EatingCookingFoodi
New member
פאסטל
הביקורת המלאה עם תמונות אפשר למצוא באתר שלי
הגענו לפאסטל כחצי שנה לאחר הפתיחה בכדי לחגוג ולטעום אוכל צרפתי במסעדה החדשה והמדוברת. את העיצוב של המקום אפשר לכנות לפחות בומבסטי אם לא מעבר לזה, במבנה חדש צמוד למוזיאון ת"א שכל קירותיו עשויים לוחות בזויות שונות ומשונות המשרות אווירה ארטיסטית-ניו אייג'ית מודרנית. ניכר שהשקיעו במקום סכומים נכבדים והציפיות להצלחה בשמיים. אבל אותי לא מרגש עיצוב יקר ובומבסטי לפני שהאוכל מרגש יותר. הבאנו בקבוק יין מהבית לחליצה והמלצר פתח אותו באדיבות. דמי חליצה מתומחרים בצורה הגיונית לחלוטין, סביבות 35 ש"ח ואף הציע לנו למזוג את היין לקראף. לטעמי הדבר לא היה הכרחי עם יין יחסית צעיר ומומחה היין של המסעדה הסכים איתי. שניהם גם טעמו איתנו וכל העיניין נעשה בצורה נעימה ומקצועית לחלוטין. היין, אגב, מתוצרת עצמית של משפחת דבוש ומאוד נהנינו ממנו בארוחה.
פתחנו את התפריט וההתלבטות הייתה רבה. יותר מדי דברים נראו לנו והיה צריך לבחור. בנוסף, בספיישלים של היום היו עוד מנות מעניינות. לצערנו, כל מנות המרק נגמרו לאותו ערב וגם לא היה את נתח הקוט דה בוף שקראנו עליו רק דברים טובים. אבל למרות כל זה, ההחלטה הייתה מאתגרת. בניגוד לבד"כ דווקא הפעם המנות העיקריות קרצו לנו הרבה יותר מהראשונות והחלטנו לפסוח על כל החלק הזה של התפריט ולהתחלק במספר מנות עיקריות ופסטה. מיד לאחר ההזמנה הגיעה לשולחננו סלסלת מיני באגטים אפוים במקום עם חמאה צהובה ונהדרת. הלחם, משני סוגים היה חמים, טעים ומפתה. ספגטי פירות ים עם וונגולי, קלמרי, מולים, תרד וחזה ברווז מעושן (86 ש"ח) הייתה המנה שהגיעה ראשונה. ספגטי שעשוי במקום זה מחזה נדיר במחוזותינו ואכן הדבר ניכר. מעל הפסטה והרוטב עם פירות הים עיטרו את המנה שלוש תלוליות של עגבניות וזיתים קצוצים ומתובלים. הבעייתיות שהייתה במנה היא שכל הרוטב חמק ונפל לתחתית הקערה, וגם ככה הרוטב היה על הצד העדין לכן הרגשתי שחסר תיבול. ביקשתי מהמלצר תוספת רוטב ובשמחה הביא לנו פנכה מלאה ברוטב נפלא שתוספת ממנו בהחלט שידרג את המנה. המנה השניה שלקחנו בהמלצת המלצר הייתה דווקא המנה הטבעונית של המסעדה, מנה בכלל לא צרפתית אבל משכה את העין: טמפה (טופו אינדונזי) מזוגג ברוטב סויה, דבש, בלסמי שום עם פטריות ותירס (72 ש"ח) - מנה נפלאה מעבר לציפיותנו. הטופו האינדונזי בעל טקסטורה שונה לגמרי מהטופו שאנחנו מכירים, דחוס ובשרני, הרוטב מתקתק אבל מענג עם פטריות וברוקולי מעל פולנטה. מנה מעולה שהיינו שמחים לחזור בשבילה (ועוד טבעונית, מי היה מאמין!). ניגבנו את הצלחות עד תום בציפיה לשלב השני של הארוחה.
סבב המנות השני של הארוחה כלל מנת שוק ברווז קונפי, עם ירקות ירוקים, לבבות חסה צלויות ופירה (88 ש"ח) - המנה הייתה עשויה טוב והגיעה עם שומר צלוי ולא לבבות חסה, וטאצ' נחמד של כדורי מלון כתום. אני לא חסידה גדולה של שוק ברווז קונפי, והמנה הזאת לא הצליחה לשנות את דעתי כל כך. הפירה שהוגש במחבת קטנה בנפרד היה מהסוג הגבשושי ביסטרו סטייל אבל פשוט מושלם. המנה הבאה הייתה אחת מהספיישלים שלא יכלנו לוותר (לא בטוחה מה היה התיאור המדוייק של המנה): שליו ממולא ועטוף, עם לפת, בצל מקורמל, ברוקולי ופארופה (76 ש"ח) - מנה מעולה, לא ברור לי למה היא לא בתפריט הקבוע או אפילו מופיעה כמנת הדגל. השליו טופל במסירות וזה בדיוק סוג המנות שאני מחפשת במסעדה צרפתית ולא רואים במסעדות אחרות בארץ. רציתי רק עוד ממנה. אוהבי בשר שכמונו, לא יכלנו לפספס את מנת הסטייק באווט עם רוטב שאלוט מקורמל ורבעי תפוחי אדמה (92 ש"ח). סטייק באווט הוא למעשה שריר השרעפת והוא בעל טעם בשרני ודל שומן, ראוי למאכל בדרגת עשוייה מידיום רייר (ומטה). הסטייק היה מעולה בחלקיו הנאים לחלוטין וקצת לעיס מדי בחלקים הצרובים (הקצוות). הרוטב היה נחמד וסה"כ מנה טובה אבל אני לא יודעת אם הייתי מזמינה שוב. פס של תבלינים באמצע הצלחת היה מיותר לדעתי.
לסיום בחרנו בשתי מנות אחרונות. משהו קלאסי: קרם ברולה עם קראמבל אגוזים וטוויל סוכר שקד (38 ש"ח) - הגיע טיפה באיחור לשולחננו כי הגלידה הייתה על סף נוזל, הקרם היה מעולה אבל מעט בנאלי. למנה השניה נעזרנו בהמלצת המלצר ולקחנו "צ'יז קייק" עם קרם אנגלייז שיקורייה, קרם פרש וספגטי מקורמל (36 ש"ח) נשמע לנו כמו הקינוח הכי הרפתקני בתפריט, למעשה היינו מעט מאוכזבים ממנו, והמשכנו לחפש ולחפש את הספגטי המקורמלים. בסוף, כששאלנו את המלצר הוא הודיע בהתנצלות שהספגטי לא במנה יותר בגלל תגובות סועדים אחרים. אם היינו יודעים, אולי היינו מזמינים קינוח אחר. אבל ניחא. מאוד שמחתי לראות שהמסעדה הורידה את מחירי הקינוחים הגרנדיוזים שהיו בפתיחה מעל 50 ש"ח וסה"כ נראה שהצוות קשוב לסועדיו ומתפתח ומשתפר לפי תגובות הקהל.
מאוד נהנינו מהערב. השירות היה מקצועי, חביב ונעים, האוכל היה על הצד העדין, אבל עשוי כהלכה וטעים מאוד. האווירה הייתה נעימה והמחירים בהחלט הצדיקו את עצמם אם לא יותר. יש לציין שבשלב החשבון גילינו שחייבו אותנו על השליו יותר ממה שציפינו (כ-15 ש"ח יותר ממה שזכרנו שהמלצר אמר), אבל לאחר בדיקה הסכים איתנו המלצר ותיקן את הטעות. בהחלט אשמח לחזור שוב לפאסטל ולטעום עוד מנות מעודנות וטעימות.
לסיכום:
הטוב: שירות מקצועי ונעים, סלסלת לחם מעולה כלולה במחיר הארוחה, פסטה עשויה במקום, ספגטי פירות ים עדין אבל מיוחד, טמפה אינדונזי מנה מפתיעה וטעימה, שליו ממולא מיוחד ונהדר. כל המנות עשויות ברמה גבוהה מאוד. מחירים סבירים ביותר.
הרע: עיצוב קריר בומבסטי, קינוחים הם אולי הצד החלש יותר של המטבח, הראשונות יכולות להיות יותר מעניינות (לא ניסינו כי נשמע קצת בנאלי), טעמים עדינים (יכול להיות בגדר יתרון אבל בשבילי זה היה עדין מדי לפעמים).
ציון סופי: 17/20
הביקורת המלאה עם תמונות אפשר למצוא באתר שלי
הגענו לפאסטל כחצי שנה לאחר הפתיחה בכדי לחגוג ולטעום אוכל צרפתי במסעדה החדשה והמדוברת. את העיצוב של המקום אפשר לכנות לפחות בומבסטי אם לא מעבר לזה, במבנה חדש צמוד למוזיאון ת"א שכל קירותיו עשויים לוחות בזויות שונות ומשונות המשרות אווירה ארטיסטית-ניו אייג'ית מודרנית. ניכר שהשקיעו במקום סכומים נכבדים והציפיות להצלחה בשמיים. אבל אותי לא מרגש עיצוב יקר ובומבסטי לפני שהאוכל מרגש יותר. הבאנו בקבוק יין מהבית לחליצה והמלצר פתח אותו באדיבות. דמי חליצה מתומחרים בצורה הגיונית לחלוטין, סביבות 35 ש"ח ואף הציע לנו למזוג את היין לקראף. לטעמי הדבר לא היה הכרחי עם יין יחסית צעיר ומומחה היין של המסעדה הסכים איתי. שניהם גם טעמו איתנו וכל העיניין נעשה בצורה נעימה ומקצועית לחלוטין. היין, אגב, מתוצרת עצמית של משפחת דבוש ומאוד נהנינו ממנו בארוחה.
פתחנו את התפריט וההתלבטות הייתה רבה. יותר מדי דברים נראו לנו והיה צריך לבחור. בנוסף, בספיישלים של היום היו עוד מנות מעניינות. לצערנו, כל מנות המרק נגמרו לאותו ערב וגם לא היה את נתח הקוט דה בוף שקראנו עליו רק דברים טובים. אבל למרות כל זה, ההחלטה הייתה מאתגרת. בניגוד לבד"כ דווקא הפעם המנות העיקריות קרצו לנו הרבה יותר מהראשונות והחלטנו לפסוח על כל החלק הזה של התפריט ולהתחלק במספר מנות עיקריות ופסטה. מיד לאחר ההזמנה הגיעה לשולחננו סלסלת מיני באגטים אפוים במקום עם חמאה צהובה ונהדרת. הלחם, משני סוגים היה חמים, טעים ומפתה. ספגטי פירות ים עם וונגולי, קלמרי, מולים, תרד וחזה ברווז מעושן (86 ש"ח) הייתה המנה שהגיעה ראשונה. ספגטי שעשוי במקום זה מחזה נדיר במחוזותינו ואכן הדבר ניכר. מעל הפסטה והרוטב עם פירות הים עיטרו את המנה שלוש תלוליות של עגבניות וזיתים קצוצים ומתובלים. הבעייתיות שהייתה במנה היא שכל הרוטב חמק ונפל לתחתית הקערה, וגם ככה הרוטב היה על הצד העדין לכן הרגשתי שחסר תיבול. ביקשתי מהמלצר תוספת רוטב ובשמחה הביא לנו פנכה מלאה ברוטב נפלא שתוספת ממנו בהחלט שידרג את המנה. המנה השניה שלקחנו בהמלצת המלצר הייתה דווקא המנה הטבעונית של המסעדה, מנה בכלל לא צרפתית אבל משכה את העין: טמפה (טופו אינדונזי) מזוגג ברוטב סויה, דבש, בלסמי שום עם פטריות ותירס (72 ש"ח) - מנה נפלאה מעבר לציפיותנו. הטופו האינדונזי בעל טקסטורה שונה לגמרי מהטופו שאנחנו מכירים, דחוס ובשרני, הרוטב מתקתק אבל מענג עם פטריות וברוקולי מעל פולנטה. מנה מעולה שהיינו שמחים לחזור בשבילה (ועוד טבעונית, מי היה מאמין!). ניגבנו את הצלחות עד תום בציפיה לשלב השני של הארוחה.
סבב המנות השני של הארוחה כלל מנת שוק ברווז קונפי, עם ירקות ירוקים, לבבות חסה צלויות ופירה (88 ש"ח) - המנה הייתה עשויה טוב והגיעה עם שומר צלוי ולא לבבות חסה, וטאצ' נחמד של כדורי מלון כתום. אני לא חסידה גדולה של שוק ברווז קונפי, והמנה הזאת לא הצליחה לשנות את דעתי כל כך. הפירה שהוגש במחבת קטנה בנפרד היה מהסוג הגבשושי ביסטרו סטייל אבל פשוט מושלם. המנה הבאה הייתה אחת מהספיישלים שלא יכלנו לוותר (לא בטוחה מה היה התיאור המדוייק של המנה): שליו ממולא ועטוף, עם לפת, בצל מקורמל, ברוקולי ופארופה (76 ש"ח) - מנה מעולה, לא ברור לי למה היא לא בתפריט הקבוע או אפילו מופיעה כמנת הדגל. השליו טופל במסירות וזה בדיוק סוג המנות שאני מחפשת במסעדה צרפתית ולא רואים במסעדות אחרות בארץ. רציתי רק עוד ממנה. אוהבי בשר שכמונו, לא יכלנו לפספס את מנת הסטייק באווט עם רוטב שאלוט מקורמל ורבעי תפוחי אדמה (92 ש"ח). סטייק באווט הוא למעשה שריר השרעפת והוא בעל טעם בשרני ודל שומן, ראוי למאכל בדרגת עשוייה מידיום רייר (ומטה). הסטייק היה מעולה בחלקיו הנאים לחלוטין וקצת לעיס מדי בחלקים הצרובים (הקצוות). הרוטב היה נחמד וסה"כ מנה טובה אבל אני לא יודעת אם הייתי מזמינה שוב. פס של תבלינים באמצע הצלחת היה מיותר לדעתי.
לסיום בחרנו בשתי מנות אחרונות. משהו קלאסי: קרם ברולה עם קראמבל אגוזים וטוויל סוכר שקד (38 ש"ח) - הגיע טיפה באיחור לשולחננו כי הגלידה הייתה על סף נוזל, הקרם היה מעולה אבל מעט בנאלי. למנה השניה נעזרנו בהמלצת המלצר ולקחנו "צ'יז קייק" עם קרם אנגלייז שיקורייה, קרם פרש וספגטי מקורמל (36 ש"ח) נשמע לנו כמו הקינוח הכי הרפתקני בתפריט, למעשה היינו מעט מאוכזבים ממנו, והמשכנו לחפש ולחפש את הספגטי המקורמלים. בסוף, כששאלנו את המלצר הוא הודיע בהתנצלות שהספגטי לא במנה יותר בגלל תגובות סועדים אחרים. אם היינו יודעים, אולי היינו מזמינים קינוח אחר. אבל ניחא. מאוד שמחתי לראות שהמסעדה הורידה את מחירי הקינוחים הגרנדיוזים שהיו בפתיחה מעל 50 ש"ח וסה"כ נראה שהצוות קשוב לסועדיו ומתפתח ומשתפר לפי תגובות הקהל.
מאוד נהנינו מהערב. השירות היה מקצועי, חביב ונעים, האוכל היה על הצד העדין, אבל עשוי כהלכה וטעים מאוד. האווירה הייתה נעימה והמחירים בהחלט הצדיקו את עצמם אם לא יותר. יש לציין שבשלב החשבון גילינו שחייבו אותנו על השליו יותר ממה שציפינו (כ-15 ש"ח יותר ממה שזכרנו שהמלצר אמר), אבל לאחר בדיקה הסכים איתנו המלצר ותיקן את הטעות. בהחלט אשמח לחזור שוב לפאסטל ולטעום עוד מנות מעודנות וטעימות.
לסיכום:
הטוב: שירות מקצועי ונעים, סלסלת לחם מעולה כלולה במחיר הארוחה, פסטה עשויה במקום, ספגטי פירות ים עדין אבל מיוחד, טמפה אינדונזי מנה מפתיעה וטעימה, שליו ממולא מיוחד ונהדר. כל המנות עשויות ברמה גבוהה מאוד. מחירים סבירים ביותר.
הרע: עיצוב קריר בומבסטי, קינוחים הם אולי הצד החלש יותר של המטבח, הראשונות יכולות להיות יותר מעניינות (לא ניסינו כי נשמע קצת בנאלי), טעמים עדינים (יכול להיות בגדר יתרון אבל בשבילי זה היה עדין מדי לפעמים).
ציון סופי: 17/20
