אני: ״בוא נדבר קצת על איור בעידן הדיגיטלי״.
דני קרמן: ״זה די פשוט: רוב העולם – בינוני. פעם, הקולות המיוחדים באומנות ובספרות היו נשמעים כי רצו לשמוע אותם. רוב הזמן לא ידעו מה הקהל אוהב ולא שמעו על רייטינג. מאז שהעולם נעשה מסחרי ואומנות וספרות משווקים כמו מוצר, הבינו מה רוב הקהל אוהב ונותנים לו את מה שהוא אוהב. כלומר, ככל שיודעים יותר על אהבת הקהל – הבינוניות שולטת.
אני: ״אתה אופטימי לגבי ישראל״?
דני קרמן: ״אני לא חושב על זה, אבל בגלל שאני אופטימי מטבעי – אז כן, אני אופטימי. מצד שני, כשאני חושב על העניין הדמוקרטי, על החרדים שלא מתגייסים ולא לוקחים חלק בחיים האזרחיים, זה קשה לי".
***
פגשתי את המאייר, הצייר והכותב - דני קרמן - הילד בן ה-85 שאייר כ-500 ספרים בעיקר לילדים (חלקם נכנסו לקאנון גם בזכות ציוריו). דיברנו על אסקפיזם. על האהבה שלו ללונדון, על השיטוט שהולך ופוחת בגלל הגיל, על הכתיבה בבלוג המופלא שלו שהפך למעין ארכיון קטן לאומנות האיור ועוד זוטות (ממליצה בחום!!!). הוא בורח מפני מה שקורה אל הכתיבה, המכחולים, הצבעים. הוא חושב שהזיקנה מפחיתה (במובן מסוים) חרדות (״יש לך פחות שנים לסכן״). שיחה עם תשוקת חיים, סקרנות, ועצות קטנות למאייר צעיר.
קישור לשיחה המלאה:
מצב הרוח: תמר מור סלע בשיחה עם המאייר, הצייר והכותב דני קרמן
בגיל 85, דני קרמן מכריז על עצמו כאסקפיסט אבל בכל זאת שומע חדשות כל שעה * הוא לא מודאג באמת מהפגיעה בדמוקרטיה ("התחושה שלי היא שהניסיון לא יצליח"), פחות משוטט ברגל ("זה כבר לא התענוג שהיה") אבל לא מפסיק ליצור ("אני עובד כמעט כמו שעבדתי בגיל 40") * רק חבל לו שבהוצאות כבר לא מתייחסים אליו ברצינות...
www.zman.co.il