פגיעות במהלך עיסוק בספורט

פגיעות במהלך עיסוק בספורט../images/Emo18.gif

מאת: ד"ר אורי אופנהיים, אורטופד בכיר בבי"ח תל השומר נירית בן-יוסף, פיזיוטרפיסטית העוסקת בפגיעות ספורט http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file=article&sid=259 פגיעות במהלך עיסוק בספורט הן הסיבה העיקרית להפסקת פעילות ספורטיבית, ומכאן החשיבות הגדולה של זיהוי בעיות בריאותיות, הקשורות לפעילות ספורטיבית, מניעת פציעות ומתן טיפול מוקדם, תוך התייחסות לגורמי הסיכון ותוך ניסיון לשמור על רצף של פעילות גופנית במהלך זמן הטיפול והשיקום. ברור לחלוטין כי לא ניתן להתייחס לכל הפגיעות האפשריות ברפואת ספורט ולכל הנושאים הטכניים הקשורים לפגיעות ספורט. ולכן, בסקירה קצרה זו ננסה להתייחס, באופן כללי, לעקרונות החשובים במניעת פציעות, באבחון ובטיפול המכוון לספורטאים. סוגי פציעות הספורט פציעות הספורט נחלקות לשני סוגים: 1. פציעות עומס יתר (Over Load Injury): נגרמות בגלל עומס גדול מדי, חד-פעמי, שהופעל על הגוף. פציעות אלו אופייניות לתחילת העונה, כאשר הגוף עדיין אינו מאומן מספיק לעומסים. יכולות לקרות גם בשלבים אחרים בעונת האימונים עקב תאונה, אירוע שבו נעבר פעם אחת הטווח הנורמלי של אחד המפרקים. פציעות אופייניות: נקעים, קרעים של רצועות, פריקות, שברים. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 1/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. 2. פציעות שימוש יתר (Over Use Injury): נגרמות בגלל עומס מצטבר. רמת העומס מאופיינת על ידי עצימות (אינטנסיביות) ועל ידי משך. שניהם ביחד יוצרים את העומס המצטבר, המוטל על גוף הספורטאי. המבנה האנטומי, שאינו פועל בצורה אופטימלית מבחינה ביו-מכאנית, הוא שיפגע ראשון עקב עומס מצטבר. פציעות אופייניות: דלקות (בגידים, בשרירים), שברי מאמץ. פציעות אלו מהוות, בממוצע, 2/3 מכמות הפציעות במהלך העונה. קיים הבדל בכמות הפציעות ובסוגן בענפי ספורט שונים: ענפי הספורט המועדים ביותר לפציעות מבחינה סטטיסטית הם אלו הדורשים מגע – Contact Sport (לדוגמא: רוגבי, קרב-מגע). בענפי ספורט אלו יהיו יותר פציעות עומס-יתר. לעומת זאת, בענפי ספורט שאינם דורשים מגע (כגון ריצה, שחיה) יש פחות פציעות וחלק גדול יותר מהפציעות הן מסוג שימוש-יתר. מאפיין חשוב נוסף הוא, שמירב העוסקים בספורט האירובי ובחדרי הכושר אינם ספורטאים מקצועיים והעיסוק בספורט נעשה בנוסף לעבודה, חיי משפחה וכד'. נקודה זו חשובה במיוחד, כיוון שכל עיסוק ספורטיבי דורש מנוחה וספורטאים חובבים נחים, בד"כ, פחות מספורטאים מקצועיים! חשוב ביותר להקפיד על שמירת האיזון ביחסי הכוחות בין קבוצות שרירים שונות. מה הם המצבים העיקריים החושפים אותנו לפציעות ספורט? · חוסר זיהוי של בעיות רפואיות קודמות. לדוגמא, בעיות גב תחתון, בעיות ברכיים וכו'. למעשה, כל בעיה קטנה שלא חשו בה בפעילות שגרתית יומיומית (או התעלמו ממנה), תחמיר ותבוא לידי ביטוי בעת פעילות מוגברת והעלאת עומס. · ליקויים בשיטות האימון – אחת הבעיות העיקריות בשיטות האימון היא קצב הגברה של העומס הכללי ושל מרכיביו. המושג המקובל הוא סולם מאמצים. ברור לחלוטין כי העצימות, המשך וסולם המאמצים יהיו שונים בין צעירים למבוגרים, נשים וגברים, בריאים ומוגבלים וכמובן בין המתחילים בפעילות לבין ספורטאים מנוסים. · ליקויים בטכניקה – חלק גדול מהפגיעות נובעות מדפוס פעולה לקוי. הדבר נכון בפעילות הקשורה בכוח (משקולות ומכשירים), אך לא פחות מכך גם בפעילות אירובית. · ליקויים בציוד הדרוש לפעילות – סיבה חשובה, בעיקר משום שהיא ניתנת לתיקון בקלות יחסית. לדוגמא, החלפת נעלי ריצה. חלק מהחבלות בקטגוריה זאת נובע מהתעלמות מהצורך בשימוש בציוד מגן במהלך הפעילות. · תסמונת מאמץ היתר (Over Training)- הגוף שלנו הוא מערכת דינאמית, בה מתרחשים תהליכי הרס ובנייה. שני סוגי התהליכים (פירוק ובניה) קורים במקביל ואחוזים זה בזה. ללא יצירת גירוי פיזי (על ידי הפעילות המוגברת) לא יופעל המנגנון שמאפשר לגוף להבנות ולהתפתח. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. · הפרעות שינה - איננו מתחזקים ואיננו משפרים את כושרנו במהלך הפעילות הגופנית עצמה, אלא, במהלך המנוחה שאחריה ובעיקר – בשינה. · הפרעות תזונה – חוסר במרכיבי מזון וכן חוסר בנוזלים יכולים להוביל לפציעות עקב הפרעה בתהליך הבנייה. יחד עם זאת, גם עודף משקל מוביל לפציעות בענפי ספורט מסוימים כגון ריצה, עקב עומס גדול על המפרקים. · פציעות מביאות לפציעות נוספות - כל פציעה מגבירה את הסיכון להחמרה ואף לפציעה נוספת. הגוף מנסה להפחית עומס וכאב באזור פצוע על ידי שינוי התבנית של הפעילות. אזורים אחרים סופגים את העומס, לעיתים רבות תוך יצירת תנועות בלתי תקינות. בעניין זה פועל העיקרון של "הכל בגלל מסמר קטן". חשוב לטפל בפציעות קטנות וחשוב להבין שכל פציעה מחייבת הערכה מחודשת של הפעילות, שינוי והתאמה ולעיתים מנוחה. · שינויים במצב אישי וגופני - לכולנו יש עליות וירידות במצב הנפשי והפיזי. אין להתעלם מכך בעת תכנון האימון ובמיוחד, בזמן ביצוע האימון. מי שמתעלם מכך והולך "עם הראש בקיר", יגביר את סיכוייו להיפגע. בעניין זה חשוב להתייחס לנושא של אמביציה – שאפתנות. לכולנו מטרות ושאיפות הקשורות לפעילות הגופנית. עבודות מחקר הראו שיש ספורטאים חובבים שהתכונה של שיפור אישי היא המניע הרגשי של פעילותם ולעומתם, יש ספורטאים חובבים שהתכונה הרגשית המאפיינת אותם היא להתבלט בתוך הסביבה והם נמצאים בתחרות מתמדת (אם כי סמויה על פי רב) עם חבריהם לפעילות. הסוג השני של הספורטאים חשוף יותר לפגיעות ספורט. ניתן לומר שהם פחות קשובים לגופם וללבם ובמצבי דחק רגשיים הם נוטים לאימון יתר ולפציעות. אימון גופני בעצימות גבוהה גורם להרס ובעקבותיו קיים גירוי לגוף לבניה, אך אם מבצעים אימונים עצימים מעבר למידה הנכונה (המשתנה לפי הפרט, הפעילות וכן, במהלך תקופת האימון), יגרמו להפרעה בבנייה ועקב כך, לנסיגה בהישגים ולפגיעות גופניות כגון שברי מאמץ, עייפות כרונית ועוד. ולסיכום דיברנו בקצרה על הסיבות הכלליות לפגיעות ספורט תוך התייחסות לאפשרויות מניעה. בספורט העממי כל ספורטאי הוא גם המדריך של עצמו וכל ספורטאי צריך להבין שהספורט עשוי להביא לפציעות. לכן עליו לנסות להיות קשוב לנפשו ולגופו ולהסתייע בהדרכה מקצועית במהלך תכנון האימון ובייעוץ רפואי אם וכאשר נוצרות פציעות. הודבק ב שלישי, ינואר 11 @ 14:07:13 IST על ידי dovevm
 
מין לפני ספרוט קבלו משהו מומחה...

זה בשביל הילדון ששאל אז שאלות מיניות- כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול כאן בפורום הזירה
הלינק:- http://www.starmed.co.il/Wingate/SexBeforeSport לקראת כל אירוע ספורט גדול, עולה שוב השאלה הרת הגורל והפיקנטית כל-כך: האם נכון, האם מזיק ואולי אפילו עדיף - לקיים יחסי-מין בלילה שלפני התחרות. והתשובות? כמספר הנשאלים, כך התשובות. הוכחה מדעית חד-משמעית עדיין אין, אבל נדמה שיותר ספורטאים ומאמנים מסכימים היום: זה ממש לא משנה מולי אפשטיין, ראש המדור לשירותים מדעיים לספורטאי הישג, מכון וינגייט קיום יחסי-מין לפני משחק או תחרות ספורטיבית הוא נושא שעולה על סדר היום בכל פעם שאנו מתקרבים לאירועי ספורט גדולים (מונדיאל, אולימפיאדה), או כאשר מתפוצץ סיפור עסיסי הקשור בביצועיהם של ספורטאים, לאו דווקא בזירתם ההישגית (שהרי ביחסי-מין אין מנצח ומפסיד…). זכורות לנו ההתלבטויות של קברניטי נבחרות לאומיות באשר לצירוף נשות השחקנים למפעלי ספורט שנמתחים על פני תקופת זמן ארוכה. ההתחבטות בשאלה האם לתת לשחקנים את המוכר והידועמן הבית, או להגבילם - אינה זוכה לאחידות דעים, כמו השאלה האם על רופא הנבחרת להצטרף לטורניר זה או אחר. ואכן, מעיון בספרות המדעית הרלוונטית, נראה כי נושא יחסי-מין טרם ביצוע ספורטיבי אינו זוכה לתשובה חד-משמעית וברורה. אנו יודעים כי ספורטאים ומאמנים רבים מסגלים לעצמם חוקים אישיים (במקרה של מאמנים, הםמנסים להחילם כמובן על ספורטאיהם) ואמונות באשר לנושא זה. הבסיס להתנהגות מסוימת באשר ליחסי מין לילה לפני משחק אינו מדעי כמובן, אלא מושתת על אמונתו האישית שלהשחקן כי כך זה צריך להיות. רוב המצדדים בהימנעות מקיום יחסי מין לפני ביצוע ספורטיבי, טוענים כי יחסי-מין עלולים לגזול אנרגיה רבה, ובכך לפגום באיכות הביצוע הספורטיבי. טענה עתיקת יומין זו הופרכה זה מכבר, משום שידוע שעלותם האנרגטית שליחסי-מין קטנה בהרבה מכל פעילות או אימון שמבצע הספורטאי, מה עוד שהאקט המיני אינו מתרחש בדרך-כלל בסמוך לשריקת הפתיחה… בדיקה הומוריסטית של העניין, מראה כי עלותו האנרגטית של האקט המיני בכל העולם שווה כ-100 קלוריות; אולם זו של הישראלי שווה כ- 1000 קלוריות. כיצד ייתכן הדבר? פשוט מאוד, 100 קלוריות על האקט עצמו - ועוד 900 קלוריות על הריצה לספר לחבר'ה… צידוק מסוים באשר להתנזרות מיחסי-מין טרם תחרות ספורטיבית, טמון בעובדה כי לאחר האקט המיני חלה הרפיה פיסיולוגית ומנטלית, שמקורה בירידת ריכוז הטסטוסטרון (הורמון המין הזכרי), שבין תפקידיו הרבים ניתן לציין את תרומתו לרמת התוקפנות. לכן בענפי ספורט שבהם חשובה התוקפנות (ענפי-קרב למשל), יש הגיון בהימנעות מיחסי-מין מספר ימים טרם העלייה לזירה. במחקר שנערך בקרב 83 שחקני פוטבול ו-73 שחקני בייסבול בקולג' בארה"ב, נשאלו השחקנים האם הימנעות מקיום יחסי-מין בלילה שלפני משחק עשויה לשפר את רמת ביצועיהם במשחק. תוצאות המחקר הראו כי מרבית שחקני הפוטבול נוהגים בדרך-כלל להימנע מקיום יחסי-מין בלילה שלפני משחק, בעוד ששחקני הבייסבול דיווחו כי הם נוהגים להימנע רק לפעמים. הצידוק העיקרי להימנעות היה כי בכך ניתן לשמר כוחות, להעלות את הרמה האנרגטית ובכך לשפר את הביצוע הספורטיבי. במחקר אחר נשאלו 71 מאמני בייסבול ו-58 מאמני כדורסל, האם יחסי-מין בלילה שלפני משחק עלולים לפגום בביצועיהם של חניכיהם. יותר מ-40% מהמאמנים לא ידעו האם יחסי-מין בלילה שלפני משחק עלולים להזיק לביצועיהם הספורטיביים של שחקניהם. כפי שציינתי בראשית דברי, חסרונן של עדויות מדעיות מבוקרות תורם לחוסר אחידות דעים בנושא פופולרי זה. אחד המחקרים הבודדים שנעשו בשטח זה, בדק את השפעתם של יחסי-מין על ערכי צריכת חמצן מרבית (מדד פיסיולוגי למדידת כושרו האירובי של האדם) של גברים צעירים. לצורך המשימה "גויסו" 11 גברים צעירים (גיל ממוצע 27) אשר לא עוסקים בספורט. כל אחד מהנבדקים נדרש לבצע מבחן כושר אירובי (צריכת חמצן מרבית) בשני תנאים. האחד, 12 שעות לאחר קיום יחסי-מין, ופעם נוספת ללא קיום יחסי-מין בלילה שלפני הבדיקה (המבחן נערך בשעה 10 בבוקר). ממצאי המחקר מראים כי ליחסי המין לא היתה כל השפעה על צריכת החמצן המרבית של הנבדקים. חשוב לציין כי צריכת החמצן המרבית היא מדד פיסיולוגי משמעותי בקביעת יכולתו של הספורטאי להתמיד בביצועים אירוביים עצימים, כפי שנדרש בענפי ספורט רבים. אמנם המחקר שלעיל לא בדק אוכלוסיית ספורטאים מאומנים, שמסוגלים להגיע לערכי מיצוי גופני גבוה יותר - אולם די בסנונית מדעית זו לרמז על המגמה. נראה אפוא שתמימות דעים טרם הושגה באשר לשאלה בדבר קיומם של יחסי-מין טרם ביצועים ספורטיביים. אי ההסכמה המדעית לא הפריעה לספורטאים במשחקים האולימפיים בסידני לכלות את כמויות הענק של הקונדומים שחולקו ברחבי הכפר האולימפי (דרך אגב, באולימפיאדת הנכים נצרכה באופן יחסי לכמות המשתתפים כמות רבה יותר של קונדומים). מה שברור הוא, כי התנהגות מינית פרועה שמתאפיינת בפרישה מאוחרת לשינה (שעות הבוקר המוקדמות) ומלווה בשימוש במשקאות אלכוהוליים, אינה ברת התייחסות עניינית לנושא עליו דן המאמר. הפיכתו של האקט המיני להילולה פרועה שבצידה הפרה בוטה של כללי אורח החיים הספורטיבי, אינו נושא למחקר מדעי. זהו נושא חינוכי לכל דבר, במיוחד כשמדובר בספורטאי לאומי שאמור לייצג מצוינות ביצועית, ולא לקבל ציונים קבוצתיים על ביצועיו.
 

דו קרב

New member
אף פעם לא הבנתי למה "לך תזדיין"

זו קללה. עכשיו אני מבין שזו בסך הכל טקטיקה לפני מכות.
 
למעלה