פולמן כנגד הפרת האיזון הטבעי
(אני מצטערת מראש אם אני "מגלה לכם את אמריקה".) צפיתי עכשיו בסרט של נשיונאל ג'אוגראפיק צ'אנל (הדבר האיכותי היחיד בטלוויזיה. מלבד המומינים ושאלתיאל קוואק) העוסק בדובת קוטב בשם בינה אשר חיה באיים ארקטיים בשם סוולדברד. דובי הקוטב ניזונים בעיקר מכלבי ים אשר מגיעים לחוף באביב. בתקופת הקיץ (שכידוע מוארת בכל שעות היום) עליהם לאגור מספיק שומן - בעיקר מכלבי ים - בכדי שיוכלו לשרוד את החורף (שכידוע חשוך בכל שעות היום). באביב המתואר כלבי הים לא מגיעים - הם מגיעים, לרוב, על מעין "מיקס קרח" באביב - ואין ספק לחובת מי יש לזקוף את המחדל(ההתחממות הגלובאלית). לאחר שבינה לא מוצאת אוכל, היא נודדת דרומה. היא לא מסתדרת ללא השלג ובחום הרב (בשבילה) ומורעבת לחלוטין. אם היא לא תמצא מזון עד תחילת החורף, היא תמות. למזלנו, הסיפור מסתיים בכי טוב - כאשר בינה, והצופים, כבר כמעט אומרים נואש בינה מוצאת לווייתן מת וניזונה ממנו. אך אין לשכוח שמדובר במקרה אחד מיני רבים. חשוב לציין שמדובר בסרט דקומנטרי. ועכשיו לעניינינו. מלכתחילה התיאורים על "הפרעות במזג האוויר" ב'מצפן' נשמעו לי כל כך מוכרים עד שאפילו לא טרחתי לברר מהיכן. הם לא נשמעו לי בלתי סבירים, חריגים ומשונים אלא יומיומיים במידה כזו שאפילו לא חשבתי על כך שאני מכירה אותם. כעת אני מבינה את זה. לורד עזריאל התערב בטבע והפר את חוקיו בכך שפרץ לעולם אחר. תנודות במים, זרמים והתחממויות ליוו את המעשה. כעת, לאחר הצפייה בסרט, אני מבינה שכל אלו הם גם מנת חלקנו. אני מבינה שסיפורם של הדובים המשוריינים על הקושי בלכידת נבתנים ושאר בעלי חיים הוא קל יחסית. כעת אני מבינה את מה שאמרו אנג'ליקה ואחיה: הם חתכו שוב ושוב את כל החומר, עד שהגיעו למצב שלא אפשר היה לחתוך אותו שוב. אבל הם בכל זאת חתכו אותו, ואז הגיעו הרפאים. בני האדם מתחו שוב ושוב ושוב את גבולות הטבע, שנאנק אך הצליח לשוב למצבו הקודם. לבסוף האדם הפר את האיזון בצורה חמורה כל כך שלא ניתנת לתיקון, ואז פרצו כל הרעות שתוקפות אותנו ואת העולם עכשיו. אנחנו לא יכולים לבטל את כל הרפאים, אבל אנחנו יכולים להפסיק לפתוח עוד חלונות ולעוות את הטבע, ולהפסיק ליצור נוספים, גם אם זה יעלה לנו במחיר יקר. אצל פולמן הדבר מומחש בצורה ציורית מאד. ניתן לומר כי אצלו הרפאים תוקפים רק את בני האדם ואילו הרפאים שלנו תוקפים את כל העולם - מצד שני, הרפאים של צ'יטגטסה תוקפים את כולם, לא רק את יוצריהם. עלינו לפעול באחריות ולתקן את מה שנעשה. המחיר יהיה כבד, אך נישא בו, מתוך כבוד והערכה לאוצרות הטבע. שירו שיר הלל לאמא אדמה... והבטיחו לה לתקן את העוול. [והשתחוו לפיליפ הגאון.]
(אני מצטערת מראש אם אני "מגלה לכם את אמריקה".) צפיתי עכשיו בסרט של נשיונאל ג'אוגראפיק צ'אנל (הדבר האיכותי היחיד בטלוויזיה. מלבד המומינים ושאלתיאל קוואק) העוסק בדובת קוטב בשם בינה אשר חיה באיים ארקטיים בשם סוולדברד. דובי הקוטב ניזונים בעיקר מכלבי ים אשר מגיעים לחוף באביב. בתקופת הקיץ (שכידוע מוארת בכל שעות היום) עליהם לאגור מספיק שומן - בעיקר מכלבי ים - בכדי שיוכלו לשרוד את החורף (שכידוע חשוך בכל שעות היום). באביב המתואר כלבי הים לא מגיעים - הם מגיעים, לרוב, על מעין "מיקס קרח" באביב - ואין ספק לחובת מי יש לזקוף את המחדל(ההתחממות הגלובאלית). לאחר שבינה לא מוצאת אוכל, היא נודדת דרומה. היא לא מסתדרת ללא השלג ובחום הרב (בשבילה) ומורעבת לחלוטין. אם היא לא תמצא מזון עד תחילת החורף, היא תמות. למזלנו, הסיפור מסתיים בכי טוב - כאשר בינה, והצופים, כבר כמעט אומרים נואש בינה מוצאת לווייתן מת וניזונה ממנו. אך אין לשכוח שמדובר במקרה אחד מיני רבים. חשוב לציין שמדובר בסרט דקומנטרי. ועכשיו לעניינינו. מלכתחילה התיאורים על "הפרעות במזג האוויר" ב'מצפן' נשמעו לי כל כך מוכרים עד שאפילו לא טרחתי לברר מהיכן. הם לא נשמעו לי בלתי סבירים, חריגים ומשונים אלא יומיומיים במידה כזו שאפילו לא חשבתי על כך שאני מכירה אותם. כעת אני מבינה את זה. לורד עזריאל התערב בטבע והפר את חוקיו בכך שפרץ לעולם אחר. תנודות במים, זרמים והתחממויות ליוו את המעשה. כעת, לאחר הצפייה בסרט, אני מבינה שכל אלו הם גם מנת חלקנו. אני מבינה שסיפורם של הדובים המשוריינים על הקושי בלכידת נבתנים ושאר בעלי חיים הוא קל יחסית. כעת אני מבינה את מה שאמרו אנג'ליקה ואחיה: הם חתכו שוב ושוב את כל החומר, עד שהגיעו למצב שלא אפשר היה לחתוך אותו שוב. אבל הם בכל זאת חתכו אותו, ואז הגיעו הרפאים. בני האדם מתחו שוב ושוב ושוב את גבולות הטבע, שנאנק אך הצליח לשוב למצבו הקודם. לבסוף האדם הפר את האיזון בצורה חמורה כל כך שלא ניתנת לתיקון, ואז פרצו כל הרעות שתוקפות אותנו ואת העולם עכשיו. אנחנו לא יכולים לבטל את כל הרפאים, אבל אנחנו יכולים להפסיק לפתוח עוד חלונות ולעוות את הטבע, ולהפסיק ליצור נוספים, גם אם זה יעלה לנו במחיר יקר. אצל פולמן הדבר מומחש בצורה ציורית מאד. ניתן לומר כי אצלו הרפאים תוקפים רק את בני האדם ואילו הרפאים שלנו תוקפים את כל העולם - מצד שני, הרפאים של צ'יטגטסה תוקפים את כולם, לא רק את יוצריהם. עלינו לפעול באחריות ולתקן את מה שנעשה. המחיר יהיה כבד, אך נישא בו, מתוך כבוד והערכה לאוצרות הטבע. שירו שיר הלל לאמא אדמה... והבטיחו לה לתקן את העוול. [והשתחוו לפיליפ הגאון.]
