פוסט חדש בבלוג :

[ינוקא1]

פוסט חדש בבלוג :

http://cafe.themarker.com/post/3242000/?last_method=edit

 

[הקוסמת הורודה2]

השירים שלך השתפרו

ולמדתי מילה חדשה פיגול

 

[הקוסמת הורודה2]

נ.ב. לדעתי חטא העגל התרחש על רקע הקושי להכיל

חוסר ודאות ואמונה מוצקה (אלילים זה משהו מוצק לעומת אל שלא נתפס בחושים הרגילים)

 

[ינוקא1]

תודה

זה די קרוב למה שאמרתי.
וזה נכון : הכח החומרי תמיד מחפש דברים מוצקים.

מה שהוספתי הוא שהלוחות והעגל אלו בעצם שני צדדים של אותו המטבע.
(לכן משה שבר את הלוחות - ולא רק את העגל

).

כשהרוחניות "גבוהה" מידי , נוצר פער גדול בין הכח החומרי לרוחני , ואז החומרי מתמרד ויוצא עגל.

לכן משה שבר את הלוחות.
שבר את הרוחניות שלא היתה בהתאמה עם המציאות.

 

[הקוסמת הורודה2]

בוקר טוב זה בהתאמה למציאות

זה לא בהתאמה רק כששוכחים שקיימת גם "בהמה".
דהיינו אחת הטעויות שרוחניקים עושים היא לדבר על אור אהבה וחיוביות ולהתעלם מהלגיטימציה של
הרגשות השליליים שרוצים לצאת. ולפעמים זה יוצר נתק וסתימה רגשית.
כי הצינור רגשות משותף גם לשלילי וגם לחיובי ואז נוצרת פקקת רגשית

 

[הקוסמת הורודה2]

וגם המילה פקפקת מתאימה

ומאחר

שעיניים בראשי ושמתי לב שכאשר אני מגיבה לך אחרים לא אני אשלח לך
את תגובותי פעם הבאה במסר. שתקבל תגובות אני רואה הכל

 

[ינוקא1]

נכון מאוד.

העבודה הרוחנית האמיתית היא להאיר את הבהמה.
להכיר בזה שחלק מאיתנו הוא בהמה , ולהפוך אותה למוארת.

כל עוד האדם מתעלם מזה , והכל אצלו אור ואהבה וחיוביות בלבד , זו בועה שתתפוצץ מתישהו.
אבל זה שלב הכרחי בדרך.

 

[elar84]

תודה על מה שכתבת!

אשמח להסבר מדוע זה שלב הכרחי בדרך?

 

[ינוקא1]

כי תמיד בהתחלת הדרך הרוחנית יש אגו

וכשיש אגו אז אנחנו מנסים לחקות מישהו , או להגיע לכל מיני דברים גרנדיוזים.

לכן השלב של "פיצוץ האשליה" הוא שלב הכרחי בדרך.

רק אחרי שנפלנו קצת והבועה התפוצצה , אנחנו יכולים להגיע לרוחניות אמיתית.
רוחניות לא גרנדיוזית , רוחניות שמתאימה לי אישית , רוחניות בה אינני מנסה לחקות אף אחד אלא ללכת בדרכי.

 

[elar84]

אגב זה מזכיר לי שכשכואב

אנו רק מנסים לעשות שלא יכאב, לא רוצים לכאוב לא רוצים להרגיש זאת רק שייגמר.
לא מבינים לא מתעמקים, לא מנסים להבין מדוע הוא הגיע, לעיתים באים בהאשמות את האחר.
שהרי שאם הכאב לא היה מגיע היינו נשארים באותו המצב שנים מבלי להתפתח.
הכאב הוא שמוביל לשינוי לתובנות לאור.

 

[elar84]

יפה אהבתי את מה שכתבת

החיים זה ממש לא רק אור ואהבה, יש חלקים של כעס תסכול קושי.
וצריך לתת להם את המקום שלם ולא להתעלם מהם כאילו שאם נכעס משהו לא רוחני בנו.
ולכן צריך לקבל את כול חלקינו באהבה וקבלה הרי אם הם לא היו שם לא היינו מכירים בצד ההפוך שלהם.

 

[elar84]

יפה מאוד המשך כך!

 

[ינוקא1]

 

[דנה בננה 4]

ינוקא יקר

לדעתי הקושי הכי גדול הוא להגיע לאיזון
איזון בכל דבר בחיים
ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על איזון בתוך הנפש שלנו

זה קושי מאד גדול להגיע לשם ואחר כך גם לשמור על זה ,לדוגמא שלב ההתאהבות בבן זוג ,שלב זה של סערת רגשות מאד גדולה אחר כך יש ירידה ומשם אתה נימצא רוב הזמן במצב סטטי
אני מסכימה אתך שיש שלב שהכל ניראה אור ואהבה ....שמחה אינסופית והכל ניראה נפלא
ואז יש גם ירידה ,בשלב הזה ככל שהנפש יותר חזקה ,מגובשת הירידה והאיזון מגיעים במתינות

עדיין כל התהליך הוא קשה
ואני מאמינה שמשיעור לשיעור בחיים אנחנו יותר מתגבשים
ושוב הכל תלוי בעבודה העצמית של הבן אדם עם עצמו ,בפנים בפנים ההחלטות ,המחשבות שלנו וכמובן המעשים שלנו
אני יודעת שאני רק משתדלת כל יום מחדש

בכל מקרה פוסט יפה

 

[ינוקא1]

ומה שהבנתי (בעקבות שאלה שם בפוסט) שגם השלב הראשון הוא חשוב.

גם ההתאהבות הראשונה , לא היתה לבטלה

כי היא איזושהיא "טעימה" מגן העדן , שאומנם סופה להתנפץ אל קרקע המציאות , אך היא זו שגם נותנת לנו את הכח והזיכרון של "לאן אפשר להגיע" ....