פגיעות, עצבנות (וכיו"ב) ו"נפש" האדם
או שמא, "תוכנת" האדם? (*פה מצטרפת מוסיקת רקע מסתורין וצחוק שטני) היום, הילכתי לי ברחוב חושבת על הא ודה, לפתע נזכרתי שאתמול נפגעתי "מאנשים" (לא באמת מאנשים, אלא אני זאת שמסכימה להפגע). נזכרתי שגם היום נפגעתי, ולא רק שנפגעתי היום אלא אני נפגעת כל חיי... ובכן, ישר עלה בי סט של תגובות אוטומטיות (הנה דוגמא לאוטומטיות רצויה ומכוונת), הולך ככה: 1. גיליתי משהו חדש בי ואני רוצה לשנות אותו, 2. עולה שאלה- האם אני באמת רוצה לשנות אותו או שמא עדיף לי לבדוק למה המשהו (שגיליתי) בכלל קיים, 3. פה יש שני אפשרויות: הראשונה- אני לא משנה שום דבר אלא בודקת את ה"שטח" ומנסה להגיע כמה שיותר עמוק למקום שבגללו אני בעצם פועלת בצורה שאני פועלת. השניה- שאני (בכל זאת) מתחילה לעסוק בשינוי עצמי ומשנה את הדבר החדש שנתגלה לי על עצמי. במקרה הנ"ל, בחרתי לשאול את עצמי "למה" ולבדוק בעצם, מה באלכס הביא אותה להיות פגיעה (מודעת לכך שזאת הנחה שמשהו הביא אותי להיות פגיעה). אך החלטתי שהתשובות על השאלות שאשאל יגיעו/יגיחו ממקום שבאמת יש לו את התשובות לשאלות ולא ממקום של מחשבות שמנתחות ת'עולם. אז התחלתי בלשאול למה בעצם יש בי פגיעות... הסיפור (של שאילת השאלות וקבלת התשובות) עוד נמשך עד שהגעתי לנק' מאוד מצחיקה (בחיי! קורעת!): אני פועלת בצורה כזאת: אני פועלת לפי מה ששמעתי מאנשים על איך מתנהגים ופועלת לפי מה שראיתי על איך אנשים מתנהגים. שאלתי את עצמי למה אני מתנהגת ככה, למה אני בוחרת לא לפעול לפי איך שהכי טוב לי/ איך שאני רוצה והבנתי שזה בגלל שאמרו לי לפעול לפי אחרים וגם בגלל שראיתי שכולם פועלים בצורה מסוימת אז חיקיתי אותם. גילתי שהמחשבות שלי, הרגשות שלי, הדמיון שלי, תפיסת העולם שלי- כל זה בנוי על מה ששמעתי ומה שראיתי. וכל זה חוזר על עצמו, וחוזר על עצמו, וחוזר על עצמו.... הפעולות הן סכמטיות, אין זמן ומקום ל"בדיקה" של האם זה טוב לי להרגיש ככה, האם זה יעיל לחשוב ככה, האם כדאי לי.... התהליך חסר מודעות, הוא פשוט נוצר וממשיך, ללא כל מודעות, ללא כל בחירה.
או שמא, "תוכנת" האדם? (*פה מצטרפת מוסיקת רקע מסתורין וצחוק שטני) היום, הילכתי לי ברחוב חושבת על הא ודה, לפתע נזכרתי שאתמול נפגעתי "מאנשים" (לא באמת מאנשים, אלא אני זאת שמסכימה להפגע). נזכרתי שגם היום נפגעתי, ולא רק שנפגעתי היום אלא אני נפגעת כל חיי... ובכן, ישר עלה בי סט של תגובות אוטומטיות (הנה דוגמא לאוטומטיות רצויה ומכוונת), הולך ככה: 1. גיליתי משהו חדש בי ואני רוצה לשנות אותו, 2. עולה שאלה- האם אני באמת רוצה לשנות אותו או שמא עדיף לי לבדוק למה המשהו (שגיליתי) בכלל קיים, 3. פה יש שני אפשרויות: הראשונה- אני לא משנה שום דבר אלא בודקת את ה"שטח" ומנסה להגיע כמה שיותר עמוק למקום שבגללו אני בעצם פועלת בצורה שאני פועלת. השניה- שאני (בכל זאת) מתחילה לעסוק בשינוי עצמי ומשנה את הדבר החדש שנתגלה לי על עצמי. במקרה הנ"ל, בחרתי לשאול את עצמי "למה" ולבדוק בעצם, מה באלכס הביא אותה להיות פגיעה (מודעת לכך שזאת הנחה שמשהו הביא אותי להיות פגיעה). אך החלטתי שהתשובות על השאלות שאשאל יגיעו/יגיחו ממקום שבאמת יש לו את התשובות לשאלות ולא ממקום של מחשבות שמנתחות ת'עולם. אז התחלתי בלשאול למה בעצם יש בי פגיעות... הסיפור (של שאילת השאלות וקבלת התשובות) עוד נמשך עד שהגעתי לנק' מאוד מצחיקה (בחיי! קורעת!): אני פועלת בצורה כזאת: אני פועלת לפי מה ששמעתי מאנשים על איך מתנהגים ופועלת לפי מה שראיתי על איך אנשים מתנהגים. שאלתי את עצמי למה אני מתנהגת ככה, למה אני בוחרת לא לפעול לפי איך שהכי טוב לי/ איך שאני רוצה והבנתי שזה בגלל שאמרו לי לפעול לפי אחרים וגם בגלל שראיתי שכולם פועלים בצורה מסוימת אז חיקיתי אותם. גילתי שהמחשבות שלי, הרגשות שלי, הדמיון שלי, תפיסת העולם שלי- כל זה בנוי על מה ששמעתי ומה שראיתי. וכל זה חוזר על עצמו, וחוזר על עצמו, וחוזר על עצמו.... הפעולות הן סכמטיות, אין זמן ומקום ל"בדיקה" של האם זה טוב לי להרגיש ככה, האם זה יעיל לחשוב ככה, האם כדאי לי.... התהליך חסר מודעות, הוא פשוט נוצר וממשיך, ללא כל מודעות, ללא כל בחירה.
טוב, אז לפי דעתי זה ניתן לשליטה, וניתן לצאת ממעגל ה פעולה-> תגובה אם מבצעים מספיק זמן מדיטציות ומספיק זמן עובדים על כך, שלא בעצם כל מה שאמרו לנו נכון, ושאנו בעצם לא כבולים לשום חוק (כמובן זה כולל לרצוח וכל דבר אחר- אבל אז נשלם את העונש אותו החברה קבעה...). דבר אחד מרכזי שמתי לב, אם את צועדת בנתיב הרוחני (וכמובן תלוי גם איזה) , החיים שלך בסתירה מתמדת. אני מתכוון לכך שכאשר את לדוגמה רוצה לעשות מעשה טוב כי זה נותן לך הרגשה טובה, החברה מסביב מגלה את זה כסימן לחולשה ויורדת עליך או תוקפת אותך. כאשר מעליבים אותך, אם תנסי לא להתייחס/ להתעלם/ לצאת מדרך החשיבה המקובלת ופשוט לא להעלב - בעצם בעיני החברה את יוצאת מופסדת חלשת אופי ונחנחית וזה ייתן להם עוד צ'אנס כדי לטפס עליך בעתיד... אז לדעתי פשוט את צריכה לזרום עם זה.... לפעמים תבליגי בשביל טיפוח הפנימיות, ולפעמים תגיבי - כי בכל זאת את חיה, ואת צריכה לפנות טיפה מקום בשבילך עם המרפקים , כדי כמובן שתוכלי לעבוד על טיפוח פנימי.... דרך אגב, בהצלחה !!!