פוזיציית ענק שמהמרת על קריסה בשוק האג"ח בארה"ב

פוזיציית ענק שמהמרת על קריסה בשוק האג"ח בארה"ב

ג'ורג' גונקאלבס, אסטרטג בבנק ההשקעות נומורה, חישב ומצא כי השורטיסטים פתחו פוזיציות שורט בחוזים העתידיים על האג"ח, בהיקף עצום של 29 מיליארד דולר, רמה שהייתה רק בשנים שלפני המשבר הפיננסי ב-2008.
המשמעות היא שהסוחרים מהמרים על עלייה חדה בריביות ב-2015, עניין שיוביל לעלייה בתשואות האג"ח ולירידה במחיר שלהן.
[URL]http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000996067#fromelement=hp_folders_1225[/URL]
 
"פוזיציית הזהב" של דאג קאס : שורט על האג"ח הממשלתיות

"לפי השקפתי שורט על האג"ח הממשלתיות של ארה"ב היא עדיין פוזיציית העשור", כתב קאס.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000787615


זהירות, דיכוי פיננסי בדרך

גם אם נעזוב לרגע את הניסיון לקבוע באיזו רמת חוב הכלכלה הופכת לדלעת, ברור שהשאלה העקרונית יותר היא איך נפטרים מכל החובות הללו. ריינהארט סוקרת מגוון אפשרויות, אף אחת מהן לא מלבבת. בתרחיש האידיאלי, כמובן, הכלכלה צומחת, הכנסות המדינה ממסים עולות והיא משלמת את חובותיה.

ריינהארט סקפטית אם זה מה שיקרה בפועל : "הרעיון שלפיו הכל נפתר באורח קסם בגלל צמיחה פשוט לא קורה, לפחות לא לעתים קרובות", היא אומרת.

אם צמיחה יורדת מהפרק, ופשיטת רגל של מדינות אינה פתרון קורץ, הרי שנותרים שני אפיקים להקטנת החובות - מסים וקיצוצים. "בסופו של דבר זה עניין של חשבון פשוט", אומרת ריינהארט, "אם אתה לא גובה יותר מסים, מקצץ בהוצאות – או משתמש בשילוב כלשהו בין השניים - אני לא יודעת איך אתה יכול לצמצם גירעונות". היא עצמה תומכת כיום במדיניות צנע, כלומר קיצוץ בהוצאות, אבל במקביל היא גם אחד הקולות הבולטים שחוזים את שובה הקרב של שיטת מיסוי סמויה אבל אפקטיבית, אסטרטגיה המכונה בשפה המקצועית בשם "דיכוי פיננסי".

דיכוי פיננסי שימש את מרבית מדינות המערב לאחר מלחמת העולם השנייה, מספרת ריינהארט. על קצה המזלג, מדובר במדיניות שבה ביד אחת הממשלה דוחפת את הציבור להחזיק באיגרות החוב שלה, וביד שנייה דואגת שהריבית שהציבור יקבל עליהן תהיה נמוכה יותר מהאינפלציה. כך למעשה נשחק החוב הממשלתי על חשבונו של הציבור.

"זו מדיניות שכוללת את הממשלה, המגזר הפיננסי והבנק המרכזי, ומטרתה לדחוף את שערי הריבית כלפי מטה", מסבירה ריינהארט. "בשורה התחתונה המדיניות הזאת מובילה לשערי ריבית מאוד נמוכים, אפילו לשערי ריבית ריאליים שליליים. אם אתה משקיע שמחזיק באיגרות חוב ממשלתיות, ושערי הריבית שליליים, אז למעשה מדובר במס שאתה משלם על האחזקה הזו. דיכוי פיננסי הוא למעשה מס על מחזיקי אג"ח, העברת כספים מהחוסכים ללווים". לפי נייר עמדה של ריינהארט ורוגוף מהשנה שעברה, התהליך הזה כבר בעיצומו, ואיגרות חוב של מדינות אירופיות כבר מועמסות בשקט למאזניהן של קרנות הפנסיה.

התמונה שמתקבלת מהתיאור שלך היא כזאת : היו אנשים שלקחו משכנתאות ענק, קנו בתים גדולים מדי, ועכשיו הם עשויים לאבד את הבית. היו בנקאים שיצאו משליטה, גרפו בונוסים ענקיים, והם שמרו את הכסף. דווקא אותם אנשים שהיו אחראים וחסכו, ושמו את הכסף שלהם באפיק הכי בטוח שיש - אג"ח ממשלתיות - הם האנשים שהולכים להידפק.

"בדיוק. תראה, אין דרכים יפות להפחית חוב. גם לצנע יש עלויות בטווח הקצר, אבל אני חושבת שזה הכרחי. לכל אחת מהדרכים האלו יש חסרונות, גם לדיכוי פיננסי. זו בעצם חלוקה מחדש של העושר, מאלה שחסכו לאלה שנמצאים בחובות — ובעל החוב הגדול ביותר הוא הממשלה".
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3564049,00.html
 
ארה"ב : פער התשואות בין האג"ח הארוכות לקצרות - הנמוך מזה 6

שנים.
&nbsp
ג'נו צ'אן הכלכלן הראשי של St. George Bank בסידני מסביר את התופעה הנדירה יחסית בסגירת הפער בתשואות : "איגרות החוב הקצרות יותר מושפעות מציפיות הריבית לטווח הקצר - וכידוע אלו מדברות על העלאת ריבית קרובה. לעומת זאת, איגרות החוב הארוכות יותר מושפעות מציפיות האינפלציה בעולם - שהם נמצאות בשפל כמעט אצל כל המדינות".
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3648017,00.html
&nbsp
&nbsp
 
אינפלציה כבושה = Suppressed inflation

מצב כלכלי שבו שיעור האינפלציה נשמר ברמה מסוימת במשך תקופת זמן נתונה, כתוצאה מהתערבות הממשלה בפעולתו החופשית של מנגנון המחירים על ידי פיקוח על מחירים ושכר, קיצוב מוצרים, מתן סובסידיות ליצרנים וכדומה.

במצב זה המדדים השוטפים הם נמוכים באופן מלאכותי, אינם משקפים את הכוחות הכלכליים הפועלים במשק ואינם מצביעים על הצפוי - לחצים מצטברים שיהפכו לעליית מחירים בפעול בשיעורים גבוהים.

לכן, אם במקביל לריסון האינפלציה בדרך זו לא ננקטים צעדים נגד שורשי האינפלציה, הרי בתום תקופת הכבישה האינפלציה תתפרץ שוב, לעתים אף ברמה גבוהה יותר מזו שהיתה נוצרת ללא פעולות הכיבוש של הממשלה.

הצעדים שממשלה יכולה לנקוט כדי לספוג עודפי כספים שבידי הציבור ולמנוע התפרצות האינפלציה כוללים הטלת מִסים, העלאת מחירי השירותים הממשלתיים והציבוריים, יצירת עודפים בתקציב ובעיקר אי-הגדלת אמצעי התשלום על ידי הזרמה.
http://www.maot.co.il/lex6/glossary/g_173.asp


אינפלציה (inflation)

בכלכלה, מונח, שבשימושו הרגיל ביותר הוא מציין תהליך, שבו רמת המחירים הכללית, כפי שהיא נמדדת על-ידי מדד מחירים כללי כלשהו, עולה באורח ניכר ובהתמדה במשך שנים אחדות או יותר. מאידך-גיסא, אפשר לראות זאת כירידה מתמדת בכוח הקניה של יחידת המטבע.

אפשר למנוע עליות מחירים המתרחשות בכלכלת שוק המופעלת באופן חופשי על-ידי קיצוב ואמצעי פקוח אדמיניסטרטיביים אחרים; אז קיימת אינפלציה כבושה.
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12778




אינפלציה כבושה

אינפלציה כבושה הינה אינפלציה בקצב נמוך ממה שהיה מתבקש כתוצאה מנתונים ריאליים של המשק (כגון גרעון במאזן התשלומים בחשבון השוטף, גרעונות בתקציב הממשלתי ועוד), וזאת כתוצאה מתנאים מוניטריים (כגון כמות הלוואות, שערי חליפין ועוד) המאפשרים להנמיך את האינפלציה לזמן מה.
ואולם, תנאים מוניטריים אלו אינם יכולים להתמיד לאורך זמן רב ונוטים עם הזמן שלא לשקף את מצבו הריאלי של המשק.
כתוצאה מכך, כאשר לא ניתן יותר להמשיך ולקיים מצב בלתי מאוזן זה, הרי שעשויה להתחולל התפרצות אינפלציונית פתאומית המביאה לידי ביטוי את האינפלציה הכבושה אשר התקיימה קודם לכן, וקצב האינפלציה נוטה להיות גבוה באופן ניכר מקצב האינפלציה אשר התקיים בתקופת האינפלציה הכבושה.



מצב אפשרי אחד יכול להיות קשור בגרעונות בתקציבי הממשלה.
כאשר אין הממשלה מעוניינת או מסוגלת לכסות את הגרעונות, היא מנסה לכסות את הגרעונות על ידי הנפקת אגרות חוב ממשלתיות במחיר הנפקה הנותן תשואה לבעליהם.
במצב כזה תקציב הממשלה נוטה להיות מאוזן יותר וכמות הכסף במשק נוטה, בהתאם, להיות יציבה יותר ועל כן, קצב האינפלציה נוטה להיות נמוך יותר או אף אפסי.

ואולם, כאשר מגיע זמן פדיונן של אגרות החוב הממשלתיות בסכומים הגדולים מסכומי ההנפקה, הרי שכדי להמשיך ולשמור על איזון תקציבי (המסייע ליציבות המחירים במשק) יש לגייס הפעם כמות גדולה יותר של הלוואות מהציבור באמצעות אגרות חוב, וסביר שלשם כך יבקשו בעלי אגרות החוב תשואה גבוהה יותר על מנת שיסכימו להלוות יותר כסף לממשלה, וחוזר חלילה.
ואולם, בסופו של דבר הציבור אינו יכול להגדיל עד אינסוף את כמות ההלוואות הריאליות שהוא נותן לממשלה.
יתר על כן, ככל שגדלה התשואה על אגרות חוב כן עשוי לרדת התוצר במשק, מה שאף מביא בסופו של דבר לירידת הכנסות הממשלה ממיסים שונים (מס הכנסה, מע"מ וכו') ובעקבות כך להגדלה נוספת בגרעון התקציבי.
בסופו של דבר, הממשלה נאלצת לפרוע את חובותיה ההולכים וגדלים על ידי הדפסת כסף נוסף, מה שאמור להביא להתפרצות אינפלציונית חזקה מהרגיל, המהווה "פיצוי" על האינפלציה הכבושה.
עם זאת, התפרצות אינפלציונית שכזו יכולה להיות חד פעמית במידה ושוררת בציבור הבנה כי היה כאן "תיקון" של אינפלציה כבושה, ובמידה והממשלה עשויה להימנע בעתיד מהמדיניות אשר הביאה, בסופו של דבר, לאותה התפרצות אינפלציונית.


מצב אפשרי אחר קשור למאזן התשלומים של המדינה ולשערי החליפין של מטבעות זרים אל מול המטבע המקומי. פיחות של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לעליית מחירים ואילו ייסוף של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לירידת מחירים.
גרעון במאזן התשלומים (בחשבון השוטף) של מדינה אמור, מצידו, לגרום לפיחות של המטבע המקומי וכתוצאה מכך עליית מחירים.
ואולם, לעתים קרובות המטבע המקומי אינו עובר פיחות כלל למרות הגרעון בחשבון השוטף או עובר פיחות נמוך מהמתבקש כתוצאה מאותו גרעון.
מצב זה יכול, בין השאר, להיגרם על ידי הגדלת ההלוואות מחו"ל כנגד צבירת גרעונות במאזן התשלומים או הגדלת האשראי המסחרי מצד ספקים מחו"ל כנגד הגידול המצטבר בגרעון השוטף.

גם מצב זה אינו יכול להתמיד בלי סוף, ואף לחוב החיצוני אשר גורמי חוץ נכונים לאפשר למדינה ישנו גבול מסוים.
כאשר מדינה מגיעה לחובות חיצוניים בסכום אשר גורמי חוץ אינם מוכנים לאפשר, הרי שצפויה ירידה חדה ואף פתאומית ביתרות מטבע החוץ במדינה, מה שעשוי להביא לידי פיחות המטבע המקומי ולהתפרצות אינפלציונית בקצב הגבוה ממה שהתרחש בתקופת האינפלציה הכבושה.
גם התפרצות אינפלציונית זו יכולה להיות חד פעמית, ובלבד שהדבר יובן על ידי הציבור ויימנעו בעתיד הישנות שגיאות אשר הביאו לכך.
http://he.wikipedia.org/wiki/אינפלצ...A6.D7.99.D7.94_.D7.9B.D7.91.D7.95.D7.A9.D7.94
 
שיא בארה"ב : משקיעים הזרימו בשבוע 36.5 מיליארד דולר

לקרנות הסוחרות במניות.
&nbsp
מדובר בסכום הגבוה ביותר שהוזרם לקרנות הסוחרות במניות מאז שהחל התיעוד בתחום בשנת 1992.
&nbsp
&nbsp
התחייבויות המזומן עבור השבוע שהסתיים ב-24 בדצמבר הן הגבוהות ביותר מאז שהחל התיעוד ב-1992.
המשקיעים התחייבו רק לקרנות המתמחות במניות אמריקאיות, שמשכו 39 מיליארד דולר, בעוד שמקרנות שמשקיעות במניות לא אמריקאיות נמשכו החוצה 2.5 מיליארד דולר.
&nbsp
הביקוש הגיע מצד משקיעים קמעונאיים ומוסדיים, כשקרנות נאמנות משכו 12.8 מיליארד דולר ותעודות סל משכו 23.7 מיליארד דולר.
לעומת זאת, בשבוע לפני כן משכו המשקיעים החוצה מהקרנות 17.9 מיליארד דולר, השיעור הגבוה ביותר מאז פברואר.
&nbsp
קרנות המתמחות במניות אנרגיה משכו אליהן 1.5 מיליארד דולר, תזרים ההון הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2008, בעוד שמניות המתמחות במניות יפניות רשמו משיכות החוצה של 1.5 מיליארד דולר, הסכום הגבוה ביותר מאז שהחל התיעוד.
במקביל, קרנות המתמחות בשווקים המתעוררים רשמו משיכות החוצה בגובה 900 מיליון דולר - סכום המשיכות הגבוה ביותר מזה 10 שבועות.
&nbsp
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3648425,00.html
&nbsp
 
למעלה