הדילמה רחבה יותר.
ישנן שאלות רבות שיכולות להישאל בהקשר הזה:
האם כעובד כדאי בכלל לבקש חברות ולהצטרף למעגל החברים של המנהל?
האם לצרף ולהצטרף כחבר לגורמים עיסקיים שאיתם אתה עובד?
האם הכתיבה בפייסבוק ו/או העלאת תמונות צריכה להיות מושפעת מסוג החברים שיש לך בפייסבוק?
התשובה לשאלות אלו מורכבת (אני אתיחס למנהל, אבל זה נכון גם לאחרים), היא קשורה גם לאופי המנהל, גם לאופי הארגון וגם לצורת הניהול.
מנהל ששיטת הניהול שלו בנויה יותר על סמכותיות ופחות על חברות, ראוי שיערב פחות את העובדים גם בפייסבוק. לעומת זאת, מנהל שממילא מערב את העובדים בחייו הפרטיים, "מסתחבק" עם העובדים וגם יוצא איתם לבילויים פרטיים, אין מניעה שגם יצרף אותם לדף הפייסבוק שלו.
הדבר נכון גם לגבי ארגונים שבהם ההקפדה על המעמד, התואר והפורמליות מאוד חזקים לעומת ארגונים שמתנהלים בצורה חברית ובלתי פורמלית.
בכל מקרה ראוי שכאשר אנחנו כותבים בפייסבוק, נדע שכל אחד יכול לראות מה אנחנו כותבים: העובדים שלנו, המנהלים שלנו, קולגות ולא פחות חשוב... מנהלים שיצטרכו לקבל אותנו לעבודה בעתיד.
באותו הקשר: יש היום בתי ספר בארצות הברית שבהם מלמדים את הנוער כיצד לכתוב בפייסבוק/טוויטר בצורה שלא תפגע בעתיד בסיכוייהם להתקבל לעבודה. מכיוון שזה לא נעשה בבתי ספר בארץ, ראוי שאנו כהורים נסביר את הדברים לילדים שלנו... גם אם לא תמיד הם יקשיבו...
