה לפגוע בך, אלא במטרה לשפר את כתיבתך. זה לא ממש נעים לקרוא ולראות איזה 50 משפטים הכתובים ברצף. אנא ממך, תחלק אותם לפסקאות - כך יהיה יותר נעים לקרוא ולראות!
זה לא במטרה לפגוע בך, אלא במטרה לשפר את כתיבתך. זה לא ממש נעים לקרוא ולראות איזה 50 משפטים הכתובים ברצף. אנא ממך, תחלק אותם לפסקאות - כך יהיה יותר נעים לקרוא ולראות!
Silly LoveSong
New member
תחלקי*
Silly LoveSong
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo9.gif
מלפפון ים 1
New member
זה מקסים../images/Emo99.gif
ואני מציעה גם לך: לפרסם בפורום פאנפיקים ^_^ X_X (אני לא יכולה לכתוב תגובה יותר אינטיליגנטית כרגע, כי אמא שלי צועקת עלי לשטוף כלים. אוף ><) (ועכשיו לאמא נמאס מלצעוק על על הקיר (שהוא אני
), אבל תפוז והאינטרנט הטמבל שלי, חברו יחד במזימה מרושעת שנועדה לסכל את כוונותי לשלוח את ההודעה הזאת)
ואני מציעה גם לך: לפרסם בפורום פאנפיקים ^_^ X_X (אני לא יכולה לכתוב תגובה יותר אינטיליגנטית כרגע, כי אמא שלי צועקת עלי לשטוף כלים. אוף ><) (ועכשיו לאמא נמאס מלצעוק על על הקיר (שהוא אני
b t t y b o o p
New member
ובכן,../images/Emo15.gif
כל הכבוד על האמביציה של כתיבת פיק על אינויאשה! אני לא הצלחתי עד כה...רק הארי פלוצר ויוגי -הו...אבל חזרה אלייך. את צריכה בטא, דחוף. יותר מדי סימני פיסוק ופחות במקום אחר. פיסאות, חובה. אני חושבת שלפרסם פיק לא מבוטא מזלזל בקורא עצמו, אז להבא השיגי בטא לפני הפרסום. למה לא פירטת עוד על מה שקרה אחרי שהם התנשקו?(עזבי ראש כחול של תאמר) תאמר.
כל הכבוד על האמביציה של כתיבת פיק על אינויאשה! אני לא הצלחתי עד כה...רק הארי פלוצר ויוגי -הו...אבל חזרה אלייך. את צריכה בטא, דחוף. יותר מדי סימני פיסוק ופחות במקום אחר. פיסאות, חובה. אני חושבת שלפרסם פיק לא מבוטא מזלזל בקורא עצמו, אז להבא השיגי בטא לפני הפרסום. למה לא פירטת עוד על מה שקרה אחרי שהם התנשקו?(עזבי ראש כחול של תאמר) תאמר.
מלפפון ים 1
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.