יוסף בן דוד שורץ
New member
פולחן האישיות של המרגל אלי כהן
בימים אלו מתנהל ויכוח באתר קדימה בשאלה האם צדקו הסורים שהוציאו להורג את המרגל אלי כהן.עמדתו של סמי שטרית שהוא בגד בעם שלו העם הערבי. המדינה הציונית: אימפריאליזם, יהודים, ערבים. בניגוד ללאומנים הרואים בעם, על המעמדות השונים, האינטרסים המנוגדים, גוש אחד המזוהה עם השליטים, המרכסיזם כמתודה לניתוח מדעי של החברה, מזווית ראיה של האינטרס העקבי של מעמד הפועלים, ניגש לכל שאלה באופן הקונקרטי ביותר. נתחיל בשאלה של הרעיון הציוני, של הקמת מדינה יהודית בפלסטינה. האידיאולוגים הציוניים מציגים את התנועה הציונית, כתנועה לשחרור לאומי של "העם היהודי העולמי", אשר החזירה את "העם היהודי" לארצו ההיסטורית. אולם הרעיון של יישוב היהודים האירופאים כזרוע של הקולוניאליזם באזור, החל שנים רבות לפני הקמתה של התנועה הציונית. נחום סוקלוב אחד מאבות התנועה הציונית שכתב את "ההיסטוריה של התנועה הציונית, הבהיר היטב את הסיבה לאמוץ הרעיון הציוני, על ידי האימפריאליסטים על מנת למנוע הקמת מדינה ערבית עצמאית. . בספרו ההיסטוריה של הציונות, הוא הצביע על פוליטיקאים אימפריאליסטים בריטים שונים אשר קראו ליישב את היהודים בפלסטין. . . למשל ב 25 לספטמבר 1840 שר החוץ הבריטי פאלמרטון הציע הקמת מושבה בריטית בסוריה שכללה את פלסטין. הוא הוסיף: “The area is in need of money and work and the Jews longing for return to Syria and if there were laws that achieved equality in the area, this would eliminate the Hebrew’s doubts and push them to offer their hidden capabilities”.( The second volume p 229)). בין 1840 ו1876 מדינאים אימפריאליסטים בריטים וסופרים למשל קולונל צ'רלס הנרי צ'רציל, אשר נלחם לכיבוש מצרים ב- 1840 כתב: 1. יש צורך לכבוש את המזרח התיכון במיוחד סוריה כולל פלסטין. 2. יש להשתמש ביהודים על מנת לכבוש את סוריה ואת פלסטין על מנת לאפשר את השליטה הבריטית ולהגן על הדרך להודו. ההיסטוריון הנרי דנט Henry Dennett כתב כי יש להקים חברה שמטרתה להבטיח את השליטה על המזרח ובמיוחד על פלסטין בסיוע היהודים ובאשור מקבלי ההחלטות הבריטיים והצרפתים. . (The history of Zionism, 2nd volume, p2)). הרצל הבין שאלה זו היטב, והוא הציע לקיסר הגרמני, הסולטן הטורקי חמיד השני "האדום", שהיה אחראי לטבח הארמנים הראשון, ולצאר הרוסי שהמציא את הפרוטוקול של זקני ציון ושר הפנים שלו פלבה, כי יסייע להם להשתלט על האזור כנגד התנועה הלאומית הערבית בתמורה לסיוע להקמת מושבה ציונית בפלסטין. "We should there form a portion of the rampart of Europe against Asia, an outpost of civilisation as opposed to barbarism." (Theodor Herzl, A Jewish State. London: 1896, p.29) מקס נורדאו ניסח מדיניות זאת בשרות האימפריאליזם הבריטי. : “Our aspirations point to Palestine as a compass points north, therefore we must orient ourselves towards those powers under whose influence Palestine happens to be.” Quoted by N. Israeli, Israel and Imperialism, IS 32. הרצל נכשל במטרה זו, אולם וייצמן שהיה למנהיג התנועה הציונית, ואשר ככימאי סייע לבריטים בהכנת חומרי נפץ יעילים לכיבושיהם, בו הם השתמשו לא רק במלחמת העולם הראשונה אלא לדיכוי המרד הערבי בעיראק בשנות העשרים זכה לתמיכה הבריטית. הבריטים יכלו לסמוך על מר ויצמן שכן במכתב מנובמבר 1914 ללויד ג'ורג הוא כתב: “We can reasonably say that should Palestine fall within the British sphere of influence and should Britain encourage Jewish settlement there, as a British dependency, we would have in 20 or 30 years a million Jews, perhaps more; they could develop the country, bring back civilisation and form a very effective guard for the Suez canal ארתור בלפור, הפונדמנטליסט הנוצרי "הציוני", ראה בהבטחת "בית לאומי " לתנועה הציונית, את הדרך להבטיח את השליטה הבריטית על תעלת סואץ.( בני מוריס הדרך לירושלים( עמ' 55). ההתנגדות של העם היליד –הפלסטינים להתנחלות הציונית שנועדה לנשל אותם מארצם מובנת וצודקת לחלוטין. מדוע צריך העם הפלסטיני לשלם את המחיר של רדיפות היהודים על ידי שליטי אירופה? במיוחד כאשר , במקום להתנגד לאנטישמיות של השליטים, ראשי הציונים שיתפו עמם פעולה, הן כנגד המוני העם היהודים שהאינטרס שלהם הי ה להיאבק באנטישמים אלו, והן כנגד המוני העם הפלסטיני. הציונים לא הסתירו את מטרתם-השתלטות על הארץ, תוך נישול העם היליד. הוויכוח בין הימין הציוני וה"שמאל הציוני" לא היה על המטרה, אלא עם הטקטיקה. בהקשר זה כתב זאת ז'בוטניסקי בגלוי ב"קיר הברזל: א על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק. אני מביע את הכרתי זו בצורה חריפה כזאת לא משום שנעים לי לצער בני-אדם טובים, אלא פשוט כדי שלא יבואו לכלל צער: כל בני-אדם הטובים הללו להוציא את הסומים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אי-אפשר לחלוטין לקבל את הסכמתם מרצון של ערביי ארץ-ישראל להפיכתה של ארץ-ישראל האחת מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי. יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות; ויואיל-נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, - נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים. עם זאת דרך פעולתו של המיישב לא השפיעה כלל ועיקר על יחסו של יליד-המקום אליו. עמיתיהם של קורטס ופיסארו, או, נאמר, אבותינו בימי יהושע בן-נון התנהגו כשודדים; ואולם "האבות המהגרים" האנגלים והסקוטים, החלוצים האמיתיים הראשונים של אמריקה הצפונית, היו בחירי האדם, בעלי פאתוס מוסרי גבוה, שלא רצו לפגוע לא רק באיש אדום-העור אלא אפילו בזבוב והם האמינו בתום-לב, שבערבה האמריקאית יש די מקום גם ללבנים וגם לאדומים. ואולם יליד-המקום נלחם באותה מידת אכזריות הן נגד המיישבים הרעים והן נגד המיישבים הטובים. שום תפקיד לא מילאה כאן גם השאלה, אם יש באותה ארץ אדמות פנויות רבות. לפי המניין ישבו בשטחי ארצות-הברית בשנת 1921 340 אלף אדומי עור; אולם גם בזמנים הטובים לא מנו אלה יותר משולשת-רבעי מיליון בכל המרחב העצום למן לאבראדור ועד ריו גראנדה. לא היה אז בעולם אדם בעל דמיון חזק כזה, שיחזה מראש ברצינות סכנה של "גירוש" אמיתי הנשקפת לילידי-המקום על ידי הזרים, שבאו זה מקרוב. ילידי המקום נלחמו לא משום שהם פחדו מדעת או מתוך הכרה ברורה מפני גירוש, אלא פשוט משום שאין שום יליד-מקום בשום מקום ובשום זמן יכול להסכים לכל התיישבות שהיא. כל עם, שהוא מיושבי-הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב."
בימים אלו מתנהל ויכוח באתר קדימה בשאלה האם צדקו הסורים שהוציאו להורג את המרגל אלי כהן.עמדתו של סמי שטרית שהוא בגד בעם שלו העם הערבי. המדינה הציונית: אימפריאליזם, יהודים, ערבים. בניגוד ללאומנים הרואים בעם, על המעמדות השונים, האינטרסים המנוגדים, גוש אחד המזוהה עם השליטים, המרכסיזם כמתודה לניתוח מדעי של החברה, מזווית ראיה של האינטרס העקבי של מעמד הפועלים, ניגש לכל שאלה באופן הקונקרטי ביותר. נתחיל בשאלה של הרעיון הציוני, של הקמת מדינה יהודית בפלסטינה. האידיאולוגים הציוניים מציגים את התנועה הציונית, כתנועה לשחרור לאומי של "העם היהודי העולמי", אשר החזירה את "העם היהודי" לארצו ההיסטורית. אולם הרעיון של יישוב היהודים האירופאים כזרוע של הקולוניאליזם באזור, החל שנים רבות לפני הקמתה של התנועה הציונית. נחום סוקלוב אחד מאבות התנועה הציונית שכתב את "ההיסטוריה של התנועה הציונית, הבהיר היטב את הסיבה לאמוץ הרעיון הציוני, על ידי האימפריאליסטים על מנת למנוע הקמת מדינה ערבית עצמאית. . בספרו ההיסטוריה של הציונות, הוא הצביע על פוליטיקאים אימפריאליסטים בריטים שונים אשר קראו ליישב את היהודים בפלסטין. . . למשל ב 25 לספטמבר 1840 שר החוץ הבריטי פאלמרטון הציע הקמת מושבה בריטית בסוריה שכללה את פלסטין. הוא הוסיף: “The area is in need of money and work and the Jews longing for return to Syria and if there were laws that achieved equality in the area, this would eliminate the Hebrew’s doubts and push them to offer their hidden capabilities”.( The second volume p 229)). בין 1840 ו1876 מדינאים אימפריאליסטים בריטים וסופרים למשל קולונל צ'רלס הנרי צ'רציל, אשר נלחם לכיבוש מצרים ב- 1840 כתב: 1. יש צורך לכבוש את המזרח התיכון במיוחד סוריה כולל פלסטין. 2. יש להשתמש ביהודים על מנת לכבוש את סוריה ואת פלסטין על מנת לאפשר את השליטה הבריטית ולהגן על הדרך להודו. ההיסטוריון הנרי דנט Henry Dennett כתב כי יש להקים חברה שמטרתה להבטיח את השליטה על המזרח ובמיוחד על פלסטין בסיוע היהודים ובאשור מקבלי ההחלטות הבריטיים והצרפתים. . (The history of Zionism, 2nd volume, p2)). הרצל הבין שאלה זו היטב, והוא הציע לקיסר הגרמני, הסולטן הטורקי חמיד השני "האדום", שהיה אחראי לטבח הארמנים הראשון, ולצאר הרוסי שהמציא את הפרוטוקול של זקני ציון ושר הפנים שלו פלבה, כי יסייע להם להשתלט על האזור כנגד התנועה הלאומית הערבית בתמורה לסיוע להקמת מושבה ציונית בפלסטין. "We should there form a portion of the rampart of Europe against Asia, an outpost of civilisation as opposed to barbarism." (Theodor Herzl, A Jewish State. London: 1896, p.29) מקס נורדאו ניסח מדיניות זאת בשרות האימפריאליזם הבריטי. : “Our aspirations point to Palestine as a compass points north, therefore we must orient ourselves towards those powers under whose influence Palestine happens to be.” Quoted by N. Israeli, Israel and Imperialism, IS 32. הרצל נכשל במטרה זו, אולם וייצמן שהיה למנהיג התנועה הציונית, ואשר ככימאי סייע לבריטים בהכנת חומרי נפץ יעילים לכיבושיהם, בו הם השתמשו לא רק במלחמת העולם הראשונה אלא לדיכוי המרד הערבי בעיראק בשנות העשרים זכה לתמיכה הבריטית. הבריטים יכלו לסמוך על מר ויצמן שכן במכתב מנובמבר 1914 ללויד ג'ורג הוא כתב: “We can reasonably say that should Palestine fall within the British sphere of influence and should Britain encourage Jewish settlement there, as a British dependency, we would have in 20 or 30 years a million Jews, perhaps more; they could develop the country, bring back civilisation and form a very effective guard for the Suez canal ארתור בלפור, הפונדמנטליסט הנוצרי "הציוני", ראה בהבטחת "בית לאומי " לתנועה הציונית, את הדרך להבטיח את השליטה הבריטית על תעלת סואץ.( בני מוריס הדרך לירושלים( עמ' 55). ההתנגדות של העם היליד –הפלסטינים להתנחלות הציונית שנועדה לנשל אותם מארצם מובנת וצודקת לחלוטין. מדוע צריך העם הפלסטיני לשלם את המחיר של רדיפות היהודים על ידי שליטי אירופה? במיוחד כאשר , במקום להתנגד לאנטישמיות של השליטים, ראשי הציונים שיתפו עמם פעולה, הן כנגד המוני העם היהודים שהאינטרס שלהם הי ה להיאבק באנטישמים אלו, והן כנגד המוני העם הפלסטיני. הציונים לא הסתירו את מטרתם-השתלטות על הארץ, תוך נישול העם היליד. הוויכוח בין הימין הציוני וה"שמאל הציוני" לא היה על המטרה, אלא עם הטקטיקה. בהקשר זה כתב זאת ז'בוטניסקי בגלוי ב"קיר הברזל: א על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק. אני מביע את הכרתי זו בצורה חריפה כזאת לא משום שנעים לי לצער בני-אדם טובים, אלא פשוט כדי שלא יבואו לכלל צער: כל בני-אדם הטובים הללו להוציא את הסומים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אי-אפשר לחלוטין לקבל את הסכמתם מרצון של ערביי ארץ-ישראל להפיכתה של ארץ-ישראל האחת מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי. יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות; ויואיל-נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, - נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים - אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים. עם זאת דרך פעולתו של המיישב לא השפיעה כלל ועיקר על יחסו של יליד-המקום אליו. עמיתיהם של קורטס ופיסארו, או, נאמר, אבותינו בימי יהושע בן-נון התנהגו כשודדים; ואולם "האבות המהגרים" האנגלים והסקוטים, החלוצים האמיתיים הראשונים של אמריקה הצפונית, היו בחירי האדם, בעלי פאתוס מוסרי גבוה, שלא רצו לפגוע לא רק באיש אדום-העור אלא אפילו בזבוב והם האמינו בתום-לב, שבערבה האמריקאית יש די מקום גם ללבנים וגם לאדומים. ואולם יליד-המקום נלחם באותה מידת אכזריות הן נגד המיישבים הרעים והן נגד המיישבים הטובים. שום תפקיד לא מילאה כאן גם השאלה, אם יש באותה ארץ אדמות פנויות רבות. לפי המניין ישבו בשטחי ארצות-הברית בשנת 1921 340 אלף אדומי עור; אולם גם בזמנים הטובים לא מנו אלה יותר משולשת-רבעי מיליון בכל המרחב העצום למן לאבראדור ועד ריו גראנדה. לא היה אז בעולם אדם בעל דמיון חזק כזה, שיחזה מראש ברצינות סכנה של "גירוש" אמיתי הנשקפת לילידי-המקום על ידי הזרים, שבאו זה מקרוב. ילידי המקום נלחמו לא משום שהם פחדו מדעת או מתוך הכרה ברורה מפני גירוש, אלא פשוט משום שאין שום יליד-מקום בשום מקום ובשום זמן יכול להסכים לכל התיישבות שהיא. כל עם, שהוא מיושבי-הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב."