ואני מצטטת:-
(שיחות עם אלוקים I, מ עמ' 9-12) ...לכן, אם מבוקשת התגלות, אין אפשרות שהיא תתרחש, שכן מעשה הבקשה הוא הצהרה שההתגלות איננה, שכעת אין התגלות כלשהי של אלוקים. הצהרה כזאת יוצרת את ההתנסות. משום שהמחשבה שלך על משהו היא בוראת, והמילה שלך יוצרת, ושילוב המחשבה שלך עם המילה שלך יעיל להפליא בהולדת המציאות שלך. לפיכך אתה תתנסה בכך שאלוקים אינו מתגלה כעת, כי לו התגלה אלוקים, לא היית מבקש ממנו להתגלות.
זאת אומרת שאם אני רוצה משהו, אינני יכול לבקש אותו? אתה אומר שאם אנחנו מתפללים למשהו, אנחנו בעצם מרחיקים אותו מאתנו? שאלה זו כבר נשאלת זה עידן ועידנים - והיא נענתה בכל פעם שנשאלה. למרות זאת לא שמעתם את התשובה או שלא האמנתם לה. השאלה נענית פעם נוספת במונחים של ימינו ובשפת ימינו כדלהלן:- לא יהיה לך הדבר שאתה מבקש, גם לא יהיה לך כל מה שאתה רוצה. הסיבה היא שעצם בקשתך הוא הצהרה שקיים חסר. והאמונה שלך, שאתה רוצה דבר, רק פועלת כדי ליצור במציאות שלך בדיוק את ההתנסות הזאת - רצון עקב חסר. לכן התפילה הנכונה לעולם איננה תפילת תחנונים, אלא תפילת הודי'ה. אם אתה מודה לאלוקים מראש על הדבר שבו אתה בוחר להתנסות במציאות שלך, למעשה אתה מכיר בכך שהדבר כבר ישנו... למעשה. לפיכך הודייה היא ההצהרה החזקה ביותר לפני אלוקים, היא אישור לכך שעוד לפני שביקשת, אני נעניתי.
לפיכך לעולם אל תשטח תחינה. בטא הערכה.
אבל מה עליי לעשות, אם אני אסיר תודה לאלוקים מראש על משהו, והדבר אינו קורה כלל? דבר כזה עלול להוביל להתפכחות ולמרירות. הודי'ה אינה יכולה לשמש אמצעי לתמרן בו את אלוקים, כלי שישמש לשטות ביקום. אינך יכול לשקר לעצמך. בינך ולבין עצמך אתה יודע את האמת על מחשבותיך. אם אתה אומר: "תודה אלוקים, על כך וכך", ובד בבד נהיר לך בתכלית שהדבר אינו קיים במציאות הנוכחית שלך, אינך יכול לצפות מאלוקים שהייה נהיר פחות ממך וכך יספק לך את מבוקשך.
אלוקים יודע מה אתה יודע. ומה שאתה יודע, הוא שמופיע כמציאות שלך
.
אם כך, איך אני יכול להודות בכנות על דבר, אם אני יודע שאיננו נמצא? אמונה
אם יש בך אמונה ולו של גרגיר חרדל בלבד, אתה תזיז הרים. אתה תלמד לדעת שדבר נמצא, כי אני אמרתי שהוא נמצא; משום שאמרתי זאת, עוד טרם ביקשת, אני כבר נעניתי; משום שאני אמרתי, ואני אומר לך זאת בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת, באמצעות כל מורה שתנקוב בשמו; תבחר אשר תבחר, אם תבחר בשמי, כן יהי.
בכל זאת אנשים רבים כל-כך טוענים שתפילותיהם לא נענו. כל תפילה זוכה למענה - ותפילה היא אך ורק הצהרה נרגשת על דבר כפי שהוא. כל תפילה - כל מחשבה, כל הצהרה, כל רגש - כל אחד מהם בורא. באותה מידה שבה אתה מחזיק בהם בדבקות כאמת, כך הם יבואו לידי גילוי בהתנסויותיך. אם נאמר שתפילה לא נענתה, מה שקרה למעשה הוא שהמחשבה, המילה או הרגש - אותו היסוד שבו אתה מחזיק בדבקות הרבה ביותר - נעשו פעילים
אבל עליך לדעת וכאן טעמון הסוד - שתמיד המחשבה שמעבר למחשבה - אפשר לכנות זאת
"המחשבה המנחה" - היא המחשבה השלטת. לכן, אם אתה מבקש ומתחנן, הסיכוי שלך להתנסות בדבר שאתה סבור שאתה בוחר, הוא מן הסתם סיכוי קטן בהרבה. הסיבה לכך היא שהמחשבה המנחה העומדת מאחורי כל תחילה היא שעכשיו אין לך מה שאתה מבקש. מחשבה מנחה זו נעשית המציאות שלך
המחשבה המנחה היחידה שיכול להכריע מחשבה זו, היא המחשבה שמחזיקה באמונה שאלוקים יעניק את המבוקש ללא צל של ספק. יש אנשים בעלי אמונה כזאת, אבל הם מעטים בלבד.
תהליך התפילה נעשה קל בהרבה, אם האדם אינו נדרש להאמין שאלוקים תמיד ייענה בחיוב לכל בקשה, אלא אם האדם מבין אינטואיטיבית, שהבקשה עצמה אינה נחוצה. אז התפילה היא תפילת הודיה. היא איננה בקשה כלל, אלא הצהרת תודה על דבר כמות שהוא. אין זה תפקידו של אלוקים לברוא את הנסיבות ואת התנאים של חייך או לבטלם. אלוקים ברא אותם בצלמו ובדמותו של אלוקים. אתה בראת את כל השאר בעזרת הכוח שאלוקים עהעניק לך. אלוקים ברא את תהליך החיים ואת החיים עצמם, כפי שהם מוכרים לך. אך אלוקים העניק לך חופש בחירה לעשות בחיים אלה כרצונך. {הערה - אני לא מקבלת/מאמינה בכל מה שכתוב בספרי "שיחות", אבל אני בהחלט כן מאמינה בחלקים נרחבים מהכתוב בספר/ים. החלק הזה אני בהחלט מקבלת וראיתי את זה פועל פעמים רבות; אבל אודה ולא אכחיש שקרה פעמים רבות שכן ביקשתי דבר מה בתפילת תחנונים/רצון/בקשה ובכל זאת קיבלתי; אבל תפילה מתוך הכרה שהדבר אכן קיים כבר והודי'ה על כך מראש מכניסה אותך למצב אחר לגמרייי של ידיעה/קבלה של אמיתות/מציאות הדבר כבר עכשיו. בטוחני שאפילו אם האדם מבקש בתחנונים, עצם האמונה שה' מקשיב לו שומע אותו ועוזר לו, כלומר הידיעה שבעצם ה' עושה שזה יהיה כך היא הגורמת לכך שהדבר אכן יתגשם בפועל/במציאות
.
יש לזכור עם זאת, שאף שלאדם ניתן הכוח ליצור מה שהוא רוצה בחייו, אם הוא מתמרן הכוח הזה ומשתמש בו לרעה, זה יחזור אליו איכשהו, אז המלצה? לא כדאי
}
