מפעל החשמל בנהריים
מפעל החשמל בנהריים סיורים מודרכים בתשלום,חנייה בתשלום, שעות פעילות בקיץ 08:00-18:00 , בקיץ עד 17:00 בימי שישי בשעות 08:00-15:00,טלפון לתאום 04-6709143 איך מגיעים : צומת מנחמיה שבכביש 90, פונים מזרחה (שילוט לאי השלום) ולאחר כ-1,500 מטר מגיעים למגרשי החניה ולאתר ההנצחה לזכר הבנות מבית שמש. מידע סיור בדרך המפלים ,עוברים את השער הצהוב בכניסה לגשר הביילי, כאשר הסיור נחלק למספר חלקים : סיור בסכר מצודת המים,סכר העודפים ומפעל יצור החשמל ,אי השלום,תחנת הרכבת הנטושה תעלת האפס,התעלה העליונה,נחל הירדן והנוף בחינם. מפעל יצור החשמל נוצר בחזונו של המהנדס רוטנברג מהפכן שגורש מרוסיה,עצר ללמוד הנדסת גשרים והידרו אלקטרו ליצור חשמל באיטליה. כאשר נחת בישראל ביקר במקורות הירקון אך אלו לא הסכינו למפעל,בשיטוטיו למציאת מקום לחזונו הגיע לחלקה הדרומי של הכנרת והבריק במוחו חיבור נחל הירמוך המערבי לנהר הירדן המזרחי וליצור חשמל מניצול ירידת מים חדה דרך צינות ויצור חשמל במחוללים בתהליך זרימת המים, כל זאת היה בחזונו בשנת 1920,הוא חכר 6000 דונם מאדמות המלך עבדאלה מירדן ל 75 שנה עם אופציה לחכירות נוספות בתנאי שאף צד לא יתנגד לחכירה הנוספת כשנה לפני סיום החכירה, סעיף חשוב נוסף היה שאין לכוחות צבא זכות להיכנס לשטח החכור. תהליך הקמת שני הסכרים סכר מצודת המים וסכר העודפים , בשטח המפעל וחיבורם בתעלה צפונית עליונה ובתעלת אפס מעלות על מנת שיוכל לקחת מים מכל סכר לתהליך יצור החשמל,חיבור זרימת הנהרות לאגם איסוף ליד הסכר הראשון ממימי נהר הירדן , נהריים הוקמה בשנת 1927 ויצור החשמל החל בשנת 1932 בטקס חגיגי בהשתתפות מלך ירדן,הנציב הבריטי ונכבדי הישוב העברי ,החשמל סופק לישראל ,ומעשה הייתה מפעל ליצור חשמל בטורבינות אשר הופעלו במים שנקוו בסכר והוזרמו בתעלות עד להזרמתם לתוך הטורבינות אשר יצרו חשמל, הרעיון כמעט נגנז בשיטפון הגדול בשנת 1931 שהרס ולקח עימו חלקים מהמפעל ליצור החשמל,אך רוטנברג התאושש והמשיך לבנות את חזונו. בגבעה ליד המפעל הקים את שכונת תל אור לפועליו,שכונה נוספת לפקידיו ,בית בסגנון בהאוס לעצמו שממנו נותרו רק חלק מעצי הוושינגטוניה שהיו בשביל הכניסה לביתו של רוטנברג , כמו כן בנה תחנת רכבת בסגנון הדומה לביתו והשונה מהתחנות המנדטוריות שהיו לרכבת העמק שהוליכה לדמשק. בשנת 1948 פלשו לשטח כוחות עיראקיים ולקחו בשבי את עובדי המפעל ומאז שבת המפעל ודמם ,בתגובה פוצצו כוחות ההגנה את גשר הרכבת ואת הגשר היבשתי שהיה צמוד למפעל ולסכר של נהר הירדן במעברים לכוון קבוץ אשדות יעקב ,כל שטח המפעל הדרום מזרחי הוכרז כשטח צבאי ירדני ועד היום אין להיכנס לשטחו, אי השלום נשאר בידינו והחקלאים המשיכו לעבד את השטחים החקלאיים ובשנת 1960 אף הושלם על שרידי גשר היבשה גשר ביילי לצורך מעבר כלים חקלאיים לשטחי החקלאות שבידי הקיבוצים. כל השליטה על השטח באזור המפורז היה על פי הכלל של הבריטים מתקופת כיבוש הארץ מידי התורכים כי מה שממזרח הירדן הוא ירדני וממערב הוא שייך לפלסטין דאז ישראל כיום וגם על פי הסכמי שביתת הנשק. בשנת 1994 בחתימת הסכם השלום עם המלך הירדני,הנקודה נקראה אי השלום,השטח החקלאי משמש כיום הן לחקלאים הישראלים והן לחקלאים הירדנים לעיבודי חקלאות ותיירות. במהלך הסיור המודרך עוברים על פני מתקני הסכר והיצור תוך קבלת הסברים,בנוסף הליכה עצמאית בשביל הסכרים לאורך מפלי הירמוך ועד לסכר האגם, לאחר מכן פונים לכוון גבעת הפרחים שנקטפו,גלעד שהוקם לזכרם של שבעת תלמידות בית הספר מבית שמש שנרצחו במקום בעת סיור. בשנת 2003 עבר האזור שלוש תקופות של שיטפונות אדירים אך לא השכילו לאגון את המים ולכן אגם המזרחי התייבש ותעלת האפס גם כן, אלא שהדבר נגרם עקב שהאגם המזרחי של מימי הירמוך באמבטיה שיכל להכיל איגון של שלושה וחצי מיליון קוב של מים לשימוש חקלאי , היה בשטחם של הירדנים והם לא הסכימו לפעילות האיגון מחדש,הסיפור הטרגי הזה נובע לאחר שבשנת 1967 נכנסו מחבלים לשטח הרי הגלעד ומיד החלו בפעילות כנגד החקלאים ,זרעו מוקשים ולסיום אף פוצצו חלק מסכר מצודת המים ,כיוון שהצבא הישראלי שיער כי בביתו של רוטנברג שכנה מפקדה של מחבלים הורם המבנה באוויר,בידי חבלני צהל, כיום מתחת לביתו של רוטנברג המופצץ הקימו הירדנים מבנה מרפסת תצפית לאפשר לנתינים לצפות בישראלים ובשרידי המפעל. כיום בשטח הצבאי הירדני הסגור ממוקמים שרידי מפעל יצור החשמל,מבנה טורבינות היצור וקיר תומך להגנה מפני שיטפון מים בלתי מבוקר ולהפרדה בין כניסת המים ליציאתם, למרות שבסכר העודפים הותקנו צינורות רבים להוצאת מים שהגיעו בכמויות שלא יכלו לעמוד בהם נפערו גם פתחי ניקוז נוספים בסביבות הקיר התומך, בביקור שנערך לפני זמן מה במבנה הטורבינות נשארו על קירותיו אריחי הקרמיקה שבהם מוטבעים כתובות עבריות כמו טרנס חדרה,או טרנס עפולה וכדומה .
מפעל החשמל בנהריים סיורים מודרכים בתשלום,חנייה בתשלום, שעות פעילות בקיץ 08:00-18:00 , בקיץ עד 17:00 בימי שישי בשעות 08:00-15:00,טלפון לתאום 04-6709143 איך מגיעים : צומת מנחמיה שבכביש 90, פונים מזרחה (שילוט לאי השלום) ולאחר כ-1,500 מטר מגיעים למגרשי החניה ולאתר ההנצחה לזכר הבנות מבית שמש. מידע סיור בדרך המפלים ,עוברים את השער הצהוב בכניסה לגשר הביילי, כאשר הסיור נחלק למספר חלקים : סיור בסכר מצודת המים,סכר העודפים ומפעל יצור החשמל ,אי השלום,תחנת הרכבת הנטושה תעלת האפס,התעלה העליונה,נחל הירדן והנוף בחינם. מפעל יצור החשמל נוצר בחזונו של המהנדס רוטנברג מהפכן שגורש מרוסיה,עצר ללמוד הנדסת גשרים והידרו אלקטרו ליצור חשמל באיטליה. כאשר נחת בישראל ביקר במקורות הירקון אך אלו לא הסכינו למפעל,בשיטוטיו למציאת מקום לחזונו הגיע לחלקה הדרומי של הכנרת והבריק במוחו חיבור נחל הירמוך המערבי לנהר הירדן המזרחי וליצור חשמל מניצול ירידת מים חדה דרך צינות ויצור חשמל במחוללים בתהליך זרימת המים, כל זאת היה בחזונו בשנת 1920,הוא חכר 6000 דונם מאדמות המלך עבדאלה מירדן ל 75 שנה עם אופציה לחכירות נוספות בתנאי שאף צד לא יתנגד לחכירה הנוספת כשנה לפני סיום החכירה, סעיף חשוב נוסף היה שאין לכוחות צבא זכות להיכנס לשטח החכור. תהליך הקמת שני הסכרים סכר מצודת המים וסכר העודפים , בשטח המפעל וחיבורם בתעלה צפונית עליונה ובתעלת אפס מעלות על מנת שיוכל לקחת מים מכל סכר לתהליך יצור החשמל,חיבור זרימת הנהרות לאגם איסוף ליד הסכר הראשון ממימי נהר הירדן , נהריים הוקמה בשנת 1927 ויצור החשמל החל בשנת 1932 בטקס חגיגי בהשתתפות מלך ירדן,הנציב הבריטי ונכבדי הישוב העברי ,החשמל סופק לישראל ,ומעשה הייתה מפעל ליצור חשמל בטורבינות אשר הופעלו במים שנקוו בסכר והוזרמו בתעלות עד להזרמתם לתוך הטורבינות אשר יצרו חשמל, הרעיון כמעט נגנז בשיטפון הגדול בשנת 1931 שהרס ולקח עימו חלקים מהמפעל ליצור החשמל,אך רוטנברג התאושש והמשיך לבנות את חזונו. בגבעה ליד המפעל הקים את שכונת תל אור לפועליו,שכונה נוספת לפקידיו ,בית בסגנון בהאוס לעצמו שממנו נותרו רק חלק מעצי הוושינגטוניה שהיו בשביל הכניסה לביתו של רוטנברג , כמו כן בנה תחנת רכבת בסגנון הדומה לביתו והשונה מהתחנות המנדטוריות שהיו לרכבת העמק שהוליכה לדמשק. בשנת 1948 פלשו לשטח כוחות עיראקיים ולקחו בשבי את עובדי המפעל ומאז שבת המפעל ודמם ,בתגובה פוצצו כוחות ההגנה את גשר הרכבת ואת הגשר היבשתי שהיה צמוד למפעל ולסכר של נהר הירדן במעברים לכוון קבוץ אשדות יעקב ,כל שטח המפעל הדרום מזרחי הוכרז כשטח צבאי ירדני ועד היום אין להיכנס לשטחו, אי השלום נשאר בידינו והחקלאים המשיכו לעבד את השטחים החקלאיים ובשנת 1960 אף הושלם על שרידי גשר היבשה גשר ביילי לצורך מעבר כלים חקלאיים לשטחי החקלאות שבידי הקיבוצים. כל השליטה על השטח באזור המפורז היה על פי הכלל של הבריטים מתקופת כיבוש הארץ מידי התורכים כי מה שממזרח הירדן הוא ירדני וממערב הוא שייך לפלסטין דאז ישראל כיום וגם על פי הסכמי שביתת הנשק. בשנת 1994 בחתימת הסכם השלום עם המלך הירדני,הנקודה נקראה אי השלום,השטח החקלאי משמש כיום הן לחקלאים הישראלים והן לחקלאים הירדנים לעיבודי חקלאות ותיירות. במהלך הסיור המודרך עוברים על פני מתקני הסכר והיצור תוך קבלת הסברים,בנוסף הליכה עצמאית בשביל הסכרים לאורך מפלי הירמוך ועד לסכר האגם, לאחר מכן פונים לכוון גבעת הפרחים שנקטפו,גלעד שהוקם לזכרם של שבעת תלמידות בית הספר מבית שמש שנרצחו במקום בעת סיור. בשנת 2003 עבר האזור שלוש תקופות של שיטפונות אדירים אך לא השכילו לאגון את המים ולכן אגם המזרחי התייבש ותעלת האפס גם כן, אלא שהדבר נגרם עקב שהאגם המזרחי של מימי הירמוך באמבטיה שיכל להכיל איגון של שלושה וחצי מיליון קוב של מים לשימוש חקלאי , היה בשטחם של הירדנים והם לא הסכימו לפעילות האיגון מחדש,הסיפור הטרגי הזה נובע לאחר שבשנת 1967 נכנסו מחבלים לשטח הרי הגלעד ומיד החלו בפעילות כנגד החקלאים ,זרעו מוקשים ולסיום אף פוצצו חלק מסכר מצודת המים ,כיוון שהצבא הישראלי שיער כי בביתו של רוטנברג שכנה מפקדה של מחבלים הורם המבנה באוויר,בידי חבלני צהל, כיום מתחת לביתו של רוטנברג המופצץ הקימו הירדנים מבנה מרפסת תצפית לאפשר לנתינים לצפות בישראלים ובשרידי המפעל. כיום בשטח הצבאי הירדני הסגור ממוקמים שרידי מפעל יצור החשמל,מבנה טורבינות היצור וקיר תומך להגנה מפני שיטפון מים בלתי מבוקר ולהפרדה בין כניסת המים ליציאתם, למרות שבסכר העודפים הותקנו צינורות רבים להוצאת מים שהגיעו בכמויות שלא יכלו לעמוד בהם נפערו גם פתחי ניקוז נוספים בסביבות הקיר התומך, בביקור שנערך לפני זמן מה במבנה הטורבינות נשארו על קירותיו אריחי הקרמיקה שבהם מוטבעים כתובות עבריות כמו טרנס חדרה,או טרנס עפולה וכדומה .
