פגישה עם הצוות בביה"ס של ליאור
שלשום היתה פגישה עם המחנכת, המנהלת, היועצת, הפסיכולוגית, הפסיכיאטרית(לא מביה"ס), העובד הסוציאלי (לא מביה"ס) שקשור לחונך. התרגשתי מאוד כשעה לפני כן, אבל קצת נרגעתי במהלך הפגישה. הפגישה היתה מאוד יעילה, גם עם תוצאותיה יאחרו לבוא. כל צד (ביה"ס מול הפסיכיאטרית והאחראי על החונך) סיפר את מה שבליבו ומתוך ידע שלו על העניין. המנהלת החלה את השיחה. היא פנתה אליי ורצתה שאגיד מה הבעיה בתור זאת שיזמה את השיחה. אני מרוב התרגשות קצת התקשיתי לנסח את הדברים. אמרתי שלליאור קושי חברתי ולימודי, אך בעיקר חברתי. ליאור לא מופיע כמעט לביה"ס. המנהלת עזרה לי וסיפרה את תחילת התהליך איתם לפני כשנה (כשנגשתי אליהם להתרשם מביה"ס וסיפרתי את הסיפור של ליאור). לאט לאט הצטרפו עוד אנשים לשיחה. היועצת והסגנית מנהלת התעניינו לדעת איך אני רואה את ביה"ס כמקום מתאים לליאור. אמרתי שבהתחלה היו לי הרבה תקוות וכשליאור התחיל לרדת "בהתלהבות" שלו גם אני ירדתי מזה קצת. הם ציינו שההמנעות שלו זה סוג של תוקפנות. גם כאשר הוא מגיע לביה"ס כמובן שאין יותר מידי (בלשון המעטה) מידע ממנו איך הוא מרגיש. אפשר קצת לפי החיוכים, אך העובד סוציאלי ציין שזה נראה לו לא אמין מספיק. הפסיכולוגית שאלה אותי, איך בבית הוא מתפקד. אמרתי שהוא במחשב או בטלויזיה. אמרתי גם שהוא מוציא את הכעסים והתסכול עלינו, על אחותו הגדולה והשניים הקטנים. המנהלת אמרה שהיא חושבת שהוא מוציא המון אנרגיה בלבוא. ברגע שהוא בא, זה פחות או יותר בסדר. המורה ציינה שכנראה כשהבינו מהר מאוד שהיכולת שלו יותר גבוהה לימודית משאר הילדים, נתנו לו אתגרים אבל זה רק גרם ליותר תסכול, כי הראש שלו לא פנוי לזה. הוא עסוק בתקשורת עם העולם. הדגשנו כולנו שלכן הוא הגיע לשם. החלק הלימודי לא חשוב כרגע. הוא זקוק מאוד לעזרה ולתמיכה הנפשית. שאלו את הפסיכיאטרית מה היא חושבת. היא חושבת שכל מה שהוא מגיב זה צפוי וביה"ס צריך להיות יותר סמכותי בעניין. שאלו אותה על התרופות והיא ציינה שבעבר הוא קיבל וזה השפיע מצוין, אבל כרגע זה בעדיפות אחרונה בגלל תופעות הלוואי וההתנגדות שלו. ביה"ס צריך להכריח אותו להגיע. מנהלת ביה"ס תגיד לו זאת בהקדם. המורה כבר החלה בכך אתמול לאחר הפגישה. המורה אמרה לו שהיא הרבה זמן לא ראתה אותו והוא כמובן חייב להגיע. שאר הילדים גם מציינים שהוא חסר להם. הם רואים אותו כדמות נערצת. גם אני אמרתי לו זאת אתמול. הדגשתי בפניו שבפגישה (שהוא ידע עליה) הוסכם שהוא חייב להגיע לביה"ס כל יום. גם אם הוא מרגיש שיאחר, עדיף שיאחר מאשר לא להגיע. שאלו את העובד הסוציאלי איך החונך מסתדר איתו. התקשורת בסדר, אבל זה לא הולך בשיחה בעניין ביה"ס. הם שאלו אם אפשר להביא את החונך לביה"ס וחשבנו שזה לא רעיון טוב, כי זאת הפינה של ליאור מחוץ לביה"ס. הם שכנעו את צוות ביה"ס (שקצת לא היה בטוח בעצמו) שזו באמת המסגרת המתאימה. שאלו אותי איך אני רואה את ליאור בשנה הבאה. אמרתי שאני רוצה שליאור יהיה כמו כל ילד נורמלי : מתקשר עם הילדים והגדולים ושטוב לו(מצב רוח טוב בלי חרדות). אח"כ נדאג ללימודים, כשהראש יתפנה מהדאגות האלה. נקבעה פגישת מעקב לשבועיים אחרי פסח.
שלשום היתה פגישה עם המחנכת, המנהלת, היועצת, הפסיכולוגית, הפסיכיאטרית(לא מביה"ס), העובד הסוציאלי (לא מביה"ס) שקשור לחונך. התרגשתי מאוד כשעה לפני כן, אבל קצת נרגעתי במהלך הפגישה. הפגישה היתה מאוד יעילה, גם עם תוצאותיה יאחרו לבוא. כל צד (ביה"ס מול הפסיכיאטרית והאחראי על החונך) סיפר את מה שבליבו ומתוך ידע שלו על העניין. המנהלת החלה את השיחה. היא פנתה אליי ורצתה שאגיד מה הבעיה בתור זאת שיזמה את השיחה. אני מרוב התרגשות קצת התקשיתי לנסח את הדברים. אמרתי שלליאור קושי חברתי ולימודי, אך בעיקר חברתי. ליאור לא מופיע כמעט לביה"ס. המנהלת עזרה לי וסיפרה את תחילת התהליך איתם לפני כשנה (כשנגשתי אליהם להתרשם מביה"ס וסיפרתי את הסיפור של ליאור). לאט לאט הצטרפו עוד אנשים לשיחה. היועצת והסגנית מנהלת התעניינו לדעת איך אני רואה את ביה"ס כמקום מתאים לליאור. אמרתי שבהתחלה היו לי הרבה תקוות וכשליאור התחיל לרדת "בהתלהבות" שלו גם אני ירדתי מזה קצת. הם ציינו שההמנעות שלו זה סוג של תוקפנות. גם כאשר הוא מגיע לביה"ס כמובן שאין יותר מידי (בלשון המעטה) מידע ממנו איך הוא מרגיש. אפשר קצת לפי החיוכים, אך העובד סוציאלי ציין שזה נראה לו לא אמין מספיק. הפסיכולוגית שאלה אותי, איך בבית הוא מתפקד. אמרתי שהוא במחשב או בטלויזיה. אמרתי גם שהוא מוציא את הכעסים והתסכול עלינו, על אחותו הגדולה והשניים הקטנים. המנהלת אמרה שהיא חושבת שהוא מוציא המון אנרגיה בלבוא. ברגע שהוא בא, זה פחות או יותר בסדר. המורה ציינה שכנראה כשהבינו מהר מאוד שהיכולת שלו יותר גבוהה לימודית משאר הילדים, נתנו לו אתגרים אבל זה רק גרם ליותר תסכול, כי הראש שלו לא פנוי לזה. הוא עסוק בתקשורת עם העולם. הדגשנו כולנו שלכן הוא הגיע לשם. החלק הלימודי לא חשוב כרגע. הוא זקוק מאוד לעזרה ולתמיכה הנפשית. שאלו את הפסיכיאטרית מה היא חושבת. היא חושבת שכל מה שהוא מגיב זה צפוי וביה"ס צריך להיות יותר סמכותי בעניין. שאלו אותה על התרופות והיא ציינה שבעבר הוא קיבל וזה השפיע מצוין, אבל כרגע זה בעדיפות אחרונה בגלל תופעות הלוואי וההתנגדות שלו. ביה"ס צריך להכריח אותו להגיע. מנהלת ביה"ס תגיד לו זאת בהקדם. המורה כבר החלה בכך אתמול לאחר הפגישה. המורה אמרה לו שהיא הרבה זמן לא ראתה אותו והוא כמובן חייב להגיע. שאר הילדים גם מציינים שהוא חסר להם. הם רואים אותו כדמות נערצת. גם אני אמרתי לו זאת אתמול. הדגשתי בפניו שבפגישה (שהוא ידע עליה) הוסכם שהוא חייב להגיע לביה"ס כל יום. גם אם הוא מרגיש שיאחר, עדיף שיאחר מאשר לא להגיע. שאלו את העובד הסוציאלי איך החונך מסתדר איתו. התקשורת בסדר, אבל זה לא הולך בשיחה בעניין ביה"ס. הם שאלו אם אפשר להביא את החונך לביה"ס וחשבנו שזה לא רעיון טוב, כי זאת הפינה של ליאור מחוץ לביה"ס. הם שכנעו את צוות ביה"ס (שקצת לא היה בטוח בעצמו) שזו באמת המסגרת המתאימה. שאלו אותי איך אני רואה את ליאור בשנה הבאה. אמרתי שאני רוצה שליאור יהיה כמו כל ילד נורמלי : מתקשר עם הילדים והגדולים ושטוב לו(מצב רוח טוב בלי חרדות). אח"כ נדאג ללימודים, כשהראש יתפנה מהדאגות האלה. נקבעה פגישת מעקב לשבועיים אחרי פסח.