פה ולב שווים

[אוהבת תה]

פה ולב שווים

מה דעתכם על זה?
(זאת לא שאלה רטורית, אין פה תשובה רצויה)
האם תמיד "משתלם" לאמץ את הגישה הזאת?

 

[משה רון]

האם זה שווה?

לא אם את בפוליטיקה כנראה

אני לא בטוח שאפשר לאמץ תכונה כזאת ולדבוק בה כל הזמן.
יש אנשים שזה בטבעם שאין להם מסכות ואומרים כל מה שעל ליבם
בצורה ישירה,לפעמים קצת בוטה אבל ללא כוונת גרימת נזק.
אנשים שהיושר הוא ערך צרוב אצלם ויש להם בטחון בעצמם ובדרכם
יהיו כאלה שפיהם וליבם שווים,אבל לא כולם,זה תלוי במבנה האישיות
של כל אחד והמסוגלות שלו להכיל מציאות משתנה שבה צריך להגיב מהר.
מהעיסוק שלי אני יכול לספר שמי שסכום יום הלידה שלהם שווה לסכום חודש הלידה
4.4 או 3.3 או 11.2 וכד,
הם אנשים ללא מסכות, האומרים מה שהם חושבים, הם נחשבים כנים
אבל לא פעם זה בעוכריהם, כי הם אומרים דברים שלפעמים פוגעים
בהם או בזולתם.

 

[coffe to go1]

הי משה שבת שלום

אני מאד בעד להגיד את האמת בלי מסכות בלי צביעות.. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בן אדם כזה שמתרחקת מאנשים צבועים, אני כל החיים שלי אמרתי את האמת בפנים לכל אחד, לעולם לא שיחקתי משחק של צביעות , לדוגמא: לא מסוגלת לחייך ולחבק מישהו שאני לא סובלת... זו רק דוגמא אחת.
מה שאני רוצה להגיד שהאופי הדוגרי שלי פגע בי המון בחיים ועם השנים למדתי להיות יותר דיפלומטית ויותר עם טקט, ולמדתי שלא כל בן אדם מסוגל ורוצה לשמוע את האמת, אז עם אנשים כאלה למדתי להיות קורקטית , לצערי שאני נמצאת בחברת אנשים כאלה אז אני מרגישה צבועה וכאילו " בוגדת " בעצמי ולאחר מפגשים מהסוג הזה מאד קשה לי עם עצמי ואני נכנסת למעין לופ של מחשבות ... בכל אופן אסיים ואומר שאני מאד בעד אנשים שאומרים לך את האמת בפנים כמובן שצריך לדעת איך להגיד דברים ומתי להגיד אותם, לכל דבר יש זמן ומקום, אז חייבים טקט, עד היום יש לי קושי עצום (נפשי) להיות עם אנשים שהם צבועים ושאני צריכה כביכול לשחק " משחק " . בכל אופן אנשים שהם כאלה (כמוני) צריכים לפתח מיומנות איך להישאר נאמנים לעצמם ואיך לא לפגוע בסביבה שלהם כי מן הסתם גם הם ייפגעו מכך.

 

[אוהבת תה]

היי משה וקפה, תודה

חשבתי על זה ונראה לי שאבהיר פה משהו (אם בכלל אצליח):
כששאלתי את זה, פחות התכוונתי ללהביע את דעתנו תחושותינו ורגשותינו לאחרים בכל הקשור אליהם ישירות או בעקיפין,
אלא יותר התכוונתי ללהביע את דעתנו תחושותינו ורגשותינו בדברים שקשורים רק לנו עצמנו, במילים אחרות לחשוף את עצמנו כולל צדדים שליליים. לשתף בדברים שאנחנו מרגישים בין אם נשאלנו ובין אם לא.
למשל -
כדיי ליצור התקרבות ואינטימיות בין שני אנשים (בני אותו מין או בני המין השני, זה לא חשוב לצורך העניין) אז אני מניחה שצריך לפתוח כל מיני דברים ולשתף ברגשות, אבל מהניסיון שלי, לעיתים קרובות אני מוצאת שאני נפגעת מזה בדרך כל שהיא, כלומר שדווקא כשלומדים להכיר אותי לעומק כולל מגרעותיי, אז כך קשה לי יותר להוציא את החלקים החזקים שבי.... אני באמת מתחילה לתהות לגבי הביטוי הזה "פה ולב שווים" (לא סתם שאלתי) שעד היום תמיד קיבלתי את הרושם שזו הגישה הרצויה, ואני פתאום לא כזאת בטוחה שברוב המקרים זה באמת יוצר קידום בחיים, לפעמים אני חושבת שאולי כן עדיף לשמור לא מעט דברים שלנו לעצמנו גם אם זו גישה קצת קשה ומנוכרת. אני חושבת שבהמון מקרים אנשים לפעמים נבהלים מפגיעות וחולשה של אחרים, אני מרגישה שכשאני משתפת במשהו שאני פחות אוהבת בחיים שלי או בי אז זה גורר תגובה שיוצרת מצב פחות שיוויוני בין שני אנשים, פתאום אחד מרגיש יותר מוצלח מהשני....

 

[עוזי טל 75]

קפה

אין ספק שישירות זה טוב.אין ספק שצריך גם את "הביצים" להיות ישיר.את הבאת פה הרבה מאפיינים שרלוונטים לגבי.
אנשים שאני לא סובל למשל ועוברים לידי מקבלים חוסר יחס מוחלט.
בעבודה היו לי מקרים שאמרתי למנהלים את את דעתי עליהם או העברתי ביקורת על תפקודם שזה סיכון אגב ויכל לגרום לפיטורי,אבל הם החזיקו מהישירות שלי.נכון,לא כל אחד אוהב ביקורת,או שאומרים לו דברים בפנים.

 

[אוהבת תה]

וזה נכון מה שאתה אומר

שיש אנשים שזה פשוט בטבע שלהם והם אפילו לא חושבים על זה יותר מדי.... אני נתקלת בהם לא מעט. ובכל זאת אצלי זה פחות מובן מאליו,
בשנתיים האחרונות אני יותר שמה דגש על לפתוח דברים/ללבן דברים/לשתף, אבל הנה הגעתי לנקודה שאני לא בטוחה שזה נכון באופן מוחלט

 

[עוזי טל 75]

ללבן ולפתוח

זה מאד חשוב לפי דעתי.כי חבל שיציק לך בבטן.

 

[אוהבת תה]

נכון צודק

אני רואה שבילבלתי בין כמה דברים.... אם משהו מפריע מול אדם אחר צריך לשים את הדברים על השולחן. אז בקיצור התכוונתי בשורה התחתונה על לשתף בדברים שקשורים רק אליי....
בקיצור מסטולה

אני כנראה כבר לא יודעת מה אני אומרת...

 

[פריאל12]

גם על ענין הליבון יש מה לומר.

פתיחת הדברים ללא ספק תורמת להרגשה ולאי השארת משקעים,
אבל לעתים מדובר בעיתוי.
יש אנשים המגיבים באופן ישיר ו'יורים מהמותן', ויש אנשים החייבים ליצור מרחק
(ולכן משתמשים בזמן וממתינים לשעת הכושר המתאימה לדעתם) עד שהם מגיבים.

 

[חידUש]

דעתי די זהה לדעות שנכתבו פה

בעיניי יש לנושא זה שני צדדים: אני ומי שמולי / מי שאיתי.
אני יכולה להעיד על עצמי, כי במשך שנים רבות פי וליבי היו שווים.
אלא, שהאמת לא נעימה לאוזניי השומע.
החיים לימדו אותי, בעצם, הנסיון עם אנשים לימד אותי, כי אמנם אומרים:
"תגידי את האמת", אולם יש קושי לקבלה.
כל אחד מגיב אחרת.
הייתי מוצאת את עצמי פעמים רבות, בעמדת התנצלות.

לכן,
אני חושבת לעצמי, מה שאני רוצה.
לומר לאחר - זה כבר ליגה אחרת......

 

[אוהבת תה]

כן רק ש...

אם תשימי לב.... אחר כך באחת ההודעות הבהרתי את הכוונה בשאלה שלי, שלא התכוונתי ללהגיד לאחר דברים שקשורים אליו או שיכולים לפגוע בו בצורה כלשהי,
אלא להגיד במילים את מה שאנחנו מרגישים - דברים שאין להם שום נגיעה לאחר ואין קשר אליו: זה יכול להיות דברים שיציגו אותנו כאנשים רגישים מדי/חלשים מדי/ילדותיים/מגוחכים/מסכנים אולי/חפרנים וכד'

 

[פריאל12]

כן אבל..(היכן קפה שאוהבת את אלפי?)

אוהבת חביבה, פתחת בשרשור מאוד מעניין.
הוא מעניין דוקא בגלל שהתכוונת להנחותו לכיוון מסוים, אך אנשים הם אנשים
ולכן רואים את אותו הדבר בעיניים שונות (עיניים=הבנה/פירוש/נסיון חיים...), וזו
הסיבה שהשרשור קיבל חיים משלו

 

[אוהבת תה]

כתבת תגובה מאוד חביבה....!

ובכל זאת לא שיתפת בדעתך על הנושא

מעוניינת להביע דיעה?

 

[פריאל12]

תודה, והגבתי 5 קומות מעל

אבל אגיב על מה שנראה לי שאליו התכוונת:
"פיו ולבו שווים" - הכוונה שאדם אומר דבר אחד אך חושב או מתנהג בניגוד למה שהוא מצהיר.

את בעצם שואלת עד כמה אדם צריך לחשוף את עצמו (בעיקר את חסרונותיו) בתחילת קשר חברי או זוגי.
לדעתי, אדם צריך לעשות את שהוא מרגיש לפי אופיו - אם לדוגמא, את אדם מוחצן שאין לו בעיה לדבר על עצמו, עלייך לעשות זאת בלי להתחשב בתגובתו של האדם שמולך. הרי בשיחות ההכרות ביניכם, הוא לבטח מנחה אותך בשאלות.
אפשר להמתין מעט עם הפגמים, זו בכל זאת פגישה ראשונה/שניה, אבל אם נשאלת בצורה ישירה לגבי דבר מסוים, אין טעם להתחמק או לשקר. הרי אם הקשר יתפתח, הדבר יתגלה מעצמו ועם שקר קשה יותר לחיות.
מעבר לכך, אני חושבת שהאדם מולך אמור לקבל את הדברים ולהחליט בעצמו אם זה מתאים לו להמשיך עם זה הלאה או לא.
האדם שיקבל אותך כפי שאת, עם יתרונותייך וחסרונותייך, הוא האדם המתאים לך.
לעתים, אדם מגיע לסיטואציה כזו עם חוסר בטחון עצמי או הערכה עצמית נמוכה ושואל את עצמו: "אבל מה יקרה אם החסרונות שלי יאיימו על השני וירחיקו אותו?"- אז הפעם זה לא התאים וגם בפעם הבאה ובזו שאחריה זה אולי לא יתאים, אבל לבסוף יגיע האדם שאיתו תמצאי נקודות בסיס משותפות.
באותה מידה זה יכול לקרות גם לך, שהאדם מולך חושף את עצמו על חסרונותיו, ולך זה לא יתאים (לערכייך, לדרך ראייתך את העולם, תפישתך הדתית וכד').
בכל מקרה, רצוי לדעתי, לא לשלול על הסף ולתת צ'אנס נוסף. לפעמים, אנשים יוצרים רושם אחד בהתחלה (מתוך לחץ, רצון להרשים וסיבות נוספות), והרושם משתנה בהמשך (לטוב או לרע).

לגבי הפתגם באופן כללי:
עם השנים למדתי שצריך לנשום עמוק...
תגובות מהירות ללא מחשבה מראש עלולות לפגוע במי שמולך ולרוב אנו לא מעוניינים בכך.
ישנן מספיק דרכים לומר את הדברים בעדינות ובצורה הזו גם נבטיח שהאדם אליו מכוונים הדברים לא יאטם ו'יוריד מסך' כי הוא לא יהיה מוכן/מסוגל לשמוע את הדברים.

 

[אוהבת תה]

תגובה לעניין

נראה לי שאני רוצה לחשוב קצת על מה שרשמת

 

[פריאל12]

לחשוב זה טוב

אבל תמיד להקשיב ללב

 

[אוהבת תה]

נראה לי שברוב המקרים אני מקשיבה ללב

רק שהמציאות לעיתים קרובות לא משתפת איתו פעולה

ואז אני נתפסת יותר להיגיון (שגם הוא מושפע מהלב

)
אגב, בהתחלה ההסבר שכתבת מתייחס למי שפיו וליבו אינם שווים

 

[אוהבת תה]

אני אתן דוגמה מעורפלת

כשאני רואה הזדמנות, אני משתדלת להראות התלהבות ועניין ואפילו קצת להכריח את עצמי לזה מתוך מחשבה שאם לא אזיז את עצמי קצת בכוח לזה אז שוב דבר לא יזוז בחיים, אבל בפנים אני יכולה להרגיש חוסר חשק מוחלט....

 

[אוהבת תה]

או לחילופין פחד מסויים...

 

[פריאל12]

Fake it till you make it

הלב הוא המצפ(ו)ן המדויק ביותר
זה בסדר גמור לעשות משהו עבור עצמך גם במחיר של "זיוף" התלהבות, העיקר שהמחיר לא יהיה ביטול עצמי -
זה מחיר גבוה מדי.