רציתם לדעת על הגופה מפארק אופירה
גופתו של אנטולי סוחנוב, לשעבר חבר להקת הבנים הישראלים 4U, נמצאה ביום שני שעבר (10.6) באילת. הגופה הועברה לנתיחה במכון הפתולוגי אבו-כביר וזוהתה באופן ודאי ביום רביעי השבוע. צו איסור פרסום הוטל על פרטי החקירה. סוחנוב, שזכה לכינוי אנתוני רייב, ייקבר מחר (יום שישי) בשעה 13:00, בבית הקברות בחיפה. הוא היה בן 26 במותו, הותיר אחריו אב ואחות החיים בישראל ואם, החיה באוקראינה. חבריו הקרובים מספרים: "הבמה היתה הבית בשבילו. כשהלהקה התפרקה, הוא נשבר". סוחנוב עלה לישראל מאוקראינה עם אחותו הצעירה ואביו כשהיה כבן 19 והמשפחה התגוררה באזור הקריות בחיפה. יופיו יוצא הדופן והמשיכה שלו לבמה הביאו אותו ללהקת "נערי החלומות" – הצ´יפנדיילז הישראליים – ובסופו של דבר לאודישנים ללהקת הבנים 4U שהוקמה זמן קצר לאחר התפרקותה של להקת הבנים הישראלית "היי פייב". מתוך 800 מועמדים הצליח סוחנוב להתברג ברביעייה הסופית שנבנתה בתנאי מעבדה מסחריים ותוכננה למלא את הוואקום שהותירה להקת הבנים "היי פייב". 4U הלכה באופן מוצהר על מיזוג גלויות כגימיק שיווקי, עם גיא אריאלי ("החבר´ה הטובים") הישראלי, וויליאם בן ישראל מקהילת העבריים בדימונה, דורן סדן הבלגי ואנתוני רייב. שנתיים של עבודה קשה הולידו בסופו של דבר להקה-מוצר שהודיעה על כינונה במסיבת עיתונאים מושקעת בפברואר 2000. מנהל הלהקה ומי שכתב את שיריה, חיים סופר, סיפר כי על מנת להפוך את ארבעת הבנים ללהקה נדרש תקציב של למעלה ממיליון ומאתיים אלף ש"ח. מוטי חסון, מי שהיה אחראי על הלוק של "היי פייב", נרתם לעצב מחדש את הגרדרובה של הבנים, שהעבירו שעות לא מבוטלות בשיעורי פיתוח קול, חדרי כושר ושיעורי ריקוד. כעבור פחות מחצי שנה ועם פרוץ האינתיפאדה המחודשת, התפרקה הלהקה, שהספיקה להוציא אלבום יחיד בהפצת הד ארצי. סוחונוב, שהחלום על חיים באור הזרקורים התפרק לו מול העיניים, ניסה למצוא את עצמו ללא הצלחה בשואוביז המקומי ושקע בדיכאון. אנדריי סלחוב, חברו הקרוב של אנטולי, מספר: "היינו מאוד קרובים, הכרנו לפני כחמש שנים בלהקת ´נערי החלומות´ שם הופענו יחד. הוא היה כמו אח קטן בשבילי. מאוחר יותר הקמנו להקה דומה בשם Bad Angels והתחלנו להצליח. התארחנו בתכנית הבוקר של רבקה מיכאלי ובדיוק אז חיפשו בחורים ללהקת בנים חדשה – 4U. אנטולי התקבל, התחילו חזרות וצילומים של קליפים. כמה חודשים אחר-כך התחילה האינתיפאדה והכל נפל. אנטולי נכנס לדאון עמוק מכל זה. הוא היה בנאדם שמצא את עצמו על הבמה ולא רצה לחפש במקומות אחרים, לא רצה להתפשר. היתה לו תקופה קשה כי הבמה היתה הבית בשבילו. אלף פעם אמרתי לו, תתבגר, תפסיק לחפש את עצמך. אבל בשבילו החיים היו במה, כל יום היה בשבילו הופעה אחרת. הוא היה מאוד דומה לליאונרדו דיקפריו, מאוד מוכשר, ואם המצב במדינה לא היה משתנה והלהקה היתה ממשיכה לעבוד, אני בטוח שהיה לו עתיד גדול. הוא מאוד רצה להצליח, זה היה החלום שלו – בחור שאף אחד לא הכיר ופתאום אנשים מזהים אותו. כשהכל התפוצץ הוא ניסה למצוא עבודה, אבל זה לא הלך. אני עדיין לא מאמין שזה קרה, עדיין מקווה שזו רק אחת ההצגות שלו, שהוא עשה בדיחה שכזו בשביל שכולנו נלחץ". לפני כחודשיים, אחרי שנפרד מחברתו לחיים, בחורה ממוצא קוריאני איתה התגורר ברמת-גן, חזר אנטולי לחיפה, לבית אביו. זמן קצר מאוחר יותר ירד לאילת ועבד לאורך תקופה קצרה על ספינת השעשועים "זינו סטאר" בניקיון, מלצרות ומטלות נוספות. מנהל היאכטה, שמוליק זינו, הכיר אותו בשם טוני: "הוא הגיע לפני שלושה שבועות למרינה ואמר באנגלית שהוא מחפש עבודה. הוא דיבר איתי באנגלית ואמר שקוראים לו טוני והוא מקנדה. הוא היה עדין, שקט ומופנם, לא דיברנו הרבה. בחור סימפטי. שבוע אחר-כך נסעתי לבולגריה והוא נשאר לעבוד באחזקה ומלצרות. ביום ראשון שעבר בבוקר הוא הגיע עייף ואמר שהוא רוצה ללכת לנוח בקניון כי יש שם מיזוג. הוא לקח את הדברים שלו והלך. אחר-כך הודיעו לי מהמשטרה שהוא נמצא מת. אני לא יודע עליו כלום, הוא היה מסתורי. זה עצוב מאוד, כל המקרה, אני בשוק וזה מעיק עליי מאוד". חבר נוסף, סטנלי זבלונסקי, שרקד איתו ב"נערי החלומות" מספר אף הוא שמאז פירוק 4U המצב הלך והחמיר: "היו לו כל הזמן מצבי רוח, הוא לא מצא את עצמו. הוא חשב שיהיה מפורסם וכשזה לא הצליח היה בדיכאון ועצבני. הוא רצה להיות זמר, לטוס לחו"ל". חיים סופר, מי שהקים את להקת הבנים 4U, מספר כי בתקופה האחרונה התקבל אנטולי לעבודה גם בצוות בידור במלון "מג´יק פאלאס" באילת. "קלוד דדיה, הכוריאגורף של 4U, סידר לו את האודישנים. הוא היה בחור מאוד מוכשר, שכתב, הלחין וצייר. זמר מוכשר ורקדן מעולה ובעיקר בנאדם טוב שאהב לעזור. חברי להקת 4U קיבלו את הידיעה על מותו של סוחונוב אתמול בשעות הלילה. גיא אריאלי, מנחה ברצועת הנוער "זאפ לראשון" סיפר שהקשר ביניהם נותק עם פירוק הלהקה. "חצי לילה לא ישנתי, קשה לי להאמין. הוא היה אדם כל-כך עדין, מאוד חכם ומוכשר. הוא צייר מדהים ובתקופת הלהקה חשבנו אפילו שהוא יצייר לנו לוגואים וקומיקסים של הלהקה. הוא ניסה להתגבר על בעיות הקליטה. בפעם האחרונה שדיברנו הוא סיפר על כוונות לנסוע לארה"ב לעשות שם מוזיקה אלקטרונית בשילוב עם אנימציה ממוחשבת ואז שמעתי שהוא באילת. זה סיפור נורא". וויליאם בן ישראל, חבר נוסף ללהקה, נזכר: "השמחה והחיוך היו על הפנים שלו תמיד. הוא הביא איתו שמחה ועד עכשיו אני לא מבין מה קרה שם. הוא היה איש שקשה מאוד להתעצבן עליו, מלא חיים".