חילופי נוער עם גרמניה ופולין
באופן כללי אני מסכים עם מה שאמרת בנוגע למפגשי הנוער. יחד עם זאת אני רואה בהבנה ובפיוס מטרה חשובה ביותר. מההתנסות שלי, מהמפגשים עם פולנים ויהודים החיים בפולין, מתוך מעקב אחר ההתעוררות המאוד מיוחדת של תרבות יהודית בפולין, אין לי צל של ספק, כי ההבנה והפיוס עומדים מעל למשקעי העבר. על כל אחד מאיתנו, בנים להורים יוצאי פולין, לשאוף לא להתפתח ולא לגדל את ילדינו בצל העבר הטראגי, על זכרונות ההורים, על הטראומות שעברו ועל היחס השלילי שלהם כלפי פולין והעם הפולני. אסור שהמשקעים שלהם, אשר הופכים עבורינו לדעות קדומות וסטיגמות, יהוו משקע בהווה. כך, על יסוד התנסות אישית, אני רואה גם את מערכת היחסים עם גרמנים של היום. אין מקום ולא יהיה לעולם מקום לסליחה ומחילה לעם הגרמני. יחד עם זאת אין להטיל את האשמה על מאורעות העבר על הדורות הצעירים, על אלה שנולדו אחרי המלחמה, על הדור השני והשלישי. הגרמנים והפולנים כאחד. גם אני כמוך, לא רציתי לדרוך על אדמת גרמניה, עד אשר חוויתי את החוויה המיוחדת מאוד של מפגש עם מורה גרמני דגול ובני משפחתו, ועם קבוצת בני נוער גרמני אשר התארחו בקיבוצי בשנת 1982. המפגש הזה היה מיוחד במידו. אני כמקשר עם הקבוצה, הצגתי את עצמי כבן יחיד לשני ניצולי השואה. המורה האחראי על המשלחת - היה בן גילי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת של הפתחות האחד כלפי השני. אדם יקר זה, הוא פעיל באגודה לידידות גרמניה וישראל. אדם שהוא אוהד ישראל מושבע אשר תרם תרומה אדירה להבנה בין העמים. אדם המחנך דורות של תלמידים לאהבת ישראל ואהבת האדם. בעקבות מפגש מיוחד זה, ביקרנו בשנת 1983 את האיש ומשפחתו בביתו בגרמניה, תוך סטייה ממסלול טיול מתוכנן(שעקף את גרמניה!), מפגש שהיה מרגש ומיוחד במינו. בשנת 1991 בקרנו בשנית בגרמניה עם קבוצת בני נוער מקיבוצי. משך כל השנים עד עצם היום הזה מתארחות קבוצות נוער מגרמניה בקיבוצי. יש לי קשר ידידות אמיץ עם אותו מורה גרמני ואדם יקר, איתו אני נפגש בכל פעם שהוא מגיע לארץ. אני מאמין בדרך של הבנה בין בני האדם. אני מאמין בהחלט, שאת הקשר עם העם הפולני ובעיקר עם הנוער הפולני יש לראות גם כערך מוסף למסע לפולין וגם כהזדמנות הטובה ביותר לשני הצדדים להכיר אחד את השני ואיש את רעהו, ומי אם לא בני נוער דור ההמשך שצריך כבר לנפץ סטיגמות. אוסיף ואומר שאת ההיסטוריה אין באפשרותינו לשנות. אני רוצה על כן לקוות שלקראת מפגשי נוער ישראלי - פולני, יקיר הנוער הישראלי את האמת ההיסטורית האוביקטיבית ביותר. אני תקווה כי עבר זמנן של המניפולציות ההיסטוריות וחצאי האמיתות להם הורגלנו גם כאן במדינת ישראל. התלמיד הישראלי יודע בדרך כלל רק על הצד האפל הפולני. כי את זה מלמדים אותו, כך נראה לי, ועל תפיסת עולם כזו הוא מתחנך. התמונה המוצגת לפניו היא של "פולני היונק את האנטישמיות עם חלב אימו". אך צריך גם שיהיה רצון לישב את נקודות המחלוקת. צריך שיהיה רצון לדבר על הנקודות הכואבות באמת. אלא, שזה מחייב שווה בשווה את שני הצדדים. רק במפגשים עם הפולנים ניתן להגיע גם לדיון בנושאים אלה. ביחסי יהודים פולנים, ההיסטוריה לא מסתיימת בשנת 1946 - בפוגרום קיאלצה על כל הנורא שבו. אסור להתעלם מהתקופה הסטליניסטית שבין השנים 1946 - 1949 ו- 1949 - 1956 ולצערי מזה אנחנו עדיין מאוד רחוקים. לא קל לי עם ההתבטאויות רוויות השנאה והשטנה בהן אני פוגש ב"פורום שנאת פולין והפולנים". אך אני מודע לכך שאין דרך אחרת מאשר ההסברה והמאבק בדעות קדומות, בשנאה ובסטיגמות. הדרך עוד ארוכה, אך אין אחרת.