פגיעות במהלך עיסוק בספורט../images/Emo18.gif
מאת: ד"ר אורי אופנהיים, אורטופד בכיר בבי"ח תל השומר נירית בן-יוסף, פיזיוטרפיסטית העוסקת בפגיעות ספורט http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file=article&sid=259 פגיעות במהלך עיסוק בספורט הן הסיבה העיקרית להפסקת פעילות ספורטיבית, ומכאן החשיבות הגדולה של זיהוי בעיות בריאותיות, הקשורות לפעילות ספורטיבית, מניעת פציעות ומתן טיפול מוקדם, תוך התייחסות לגורמי הסיכון ותוך ניסיון לשמור על רצף של פעילות גופנית במהלך זמן הטיפול והשיקום. ברור לחלוטין כי לא ניתן להתייחס לכל הפגיעות האפשריות ברפואת ספורט ולכל הנושאים הטכניים הקשורים לפגיעות ספורט. ולכן, בסקירה קצרה זו ננסה להתייחס, באופן כללי, לעקרונות החשובים במניעת פציעות, באבחון ובטיפול המכוון לספורטאים. סוגי פציעות הספורט פציעות הספורט נחלקות לשני סוגים: 1. פציעות עומס יתר (Over Load Injury): נגרמות בגלל עומס גדול מדי, חד-פעמי, שהופעל על הגוף. פציעות אלו אופייניות לתחילת העונה, כאשר הגוף עדיין אינו מאומן מספיק לעומסים. יכולות לקרות גם בשלבים אחרים בעונת האימונים עקב תאונה, אירוע שבו נעבר פעם אחת הטווח הנורמלי של אחד המפרקים. פציעות אופייניות: נקעים, קרעים של רצועות, פריקות, שברים. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 1/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. 2. פציעות שימוש יתר (Over Use Injury): נגרמות בגלל עומס מצטבר. רמת העומס מאופיינת על ידי עצימות (אינטנסיביות) ועל ידי משך. שניהם ביחד יוצרים את העומס המצטבר, המוטל על גוף הספורטאי. המבנה האנטומי, שאינו פועל בצורה אופטימלית מבחינה ביו-מכאנית, הוא שיפגע ראשון עקב עומס מצטבר. פציעות אופייניות: דלקות (בגידים, בשרירים), שברי מאמץ. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 2/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. קיים הבדל בכמות הפציעות ובסוגן בענפי ספורט שונים: ענפי הספורט המועדים ביותר לפציעות מבחינה סטטיסטית הם אלו הדורשים מגע – Contact Sport (לדוגמא: רוגבי, קרב-מגע). בענפי ספורט אלו יהיו יותר פציעות עומס-יתר. לעומת זאת, בענפי ספורט שאינם דורשים מגע (כגון ריצה, שחיה) יש פחות פציעות וחלק גדול יותר מהפציעות הן מסוג שימוש-יתר. מאפיין חשוב נוסף הוא, שמירב העוסקים בספורט האירובי ובחדרי הכושר אינם ספורטאים מקצועיים והעיסוק בספורט נעשה בנוסף לעבודה, חיי משפחה וכד'. נקודה זו חשובה במיוחד, כיוון שכל עיסוק ספורטיבי דורש מנוחה וספורטאים חובבים נחים, בד"כ, פחות מספורטאים מקצועיים! חשוב ביותר להקפיד על שמירת האיזון ביחסי הכוחות בין קבוצות שרירים שונות. מה הם המצבים העיקריים החושפים אותנו לפציעות ספורט? · חוסר זיהוי של בעיות רפואיות קודמות. לדוגמא, בעיות גב תחתון, בעיות ברכיים וכו'. למעשה, כל בעיה קטנה שלא חשו בה בפעילות שגרתית יומיומית (או התעלמו ממנה), תחמיר ותבוא לידי ביטוי בעת פעילות מוגברת והעלאת עומס. · ליקויים בשיטות האימון – אחת הבעיות העיקריות בשיטות האימון היא קצב הגברה של העומס הכללי ושל מרכיביו. המושג המקובל הוא סולם מאמצים. ברור לחלוטין כי העצימות, המשך וסולם המאמצים יהיו שונים בין צעירים למבוגרים, נשים וגברים, בריאים ומוגבלים וכמובן בין המתחילים בפעילות לבין ספורטאים מנוסים. · ליקויים בטכניקה – חלק גדול מהפגיעות נובעות מדפוס פעולה לקוי. הדבר נכון בפעילות הקשורה בכוח (משקולות ומכשירים), אך לא פחות מכך גם בפעילות אירובית. · ליקויים בציוד הדרוש לפעילות – סיבה חשובה, בעיקר משום שהיא ניתנת לתיקון בקלות יחסית. לדוגמא, החלפת נעלי ריצה. חלק מהחבלות בקטגוריה זאת נובע מהתעלמות מהצורך בשימוש בציוד מגן במהלך הפעילות. · תסמונת מאמץ היתר (Over Training)- הגוף שלנו הוא מערכת דינאמית, בה מתרחשים תהליכי הרס ובנייה. שני סוגי התהליכים (פירוק ובניה) קורים במקביל ואחוזים זה בזה. ללא יצירת גירוי פיזי (על ידי הפעילות המוגברת) לא יופעל המנגנון שמאפשר לגוף להבנות ולהתפתח. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. · הפרעות שינה - איננו מתחזקים ואיננו משפרים את כושרנו במהלך הפעילות הגופנית עצמה, אלא, במהלך המנוחה שאחריה ובעיקר – בשינה. · הפרעות תזונה – חוסר במרכיבי מזון וכן חוסר בנוזלים יכולים להוביל לפציעות עקב הפרעה בתהליך הבנייה. יחד עם זאת, גם עודף משקל מוביל לפציעות בענפי ספורט מסוימים כגון ריצה, עקב עומס גדול על המפרקים. · פציעות מביאות לפציעות נוספות - כל פציעה מגבירה את הסיכון להחמרה ואף לפציעה נוספת. הגוף מנסה להפחית עומס וכאב באזור פצוע על ידי שינוי התבנית של הפעילות. אזורים אחרים סופגים את העומס, לעיתים רבות תוך יצירת תנועות בלתי תקינות. בעניין זה פועל העיקרון של "הכל בגלל מסמר קטן". חשוב לטפל בפציעות קטנות וחשוב להבין שכל פציעה מחייבת הערכה מחודשת של הפעילות, שינוי והתאמה ולעיתים מנוחה. · שינויים במצב אישי וגופני - לכולנו יש עליות וירידות במצב הנפשי והפיזי. אין להתעלם מכך בעת תכנון האימון ובמיוחד, בזמן ביצוע האימון. מי שמתעלם מכך והולך "עם הראש בקיר", יגביר את סיכוייו להיפגע. בעניין זה חשוב להתייחס לנושא של אמביציה – שאפתנות. לכולנו מטרות ושאיפות הקשורות לפעילות הגופנית. עבודות מחקר הראו שיש ספורטאים חובבים שהתכונה של שיפור אישי היא המניע הרגשי של פעילותם ולעומתם, יש ספורטאים חובבים שהתכונה הרגשית המאפיינת אותם היא להתבלט בתוך הסביבה והם נמצאים בתחרות מתמדת (אם כי סמויה על פי רב) עם חבריהם לפעילות. הסוג השני של הספורטאים חשוף יותר לפגיעות ספורט. ניתן לומר שהם פחות קשובים לגופם וללבם ובמצבי דחק רגשיים הם נוטים לאימון יתר ולפציעות. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. ולסיכום דיברנו בקצרה על הסיבות הכלליות לפגיעות ספורט תוך התייחסות לאפשרויות מניעה. בספורט העממי כל ספורטאי הוא גם המדריך של עצמו וכל ספורטאי צריך להבין שהספורט עשוי להביא לפציעות. לכן עליו לנסות להיות קשוב לנפשו ולגופו ולהסתייע בהדרכה מקצועית במהלך תכנון האימון ובייעוץ רפואי אם וכאשר נוצרות פציעות. הודבק ב שלישי, ינואר 11 @ 14:07:13 IST על ידי dovevm
מאת: ד"ר אורי אופנהיים, אורטופד בכיר בבי"ח תל השומר נירית בן-יוסף, פיזיוטרפיסטית העוסקת בפגיעות ספורט http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file=article&sid=259 פגיעות במהלך עיסוק בספורט הן הסיבה העיקרית להפסקת פעילות ספורטיבית, ומכאן החשיבות הגדולה של זיהוי בעיות בריאותיות, הקשורות לפעילות ספורטיבית, מניעת פציעות ומתן טיפול מוקדם, תוך התייחסות לגורמי הסיכון ותוך ניסיון לשמור על רצף של פעילות גופנית במהלך זמן הטיפול והשיקום. ברור לחלוטין כי לא ניתן להתייחס לכל הפגיעות האפשריות ברפואת ספורט ולכל הנושאים הטכניים הקשורים לפגיעות ספורט. ולכן, בסקירה קצרה זו ננסה להתייחס, באופן כללי, לעקרונות החשובים במניעת פציעות, באבחון ובטיפול המכוון לספורטאים. סוגי פציעות הספורט פציעות הספורט נחלקות לשני סוגים: 1. פציעות עומס יתר (Over Load Injury): נגרמות בגלל עומס גדול מדי, חד-פעמי, שהופעל על הגוף. פציעות אלו אופייניות לתחילת העונה, כאשר הגוף עדיין אינו מאומן מספיק לעומסים. יכולות לקרות גם בשלבים אחרים בעונת האימונים עקב תאונה, אירוע שבו נעבר פעם אחת הטווח הנורמלי של אחד המפרקים. פציעות אופייניות: נקעים, קרעים של רצועות, פריקות, שברים. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 1/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. 2. פציעות שימוש יתר (Over Use Injury): נגרמות בגלל עומס מצטבר. רמת העומס מאופיינת על ידי עצימות (אינטנסיביות) ועל ידי משך. שניהם ביחד יוצרים את העומס המצטבר, המוטל על גוף הספורטאי. המבנה האנטומי, שאינו פועל בצורה אופטימלית מבחינה ביו-מכאנית, הוא שיפגע ראשון עקב עומס מצטבר. פציעות אופייניות: דלקות (בגידים, בשרירים), שברי מאמץ. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 2/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. קיים הבדל בכמות הפציעות ובסוגן בענפי ספורט שונים: ענפי הספורט המועדים ביותר לפציעות מבחינה סטטיסטית הם אלו הדורשים מגע – Contact Sport (לדוגמא: רוגבי, קרב-מגע). בענפי ספורט אלו יהיו יותר פציעות עומס-יתר. לעומת זאת, בענפי ספורט שאינם דורשים מגע (כגון ריצה, שחיה) יש פחות פציעות וחלק גדול יותר מהפציעות הן מסוג שימוש-יתר. מאפיין חשוב נוסף הוא, שמירב העוסקים בספורט האירובי ובחדרי הכושר אינם ספורטאים מקצועיים והעיסוק בספורט נעשה בנוסף לעבודה, חיי משפחה וכד'. נקודה זו חשובה במיוחד, כיוון שכל עיסוק ספורטיבי דורש מנוחה וספורטאים חובבים נחים, בד"כ, פחות מספורטאים מקצועיים! חשוב ביותר להקפיד על שמירת האיזון ביחסי הכוחות בין קבוצות שרירים שונות. מה הם המצבים העיקריים החושפים אותנו לפציעות ספורט? · חוסר זיהוי של בעיות רפואיות קודמות. לדוגמא, בעיות גב תחתון, בעיות ברכיים וכו'. למעשה, כל בעיה קטנה שלא חשו בה בפעילות שגרתית יומיומית (או התעלמו ממנה), תחמיר ותבוא לידי ביטוי בעת פעילות מוגברת והעלאת עומס. · ליקויים בשיטות האימון – אחת הבעיות העיקריות בשיטות האימון היא קצב הגברה של העומס הכללי ושל מרכיביו. המושג המקובל הוא סולם מאמצים. ברור לחלוטין כי העצימות, המשך וסולם המאמצים יהיו שונים בין צעירים למבוגרים, נשים וגברים, בריאים ומוגבלים וכמובן בין המתחילים בפעילות לבין ספורטאים מנוסים. · ליקויים בטכניקה – חלק גדול מהפגיעות נובעות מדפוס פעולה לקוי. הדבר נכון בפעילות הקשורה בכוח (משקולות ומכשירים), אך לא פחות מכך גם בפעילות אירובית. · ליקויים בציוד הדרוש לפעילות – סיבה חשובה, בעיקר משום שהיא ניתנת לתיקון בקלות יחסית. לדוגמא, החלפת נעלי ריצה. חלק מהחבלות בקטגוריה זאת נובע מהתעלמות מהצורך בשימוש בציוד מגן במהלך הפעילות. · תסמונת מאמץ היתר (Over Training)- הגוף שלנו הוא מערכת דינאמית, בה מתרחשים תהליכי הרס ובנייה. שני סוגי התהליכים (פירוק ובניה) קורים במקביל ואחוזים זה בזה. ללא יצירת גירוי פיזי (על ידי הפעילות המוגברת) לא יופעל המנגנון שמאפשר לגוף להבנות ולהתפתח. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. · הפרעות שינה - איננו מתחזקים ואיננו משפרים את כושרנו במהלך הפעילות הגופנית עצמה, אלא, במהלך המנוחה שאחריה ובעיקר – בשינה. · הפרעות תזונה – חוסר במרכיבי מזון וכן חוסר בנוזלים יכולים להוביל לפציעות עקב הפרעה בתהליך הבנייה. יחד עם זאת, גם עודף משקל מוביל לפציעות בענפי ספורט מסוימים כגון ריצה, עקב עומס גדול על המפרקים. · פציעות מביאות לפציעות נוספות - כל פציעה מגבירה את הסיכון להחמרה ואף לפציעה נוספת. הגוף מנסה להפחית עומס וכאב באזור פצוע על ידי שינוי התבנית של הפעילות. אזורים אחרים סופגים את העומס, לעיתים רבות תוך יצירת תנועות בלתי תקינות. בעניין זה פועל העיקרון של "הכל בגלל מסמר קטן". חשוב לטפל בפציעות קטנות וחשוב להבין שכל פציעה מחייבת הערכה מחודשת של הפעילות, שינוי והתאמה ולעיתים מנוחה. · שינויים במצב אישי וגופני - לכולנו יש עליות וירידות במצב הנפשי והפיזי. אין להתעלם מכך בעת תכנון האימון ובמיוחד, בזמן ביצוע האימון. מי שמתעלם מכך והולך "עם הראש בקיר", יגביר את סיכוייו להיפגע. בעניין זה חשוב להתייחס לנושא של אמביציה – שאפתנות. לכולנו מטרות ושאיפות הקשורות לפעילות הגופנית. עבודות מחקר הראו שיש ספורטאים חובבים שהתכונה של שיפור אישי היא המניע הרגשי של פעילותם ולעומתם, יש ספורטאים חובבים שהתכונה הרגשית המאפיינת אותם היא להתבלט בתוך הסביבה והם נמצאים בתחרות מתמדת (אם כי סמויה על פי רב) עם חבריהם לפעילות. הסוג השני של הספורטאים חשוף יותר לפגיעות ספורט. ניתן לומר שהם פחות קשובים לגופם וללבם ובמצבי דחק רגשיים הם נוטים לאימון יתר ולפציעות. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. ולסיכום דיברנו בקצרה על הסיבות הכלליות לפגיעות ספורט תוך התייחסות לאפשרויות מניעה. בספורט העממי כל ספורטאי הוא גם המדריך של עצמו וכל ספורטאי צריך להבין שהספורט עשוי להביא לפציעות. לכן עליו לנסות להיות קשוב לנפשו ולגופו ולהסתייע בהדרכה מקצועית במהלך תכנון האימון ובייעוץ רפואי אם וכאשר נוצרות פציעות. הודבק ב שלישי, ינואר 11 @ 14:07:13 IST על ידי dovevm
