פגיעות ראש ושיקום - חלק 2
פגיעות ראש ושיקום - חלק 2
גמישות החשיבה ו"התעקשות" תופעה מאוד מרגיזה המשויכת בטעות לזיכרון היא חזרה על אותה שאלה, או חזרה שוב ושוב על אותה אמירה. באופן חלקי התופעה קשורה לעובדה שהתשובה לשאלה לא ממש נרשמה בזיכרון אבל גם, ואולי בעיקר, בגלל העובדה שהמוח הפגוע "ננעל" כאילו, והוא לא יכול להשתחרר מנושא או פעולה. יש חזרתיות שאינה משקפת צורך אמיתי בהשגת המידע וכמובן גם לא רצון להטריד או למשוך תשומת לב. אפשר לדמות את החזרתיות הזו לתקליט מקולקל שחוזר שוב ושוב על אותו קטע מנגינה. חוסר הגמישות של המוח הפגוע, מאד מפריע ביחסים בין-אישיים. האדם שנראה אולי אינטליגנטי ומבין, "מתעקש" הרבה פעמים ואינו ניתן לשכנוע "הגיוני". כדאי לראות תופעה זאת כהשתקפות של הפגיעה המוחית ולהימנע מהתנגשות חזיתית. לאחר שהאדם כבר ננעל על מחשבה או תכנית מסוימת לא יועיל הניסיון לשכנעו בהגיון. במקרים רבים ניתן להתקדם להסכמה על ידי דחיית ההחלטה ושינוי ההקשר של השיחה. עם זאת צריך להיזהר ולא לפרש כל אי-הסכמה כביטוי של הפגיעה המוחית. אולי זו אינה התעקשות סתם ולאדם הפגוע יש סיבה טובה לא להסכים עם האדם השני? פסיביות, חוסר יזימה או עצלנות והעדר מוטיבציה? פעמים רבות אדם הסובל מתוצאותיה של פגיעה מוחית, אינו יוזם. למרות שאם מבקשים ממנו לעשות משהו הוא ידע לעשות זאת וגם יעשה זאת ברצון, הרי שללא בקשה או הוראה חיצונית, הוא לא יפעל. לדוגמא: יכול להיות לו קר מאד או שהוא יכול להיות רעב אבל בלי הנחיה מפורשת הוא לא יסגור את החלון או יקום להכין לעצמו חביתה או כריך. למסתכל מן הצד, התנהגות כזאת נראית כמו עצלנות או תלותיות או חוסר אכפתיות. לפעמים זה גם עלול להיראות כמו תופעה דכאונית. חשוב מאד לברר ולהבין האם "העדר התנהגות" מיצג תגובה נורמלית לתסכול או לכעס, או שזו השלכה ישירה של הפגיעה המוחית. למרות שקשה לעשות את ההבחנות האלה, הן חשובות מאד, כי הפירוש שניתן להתנהגות, מכוון את בחירת התגובה הנכונה עליה. התייחסות רגשית מבחינה רגשית מדובר הרבה פעמים על "שינוי באישיות" שנגרם כתוצאה מהפגיעה המוחית. השינוי הזה יכול להתבטא בכמה אופנים. מצד אחד, לפעמים נראה כאילו התגובה הרגשית מותנת עד כדי אדישות לכאורה. גם עצב וגם שמחה נראים "דלים ושטחיים". כאילו האדם הפגוע מרוחק מאוד ולא באמת אכפת לו. אמר אדם שנפגע במוחו "...נולד לי ילד שפעם מאוד רציתי אבל אני לא ממש שמחתי, כאילו זה קרה למישהו אחר וזה לא נוגע לי". יחד עם זאת, פעמים רבות יש התפרצויות רגשיות בלתי מוסברות, חסרות פרופורציה לכאורה, ובלתי מווסתות. יכולים להיות פרצי צחוק או בכי שבברור אינם הבעה רגשית והם נראים מנותקים מהמצב. התפרצויות עשויות לפעמים לכלול אלימות מילולית ואפילו אלימות פיזית. החשוב הוא שהתפרצויות כאלו לא אפיינו את האדם קודם לפציעתו. גם תופעה זאת עלולה להיות חלק מההשלכות של הפגיעה המוחית. נושא נוסף בתחום ההתייחסות הבין אישית הוא העדר התייחסות רגשית לזולת. הרבה בני משפחה מתלוננים על האדם הפגוע ש"לא אכפת לו איך אני מרגישה... הוא יודע שאני חולה ולא ישאל לשלומי וגם יבקש ממני שאעשה בשבילו דברים שהוא יודע שאיני יכולה". האדם עשוי להיות רגיש לרעש ואז הוא לא ירשה להפעיל את הטלוויזיה גם אם הבן מבקש מאוד. התלונה היא על מה שנראה כאטימות ואגוצנטריות. גם בנושא זה חשוב מבחינה אבחונית לקבוע באיזו מידה ההתנהגות לא אופיינית לאדם כפי שהיה בעבר, קודם הפציעה. טיפול פסיכיאטרי לבסוף, הערה על הצורך והאפשרות להיעזר בטיפול פסיכיאטרי. הרבה מהתופעות הנצפות אצל אדם עם פגיעה מוחית נראות גם בפתולוגיות פסיכיאטריות כמו דיכאון, מאניה, חרדה וכד', חשוב לאבחן את מקור התופעות כדי לכוון את הטיפול. אולם, גם במקרים שמקור התופעות הוא בבירור לא נפשי, אלא מוחי-אורגני, יש הרבה מאד פעמים שתרופות הנרשמות על ידי פסיכיאטר, עשויות להשפיע באופן משמעותי על המצב. מאד מומלץ לא להירתע מהסטיגמה שיש למילה "פסיכיאטר" בציבור ולנסות להיעזר בתרופות אם רק אפשר. חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר בעל ניסיון בתחום הטיפול בנפגעי מוח. במקום סכום האדם שנפגע במוחו כמו גם בני משפחתו וכלל הסובבים אותו, עברו ועוברים משבר מתמשך וחריף. איכות החיים של כולם עלולה להיפגע בצורה חריפה. יש הרבה תופעות חדשות. חלקן, מוזרות ובלתי מתאימות לאדם כפי שהוא ואחרים הכירו אותו. התהליך השיקומי והחזרה למעגל החיים הרגיל, פחות או יותר, הוא כואב, קשה ביותר ולפעמים גם מייאש. הניסיון שלנו כמטפלים שמלווים את התהליך השיקומי מוכיח שפעמים רבות ניתן להגיע לשיפור מאד משמעותי באיכות החיים של הנפגע ובני משפחתו. את התקווה שלנו כמטפלים קבלנו מאותם אנשים שנתנו לנו את הזכות להיות בצדם ולצדם במסע שהם עשו. כמו שאמרנו בפתח הדברים, אנו מזמינים את אלה שנפגעו במוחם ואת בני משפחתם להתקשר אתנו, ובמקום שהידע והניסיון שלנו יוכלו לסייע נשמח לעשות זאת.
פגיעות ראש ושיקום - חלק 2
גמישות החשיבה ו"התעקשות" תופעה מאוד מרגיזה המשויכת בטעות לזיכרון היא חזרה על אותה שאלה, או חזרה שוב ושוב על אותה אמירה. באופן חלקי התופעה קשורה לעובדה שהתשובה לשאלה לא ממש נרשמה בזיכרון אבל גם, ואולי בעיקר, בגלל העובדה שהמוח הפגוע "ננעל" כאילו, והוא לא יכול להשתחרר מנושא או פעולה. יש חזרתיות שאינה משקפת צורך אמיתי בהשגת המידע וכמובן גם לא רצון להטריד או למשוך תשומת לב. אפשר לדמות את החזרתיות הזו לתקליט מקולקל שחוזר שוב ושוב על אותו קטע מנגינה. חוסר הגמישות של המוח הפגוע, מאד מפריע ביחסים בין-אישיים. האדם שנראה אולי אינטליגנטי ומבין, "מתעקש" הרבה פעמים ואינו ניתן לשכנוע "הגיוני". כדאי לראות תופעה זאת כהשתקפות של הפגיעה המוחית ולהימנע מהתנגשות חזיתית. לאחר שהאדם כבר ננעל על מחשבה או תכנית מסוימת לא יועיל הניסיון לשכנעו בהגיון. במקרים רבים ניתן להתקדם להסכמה על ידי דחיית ההחלטה ושינוי ההקשר של השיחה. עם זאת צריך להיזהר ולא לפרש כל אי-הסכמה כביטוי של הפגיעה המוחית. אולי זו אינה התעקשות סתם ולאדם הפגוע יש סיבה טובה לא להסכים עם האדם השני? פסיביות, חוסר יזימה או עצלנות והעדר מוטיבציה? פעמים רבות אדם הסובל מתוצאותיה של פגיעה מוחית, אינו יוזם. למרות שאם מבקשים ממנו לעשות משהו הוא ידע לעשות זאת וגם יעשה זאת ברצון, הרי שללא בקשה או הוראה חיצונית, הוא לא יפעל. לדוגמא: יכול להיות לו קר מאד או שהוא יכול להיות רעב אבל בלי הנחיה מפורשת הוא לא יסגור את החלון או יקום להכין לעצמו חביתה או כריך. למסתכל מן הצד, התנהגות כזאת נראית כמו עצלנות או תלותיות או חוסר אכפתיות. לפעמים זה גם עלול להיראות כמו תופעה דכאונית. חשוב מאד לברר ולהבין האם "העדר התנהגות" מיצג תגובה נורמלית לתסכול או לכעס, או שזו השלכה ישירה של הפגיעה המוחית. למרות שקשה לעשות את ההבחנות האלה, הן חשובות מאד, כי הפירוש שניתן להתנהגות, מכוון את בחירת התגובה הנכונה עליה. התייחסות רגשית מבחינה רגשית מדובר הרבה פעמים על "שינוי באישיות" שנגרם כתוצאה מהפגיעה המוחית. השינוי הזה יכול להתבטא בכמה אופנים. מצד אחד, לפעמים נראה כאילו התגובה הרגשית מותנת עד כדי אדישות לכאורה. גם עצב וגם שמחה נראים "דלים ושטחיים". כאילו האדם הפגוע מרוחק מאוד ולא באמת אכפת לו. אמר אדם שנפגע במוחו "...נולד לי ילד שפעם מאוד רציתי אבל אני לא ממש שמחתי, כאילו זה קרה למישהו אחר וזה לא נוגע לי". יחד עם זאת, פעמים רבות יש התפרצויות רגשיות בלתי מוסברות, חסרות פרופורציה לכאורה, ובלתי מווסתות. יכולים להיות פרצי צחוק או בכי שבברור אינם הבעה רגשית והם נראים מנותקים מהמצב. התפרצויות עשויות לפעמים לכלול אלימות מילולית ואפילו אלימות פיזית. החשוב הוא שהתפרצויות כאלו לא אפיינו את האדם קודם לפציעתו. גם תופעה זאת עלולה להיות חלק מההשלכות של הפגיעה המוחית. נושא נוסף בתחום ההתייחסות הבין אישית הוא העדר התייחסות רגשית לזולת. הרבה בני משפחה מתלוננים על האדם הפגוע ש"לא אכפת לו איך אני מרגישה... הוא יודע שאני חולה ולא ישאל לשלומי וגם יבקש ממני שאעשה בשבילו דברים שהוא יודע שאיני יכולה". האדם עשוי להיות רגיש לרעש ואז הוא לא ירשה להפעיל את הטלוויזיה גם אם הבן מבקש מאוד. התלונה היא על מה שנראה כאטימות ואגוצנטריות. גם בנושא זה חשוב מבחינה אבחונית לקבוע באיזו מידה ההתנהגות לא אופיינית לאדם כפי שהיה בעבר, קודם הפציעה. טיפול פסיכיאטרי לבסוף, הערה על הצורך והאפשרות להיעזר בטיפול פסיכיאטרי. הרבה מהתופעות הנצפות אצל אדם עם פגיעה מוחית נראות גם בפתולוגיות פסיכיאטריות כמו דיכאון, מאניה, חרדה וכד', חשוב לאבחן את מקור התופעות כדי לכוון את הטיפול. אולם, גם במקרים שמקור התופעות הוא בבירור לא נפשי, אלא מוחי-אורגני, יש הרבה מאד פעמים שתרופות הנרשמות על ידי פסיכיאטר, עשויות להשפיע באופן משמעותי על המצב. מאד מומלץ לא להירתע מהסטיגמה שיש למילה "פסיכיאטר" בציבור ולנסות להיעזר בתרופות אם רק אפשר. חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר בעל ניסיון בתחום הטיפול בנפגעי מוח. במקום סכום האדם שנפגע במוחו כמו גם בני משפחתו וכלל הסובבים אותו, עברו ועוברים משבר מתמשך וחריף. איכות החיים של כולם עלולה להיפגע בצורה חריפה. יש הרבה תופעות חדשות. חלקן, מוזרות ובלתי מתאימות לאדם כפי שהוא ואחרים הכירו אותו. התהליך השיקומי והחזרה למעגל החיים הרגיל, פחות או יותר, הוא כואב, קשה ביותר ולפעמים גם מייאש. הניסיון שלנו כמטפלים שמלווים את התהליך השיקומי מוכיח שפעמים רבות ניתן להגיע לשיפור מאד משמעותי באיכות החיים של הנפגע ובני משפחתו. את התקווה שלנו כמטפלים קבלנו מאותם אנשים שנתנו לנו את הזכות להיות בצדם ולצדם במסע שהם עשו. כמו שאמרנו בפתח הדברים, אנו מזמינים את אלה שנפגעו במוחם ואת בני משפחתם להתקשר אתנו, ובמקום שהידע והניסיון שלנו יוכלו לסייע נשמח לעשות זאת.
