מזכיר לי נשכחות..........
אז על משקל ההודעה שלפניי: במקום של "הדייט הכי טוב" יש שניים:
הדייט הראשון אליו יצאתי. אי פעם. מי שהיה ידיד טוב שלי, ושאל אותי שבוע לפני אם אני רוצה לשדרג את היחסים שלנו הלאה. זה היה יום שישי, הייתי אצל חברה שלי שהיה לה בית לבד. לבושה בשרוואל וגופיית טריקו, על רגליי זרוקות להן כפכפי הים- חצי קרועות. סוף יוני. הוא בא ואסף אותי מהבית שלה, ישבנו בבית קפה, טיילנו כל הלילה, ולמרות שהיינו ידידים לפני כן, השיחה שלנו תפסה פאזה אחרת לגמרי והגיעה למימדים הרבה יותר רציניים. בסופה ישבנו בגן שעשועים נחמד וסנטימנטלי לגבי ילדותי, בתחילת הרחוב שלי, הירח בפוזה מושלמת, הנשיקה הראשונה שלי.
הוא חרט את השמות של שנינו על העץ וזה היה הערב הכי מרגש בעולם. היינו חברים כמעט שנה, הוא היה האהבה הראשונה שלי (והאמת היא שגם האחרונה. מחסום רגשי ארור.)
בקיץ האחרון... יצאתי עם מישהו שהיה חבר של ידידים טובים שלי. הוא אסף אותי מאיזה גן בת"א, הלכנו לטיילת. הלכנו קצת לאורך החוף, אח"כ תפסנו לנו איזה פינה חמודה ליד סוכת המציל...
נשיקה מושלמת!! גם הוא נהיה חבר שלי יותר מאוחר, אבל זה לא החזיק הרבה. היינו ביחד בערך חודש וחצי- חודשיים. ולפגישה הגרועה...? אוי וייז מיר...
הוא ידע איך אני נראית, אני לא זכרתי אותו (נפגשנו באיזה מקום יחד עם מלא חברים משותפים...). בטלפון זה נראה מבטיח והכל, פנים מול פנים זו הייתה אכזבה. ע-נ-ק-י-ת! הוא נראה כמו ילד קטן... או יותר נכון- ילדה... הוא עשה תנועות מוזרות, ודיבר מוזר, וישב כל הזמן עם רגליים צמודות
... הוא חשב עצמו לסקסי וזה מה שהיה בעצם כ"כ מגעיל. כי הוא לא! כ"כ לא... חברה שלי הצילה אותי, ונאלצתי לסיים בכך שאני חייבת לפגוש אותה. אפילו לסיים את זה היה קשה כי באופן ביזארי לחלוטין הוא חשב שזה היה דייט מושלם ואני הבחורה בשבילו. הייתי צריכה לחזור כמה פעמים על זה ש"אני לא רוצה"!!!! אוי, האימה המחודשת...