פוחדת

[seaגל]

פוחדת

פוחדת מהחופש יוצאת עכשיו ל60 יום של חופש וקשה לי בחופשות יותר מכל תקופה אחרת

 

[zoro3]

למה לפחד

להתרגש להנות את יוצאת לחופש. לחופש. מבינה מה פרוש המילה חופש? את מפחדת מהמספר 60 אבל יקירה אנו חיים רק להיום אז קחי נשימה בהנאה וזכרי להנות לא סתם להתבטל להנות לטייל להכיר לשמוח להיות להשכיל למלות את המצברים לחדש לדעת להבין לחיות להשתחרר חופש נעים

 

[צופית היחידה1]

כל אחד והפחד שלו...

אני מפחדת מעבודה זה יקח ממני את החופש... אנחנו צריכות לבדוק מה באמת מפחיד אותנו.

 

[יעל :-)]

../images/Emo20.gif

אין לי את היכולת לגרום לך לא לפחד. אבל מקווה שכמו בכל מיני מקרים אחרים, הפחדים שלנו לפעמים עולים על מה שהמציאות מזמנת לנו. מקווה שהמציאות שלך תזמן לך דברים טובים יותר, ושלא יהיה כל כך קשה. תזכרי שאת אף פעם לא לבד. את יכולה להעלות דברים בכתב, להתכתב, לדבר, לשתף... יש מי שיקשיב, יש מי שצועד איתך תמיד.

 

[OA ענת]

כפי שאביט על העולם

את מביטה על העולם דרך עיניים מפוחדות וחרדות, נסי לשנות את הגישה ולראות את הנקודות החיוביות שיש לחופש להציע לך... אני בטוחה שיש כמה כאלה... חופשה נעימה!

 

[נמנע1]

כפי שאביט

למדתי בתוכנית שכפי שאביט אני על העולם,העולם יביט עלי. אני משתדל להביט על העולם בצורה חיובית להתלבש יפה והעולם מחייך אלי אוהב

 

[סלינוש]

../images/Emo24.gifמזדהה...

חיבוק גדול לך.

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo24.gif קודם כל !!! אבל קודם כל!!!

להחליט שלא!!! רק את ואני ואנחנו יכולים להחליט ש"לא!!!!" לא לפחד. זו אולי חרדה של יציאה ממסגרת בטוחה ומגוננת, בעצם לא "אולי" בטוח!!!. פתאום בא הבוקר - ו...מה עושים??? לאן הולכים? פתאום לשישים יום תמימים, אף אחד לא "צריך אותי" וזה המון!!! פתאום, לתקופה ארוכה יחסית, אין סדר יום רגיל ומבוקר... פתאום השעות הופכות ארוכות והימים עוד יותר... כן, מי מאיתנו לא היה שם, או לא חושש להיות שם. סלוגנים של "אני אראה ורוד" ...הם סלוגנים ודי.... כדי לראות ורוד, צריך שיהיה ורוד, וצריך לרצות, וזה לא קל, וזה לא פשוט, וזה בהחלט לא "ברור"... כן, החלטתי להביט אל העולם בחיוך...ולחייך גם כשאין לי סיבה... אז מה? אז אני אומר לך מה יקירה: בני לך מסגרת. מסגרת בטוחה לשישים יום בלבד. קחי לוח שנה, ומלאי אותו בהגיון, במשימות שהן "משימות חופש" כמו: פעם בשבוע מספרה. שלוש - הליכה פעמיים בריכה פעם סרט, מסעדה. ובערבים - לקרוא דברים שדחית מהחופש שעבר... וכל אותם דברים שבמשך השנה דחית לחופש - שרק יגיע. אנחנו זקוקים למסגרות, ואין זו בושה כלל ועיקר. ובעצם -אנחנו אלה שמכניסים את עצמנו למסגרות שבנינו כי כך נוח לנו, ובטוח לנו, והעיקר: נכון לנו. ואנחנו הרי תמיד נהיה כאן להקשיב, ולענות ולשמוע... את הרי יודעת! מה? לא ככה? אוהבת אותך, ומקנאה בך על חופשה של שישים יום... באמת

 

[seaגל]

../images/Emo23.gif

תארת בדיוק את ההרגשה שלי והפחד שלי מהימים הריקים חסרי המשמעות פתאום הצלצולים בטלפון יורדים לחצי ופחות פתאום אני לא ממש נחוצה לאף אחד פתאום אני צריכה לדאוג לעצמי כל שעה אפילו להכין אוכל לפעמים זו משימה. פוחדת מהנטייה לוותר לעצמי בקלות מידי פוחדת מהזמן הזה שאני נשאבת למחשבות .... פוחדת כי במצבים האלה הדכאון מתעורר לו והחוסר מעש מהווה עבורו מקום טוב

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo23.gif יקירה, ../images/Emo23.gif

תיארתי הרגשה אוניברסלית... לא את שלך, לא את שלי...אלא של רבים רבים וטובים טובים החשים בצורך להיות בתוך מסגרת שאותה הם יצרו לעצמם. לא חלילה "מתוייגים או מתוייקים" לא אלה אשר יושבים עם "פתק על הגב: אני שייך ל..." אלא אותם שהתרגלו מסבותיהם הם לתפקד בתוך מעגל תפקידים. ברגע שמסבה כל שהיא המעגל הזה נפרץ - הם חשים שלא בנוח, לכן - את החוליה הזו במעגל - יש למלא בעשייה חלופית. להבין שצריך ולדעת שאפשר. חוסר מעש אוהב דכאון ומזמין אותו אליו. המנעי מחוסר מעש. וראי בפעולות הקטנות של היום שחולף משימות שלך ולמענך. והעיקר: הרחיקי את הפחד (כן..בטח !!! קל לדבר, אני יודעת ...) אני איתך, ואת גם את זה יודעת. בוקר קסום לכולם.