פגישת מחזור, גיל 30, כאלו

פגישת מחזור, גיל 30, כאלו

אז אחד הספרים שסיימתי לקרוא בימים האחרונים נקרא Turning Thirty, ועלילתו נעה סביב מה שעובר על מישהו שתיכף עומד להיות בן 30, ולא בטוח לגבי איך שהוא מרגיש עם זה. הרבה מהספר עוסק באיך שחשבת שתהיה כשהיית צעיר, ומה בפועל קורה כשאתה הופך לאדם בוגר. הרבה אנשים חווים את הסנטימנטים הללו כשעולה האופציה ללכת לפגישת מחזור, עשר שנים או יותר אחרי סיום הלימודים. הסקרנות הזו, לראות מה עלה בגורלם של אנשים, איך הם התפתחו וצמחו. אני למשל, פעם דמיינתי שכשאבוא לפגישת המחזור "החבר" שלי יהיה ג'ון מייג'ור, כי פעם חשבתי (ועדיין, בעצם) שהוא מאוד חמודי בדרכו (אני מקווה שברור שלא באמת האמנתי, או באמת באמת רציתי, שזה ממש יקרה, אבל אני זוכרת את המחשבה). אז הספר הזה היה מלא בהיזכרויות של אנשים בסגנון: "ובסופר נתקלתי בסטיב אנדרטון ( אז - מי שהיה הכי סביר להפוך לעורך דין. היום - ברוקר בחברת השקעות.). הקטע בדברים הללו לא היה שבאופן עקבי אנשים הפכו או לא הפכו להיות מה שהיה צפוי, אלא שאיכשהו דברים קורים, והחיים מתגלגלים, ואתה הופך להיות כל מיני דברים, שאת חלקם רצית ותכננת, וחלקם פשוט קרו. כל העניין הזה, כשממילא הייתי במצב רוח מהורהר לכבוד ראש השנה, גרם לי לחשוב האם דברים התגלגלו או מתגלגלים כפי שציפיתם
מה בעצם היו הציפיות או החלומות שלכם כשהייתם קטנים יותר
האם הם אותם חלומות שיש לכם היום
ושאלה אחרונה: האם אתם חושבים לפעמים: עד גיל כזה וכזה אני רוצה להיות ככה וככה
(מלאו גיל ומהות במקומות המתאימים.)
 
והתשובות שלי (בערך)

האמת,לא ברור. אף פעם כילדה לא דמיינתי מערכת יחסים רומנטית ועמוקה, פשוט כי לא ידעתי מה זה או איך זה צריך להיות. לא הייתי מהאלו (ועדיין לא) שמפנטזים על חתונה. היום יש לי חבר שאני מאוד מאוד אוהבת, ובמובן הזה אני לא רואה איך דברים היו יכולים להתגלגל טוב יותר (ולא, הוא לא ג'ון מייג'ור). גם לא בדיוק היו לי חלומות קונקרטיים לגבי מה שאני רוצה לעשות (להוציא תקופה מסויימת בה שקלתי עריכת דין לאחר צפיה עקבית בפרקליטי LA), רק ידעתי שאני רוצה להיות טובה בזה. לקראת סיום התיכון התגבשו פנטזיות על קריירה אקדמאית, ותכנית מפורטת להשגת דוקטורט עד גיל 28. הבעיה היחידה היתה שאי שם באמצע גיליתי שזה כבר לא מה שאני רוצה, ועדיין לא ברור מה אני רוצה לעשות במקום. מה שעדיין נשאר, זה הרצון להיות מאוד טובה במה-שזה-לא-יהיה. אני חושבת שהדבר שהכי הכי רציתי, בערך, זה להיות קולית
. קשה להסביר את זה, אבל זה העניין של לראות מישהו, או לדבר עם מישהו, ולחשוב, הנה מישהו קול. זה לא באמת קשור להופעה חיצונית ספציפית (אם כי בפירוש הכוונה היתה גם להיות חתיכה עם שיק), או להתנהגות ספציפית. זה פשוט מן משהו כזה. האם זה קרה? יכול להיות, אבל עדיין יש למה לשאוף בכיוון. זה לא כ"כ עניין של "לעשות" משהו כדי שזה יקרה, אלא יותר להפוך את החיים שלך לכמה שיותר מעניינים.
 
גם בשביל להפוך את החיים ליותר

מעניינים, צריך לעשות משהו, כי זה לא יקרה ככה סתם. בעצם נראה לי שאי אפשר להשיג שום דבר בלי לעשות משהו מכוון.
 
שאלות לא פשוטות שאלת ../images/Emo12.gif

אצלי החיים התגלגלו למקומות שלא חלמתי עליהם - לטוב ולרע. כשהייתי קטנה, הציפיות שלי היו לא בכיוון של איזה מקצוע אבחר או איפה אגור או מי יהיו החברים שלי, את אלו לא ידעתי ולא הצלחתי אף פעם לדמיין לעצמי. הדבר שהכי בער לי בעצמות היה תמיד השאיפה לחופש. הצורך במרחבים, ביופי, בעצמאות. אחר-כך גם באו שאיפות בתחומים שונים, אבל המוטו הזה ליווה את כל מה שעשיתי. צחוק הגורל הוא, שהרבה מאוד זמן הרגשתי שאני נמצאת בתוך כלא. הרגשתי שאני כבולה בשלשלאות למציאות שאני חיה בתוכה, ולא מסוגלת לצאת ממנה. גם קרו כל כך הרבה דברים בחיים שלי שלא היתה לי עליהם שום שליטה, כמו מחלה קשה ששני ההורים שלי חלו בה והצורך לטפל בהם. החופש והעצמאות היו חלום רחוק באותו זמן. היו גם דברים שהתגלגלתי אליהם די במקרה, כמו לנהל ארגון חברתי, ומצאתי שזה היה משהו שרציתי לעשות כל החיים, רק לא ידעתי לקרוא לזה בשם. היום אני יודעת שאפשר להגשים חלומות. אם רק מוכנים לעשות משהו למענם. והחלומות שלי משתנים ומתפתחים לכל מיני כיוונים, כי אני משתנה. וברגע שאני מצליחה להגיע למשהו שרציתי, מיד צצים שניים נוספים. החיים שלנו מאוד דינאמים, מלאים בהפתעות, וטוב שכך - אם היינו יודעים הכל מראש - איזה טעם היה בהם?
 
ואילו חלומות יש לך היום?

קראתי דברים שכתבת בפורום שלך על מה שעברת, ואני מאוד מלאת הערכה. ולחלום לא באמת מפסיקים אף פעם (אני מקווה), רק שבאמת לפעמים מעניין לעצור בצד ולראות איך דברים קרו. גם לי כיום יש חלומות, מאוד שונים ממה שאי פעם חשבתי שיהיו לי (חלקם כ"כ חשובים לי שאני לא מעיזה אפילו לשטוח אותם כאן, מחשש שמשהו יתקלקל, במיוחד שזה כבר קרוב.) אילו מן דברים את מדמיינת, מקווה, חולמת, שיתרחשו בחייך?
 
בחודשיים האחרונים, מאז שעברתי

לכאן, לקחתי לעצמי פסק זמן להנות מהמקום החדש שלי, ולעכל. בעיקר לעכל את כל מה שעברתי בשנים האחרונות. לחיות את ההווה בלי שבכל יום יקרו דברים חדשים וכואבים שמצריכים גיוס כוחות שכבר נגמרו. גם למלא מצברים שהתרוקנו מאוד, וכמובן גם לחשוב על העתיד. אני עדיין לא יכולה לכתוב עליהם כאן, אבל לדמיין, לחלום ולשאוף, ולתכנן לעצמי אסטרטגיה להשיג אותם - את זה אני כבר עושה עם עצמי.
 

JaneLame

New member
כשהייתי צעירה

פעם האמנתי שאני לא אחיה עד גיל 18. עברו 3 שנים מגיך 18 ואני עוד כאן. יש לי תוכניות לעתיד, מעורפלות אמנם. אני מנסה לא לחשוב עליהם כי זה מדכא אותי. קשה לי להבין איך לא טורד אותך לעסוק בזה.
 
טורד?

למה את מתכוונת בזה? אם נניח תגיעי לפגישת מחזור עוד כמה שנים, לא תהיי מרוצה מהאדם לו הפכת להיות?
 
למעלה