פוחדת שתמות לי...

פרפרזה

New member
פוחדת שתמות לי...

אני יודעת שאנחנו לא מדברים. כנראה שלא נדבר יותר. אני גם יודעת שלא תקרא את זה אף פעם.. בחרת בחירות שלא לגמרי מובנות לי, סליחה, שבכלל לא מובנות לי, אבל הן שלך, ולי אין איך להילחם בהם. אני כן מנסה להילחם עכשיו בכאב. אתה נמצא שם בצפון, מוקף פגזים, טילים, רקטות וכל הדברים האלה שנשמעים הזויים פה מהמרכז, ואני פוחדת. אני פוחדת שתמות לפני שהספקתי להגיד לך עוד פעם כמה שאני אוהבת אותך, ולא תהיה לי הזדמנות לומר כנראה. אני כבר לא שולחת הודעות, אני כבר לא מנסה בכוח להזכיר לך שאני כאן, קיימת, מתגעגעת.. בעוד כחודש אני עוברת עם בעלי והמשפחה לגור במקום שהוא לא פחות מסוכן, קיבוץ בטווח האש באיזור קרית שמונה. אני לא יודעת אם המלחמה תימשך עד אז ומה יהיה בגורלינו, אבל אני יכולה להבטיח לך שעם כל החששות שיש לי לגבי המעבר בתקופה הזו, הכל מתגמד נוכח העובדה שאתה נמצא עכשיו בקו האש, יכול להיפגע, ואני לא יכולה להגן עליך. אתה היית החבר הכי טוב שלי. ואני לא חושבת שיהיה לך מחליף אי פעם... ואם ניתנת לי הזדמנות לבקשה אחרונה בשבילי, אני מבקשת שתשמור על עצמך... אני אוהבת אותך.
 

פרפרזה

New member
תודה לילי..

 
פרידה

התחושה שעולה לי הכי חזק כשאני קורא את מה שאת כותבת שלא לגמרי נפרדת. לא ממש ברור לי למה בחרת בפורום הזה לכתוב את הדברים ( לא שאני חושב שזה לא לגיטימי). אולי באיזשהו מקום את מקווה שהוא יקרא את זה.את מודאגת ממה שקורה לו, אך לא היית מרשה לעצמך ליצור איתו קשר ולברר. ניכר שאת עדיין מאד אוהבת אותו, לאו דווקא במובן הרומנטי. אני מאד מבין מה את אומרת, וכדאי שתבררי לעצמך, וןרק בשבילך, מי הוא באמת בשבילך ומה את מרגישה לגביו.
 
למעלה