Airplane Kid
New member
פוחד מסקס
כן, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.
אני אסביר:
מערכת היחסים האחרונה שלי באמת היתה מאוד טובה. כמובן שהיו קשיים, אבל היה מכנה משותף חזק, המון בדיחות קטנות ופרטיות ובאופן כללי הרגשנו מאוד בנוח אחד עם השניה, גם בפן הפיזי.
אבל כשהגענו לעניין הסקס, או היחסים האינטימיים, מצאתי שמאוד קשה לי לעבור את המחסום הזה - בין: "קדימה, בוא נעשה את זה", לבין: "אני מת מפחד".
האמת שבמערכת היחסים הנוכחית התקדמתי באופן משמעותי ביחס לקודמות - כי, בסופו של דבר, עשינו את זה על יבש. כמה פעמים. וזה הרגיש נפלא ובאמת במקום. אבל מצאתי את זה מאוד נוח פשוט לא ליזום - לא לנסות בכלל להתמודד עם הדבר הענק הזה שריחף מעל הראש של שנינו, למרות שידעתי שהיא הכי תתמוך בי בעולם ותעזור ותבין. אבל את המחסום הזה פשוט לא יכולתי לחצות.
הרגשתי כאילו אני נפתח יותר מדי לאט. כאילו כל מפגש שבו אנחנו לוקחים צעד משמעותי קדימה, מלווה באחד אחר שבו אני לוקח שני צעדים אחורה. ואז גם כמובן קיים הקיר העצום הזה שאי אפשר לחצות.
הצעתי אפילו לרדת לה - כי לדעתי זה נחשב פחות אינטימי מאשר מגע של ממש. והיא ראתה את הדברים הפוך ממני, ולכן מעולם לא הגענו לאקט הזה באופן ספציפי.
אבל כן נישקתי אותה מעל התחתונים.. והיא אהבה את זה מאוד. האמת שגם אני, בסופו של עניין.
אבל זה משגע אותי.
אני מרגיש שזה הורס לי כל מערכת יחסים שאי פעם הייתי או אהיה בה.
ולמרות שאני מנסה להכריח את עצמי להתמודד עם זה, אני פשוט מוצא את עצמי חסר אונים לגמרי ולא מסוגל.
פעם אחת, היא שאלה אותי: "תגיד, אנחנו מתישהו נעשה סקס?".
אמרתי לה שברור. אבל עמוק בפנים לא ידעתי מתי, אם בכלל, הגוף שלי ירגיש מוכן. המוח שלי ירגיש מוכן. ואני אחצה את הרף הזה סוף סוף.
מישהו מוכן להגיד לי איך מתמודדים עם הדבר הזה?
כי לי כבר אין מושג..
כן, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.
אני אסביר:
מערכת היחסים האחרונה שלי באמת היתה מאוד טובה. כמובן שהיו קשיים, אבל היה מכנה משותף חזק, המון בדיחות קטנות ופרטיות ובאופן כללי הרגשנו מאוד בנוח אחד עם השניה, גם בפן הפיזי.
אבל כשהגענו לעניין הסקס, או היחסים האינטימיים, מצאתי שמאוד קשה לי לעבור את המחסום הזה - בין: "קדימה, בוא נעשה את זה", לבין: "אני מת מפחד".
האמת שבמערכת היחסים הנוכחית התקדמתי באופן משמעותי ביחס לקודמות - כי, בסופו של דבר, עשינו את זה על יבש. כמה פעמים. וזה הרגיש נפלא ובאמת במקום. אבל מצאתי את זה מאוד נוח פשוט לא ליזום - לא לנסות בכלל להתמודד עם הדבר הענק הזה שריחף מעל הראש של שנינו, למרות שידעתי שהיא הכי תתמוך בי בעולם ותעזור ותבין. אבל את המחסום הזה פשוט לא יכולתי לחצות.
הרגשתי כאילו אני נפתח יותר מדי לאט. כאילו כל מפגש שבו אנחנו לוקחים צעד משמעותי קדימה, מלווה באחד אחר שבו אני לוקח שני צעדים אחורה. ואז גם כמובן קיים הקיר העצום הזה שאי אפשר לחצות.
הצעתי אפילו לרדת לה - כי לדעתי זה נחשב פחות אינטימי מאשר מגע של ממש. והיא ראתה את הדברים הפוך ממני, ולכן מעולם לא הגענו לאקט הזה באופן ספציפי.
אבל כן נישקתי אותה מעל התחתונים.. והיא אהבה את זה מאוד. האמת שגם אני, בסופו של עניין.
אבל זה משגע אותי.
אני מרגיש שזה הורס לי כל מערכת יחסים שאי פעם הייתי או אהיה בה.
ולמרות שאני מנסה להכריח את עצמי להתמודד עם זה, אני פשוט מוצא את עצמי חסר אונים לגמרי ולא מסוגל.
פעם אחת, היא שאלה אותי: "תגיד, אנחנו מתישהו נעשה סקס?".
אמרתי לה שברור. אבל עמוק בפנים לא ידעתי מתי, אם בכלל, הגוף שלי ירגיש מוכן. המוח שלי ירגיש מוכן. ואני אחצה את הרף הזה סוף סוף.
מישהו מוכן להגיד לי איך מתמודדים עם הדבר הזה?
כי לי כבר אין מושג..