פוחדת להרגיש יתומה - יש דבר כזה?
אולי אני לא במקום הנכון, אבל קראתי קצת פה ושם מה שכתבו חברי הפורום ופתאום גם לי בא לשחרר קצת. אבי נפטר לפני שנה + להבדיל אמא יש לי חייה וקיימת שתחייה עד 120, היינו משפחה מאושרת פשוטה רגילה. היום הכל ריק אחר, כואב, מין גולה ענקית בגרון שמתהלכים איתה כל בני הבית. ברמה האישית, אני עם ההוא שיושב לו שמה למעלה במרומיים קצת בברוגז, כעוסת עליו. לא מבינה למה לקח את אבי כך סתם, באמת באמת כך סתם. (היה אדם בריא שמח, פתאום חלה ובמהירות שיא נפטר כמעט שלא סבל) אני כבר מתחילה לחשוב על הרגע שחלילה אימי .... ואז מה אני ללא הורים יתומה ! מאוד מאוד מפחיד אותי הרגע. מיום ליום חושבת הרבה, איך אפשר לחיות עם ריקנות ענקית שכזו, מי שהיא היד המחבקת שלך פתאום נעלם לך מהחיים. למי הולכים ברגע שכואב משהו? למי פונים ברגע שרוצים חיבוק אימהי? האם אפשר להתכונן לרגע של הרגשת היתום? סליחה שכך התפרצתי אבל לא יכולתי. תודה
אולי אני לא במקום הנכון, אבל קראתי קצת פה ושם מה שכתבו חברי הפורום ופתאום גם לי בא לשחרר קצת. אבי נפטר לפני שנה + להבדיל אמא יש לי חייה וקיימת שתחייה עד 120, היינו משפחה מאושרת פשוטה רגילה. היום הכל ריק אחר, כואב, מין גולה ענקית בגרון שמתהלכים איתה כל בני הבית. ברמה האישית, אני עם ההוא שיושב לו שמה למעלה במרומיים קצת בברוגז, כעוסת עליו. לא מבינה למה לקח את אבי כך סתם, באמת באמת כך סתם. (היה אדם בריא שמח, פתאום חלה ובמהירות שיא נפטר כמעט שלא סבל) אני כבר מתחילה לחשוב על הרגע שחלילה אימי .... ואז מה אני ללא הורים יתומה ! מאוד מאוד מפחיד אותי הרגע. מיום ליום חושבת הרבה, איך אפשר לחיות עם ריקנות ענקית שכזו, מי שהיא היד המחבקת שלך פתאום נעלם לך מהחיים. למי הולכים ברגע שכואב משהו? למי פונים ברגע שרוצים חיבוק אימהי? האם אפשר להתכונן לרגע של הרגשת היתום? סליחה שכך התפרצתי אבל לא יכולתי. תודה
