פוגעת בעצמי

[בומט]

פוגעת בעצמי

אני אוכלת כמויות אדירות של אוכל.
אני לא ניהנת מהאוכל, רק ממלאת את הבטן עד שתכאב ועד שרגשי האשמה על כל מה שאכלתי יתחילו לפעם בי.
סוג של פגיעה עצמית, כאילו תחליף לחתכים ושריטות שאני מנסה להימנע מהם בזמן האחרון.
רוצה להקיא את כל מה שאכלתי ואני יודעת שאני לא מסוגלת לכך.
אין לי כוח להחזיק את עצמי.
מתביישת בעצמי.
דיי!

 

[שחר חרישי]

 

[בומט]

תודה

 

[אלומת האור]

את בדיוק כמוני

רק שאני כן נהנית מהאוכל. אחרי כמה ביסים זו כבר לא הנאה, זו דחיסה פנימה, לדחוס הכול פנימה, את הרגשות, ואז כבר באמת רוצים להקיא... אין לי איך לעזור לך מלבד לשתף אותך שגם אני בסירה הזאת, ואני גורמת לעצמי נזק עצום ביותר. חיבוק.

 

[בומט]

תודה על השיתוף

 

[מירי קולר]

בומט

את מתארת תחושת סבל ומיאוס ממה שקורה לך מול האוכל וחסר השליטה. האם את מצליחה להבין למה אתמול הצלחת לשלוט ולאכול במידה לעומת היום?. האם את יכולה להצביע על איזה טריגר ? הפער הגדול בין אתמול להיום מציף סימני שאלה.

 

[בומט]

יש לי הרבה ימים כאלה

רגע אחד אני בסדר ובמשנהו מרגישה מעורערת.
הפעם הטריגר היה הטיפול. אני כמעט תמיד מרגישה ביום של הטיפול רגשות של להזיק לעצמי (המטפלת יודעת על כך). משהו בטיפול גורם לי לערעור עצמי.
אני מקווה שהיום יהיה יותר טוב.
תודה.

 

[חלי שניר1]

פוגעת בעצמי

שלום בומט,
אכן ביום ראשון (שלרוב הוא היום "שלי") לא כתבתי ומירי כתבה אבל היום אני פה במקומה.
ראשית, אוכל תמיד עדיף על פציעה עצמית, כך שאשר לראות בזה שיפור - גם אם אכילת יתר היא לא דבר רצוי.
שנית - הרבה פעמים יש החמרה ביום של טיפול, זו תופעה מוכרת ולכן אנחנו לא נבהלים ממנה: כאילו השיפור מתחיל בימים האחרים, וביום הפגישה יש מי שיחזיק אותנו ושם אפשר להיות יותר חלשים.
השלב הבא הוא להרגיש חזקה גם בימים של פגישה - וגם זה יגיע.
בהמשך לשאלה של מירי - שימי לב אם יש עוד אירועים שגורמים לך לאכול, אם יש משהו עקבי בימים האלה. הבנה כזאת יכולה מאד לקדם את הטיפול.
חג שמח!
חלי

 

[בומט]

תודה. חג שמח.