פוסט ישן שגיליתי במקרה
ונכתב ע"י אחד ממשתתפי הפורום הנ"ל: "שלום רב, כותב אליך משלם מיסים יצרני שמבקש סיבה טובה להישאר בארץ. לצערי אני מונע מעצמי מלהשתייך לאף סקטור: אינני אשכנזי, אינני מזרחי, אינני חרדי, אינני דתי לאומי, אינני מתנחל, אינני קיבוצניק, אני לא נכה, לא מוכה, לא מכה, לא עבריין משתקם, לא משתמט, לא חד הורי, לא עולה חדש, לא הומוסקסואל, לא יורד חוזר, לא נהג מונית, לא משתייך לשום גילדה, לא ספורטאי מצטיין, לא מאמין באלוהים, לא אמן מיוסר ולא חבר איגוד מקצועי, או אם לסכם במשפט אחד - אין לי אבא. נולדתי בטבריה, גמרתי תיכון, הייתי בתנועת נוער, לא הלכתי ל"הגשמה" כי זה נראה לי אנאכרוניסטי, שירתתי בשריון, למדתי מקצוע (אם כי לא תואר), אני עושה מילואים, מייצג את המדינה בכבוד בשליחויותי בחו"ל כעובד היי-טק, עובד הרבה, משלם מיסים כחוק, תורם דם לפני החגים ומרים תרומה חדשית צנועה לאגודה למלחמה בסרטן (אם כי מאמין שהמדינה צריכה לממן את המלחמה הזו), חונה רק היכן שמותר ולא צופר בשכונות מגורים - בקיצור: אזרח לא נורמטיבי. למרות כל זאת, ולמרות שאני חוליה חשובה בעמוד השדרה של המדינה אין לי סיכוי לרכוש בעתיד דירה, המדינה עומדת לסגור את מרכזי הקניות ביום החופשי שלי, מתערבים לי בתפריט, אין לי אפשרות להגיע לעבודה ברכבת, אין לי אפשרות לנסוע באוטובוס ביום החופשי שלי, אסור לי להכין כוס תה כשאני חוזר מלילה מקפיא של פעילות במילואים אם זה חל בשבת ולאחרונה אף הטילו מס חדש על הטלפון שהמעסיק שלי נתן לי על מנת שאהיה יותר יצרני (בשמחה הייתי מוותר על הטלפון הזה שמאפשר לבוס שלי להעיר אותי באמצע הלילה). מדי שנה דנים בהטלת מס על תכנית החסכון שלי ועל הרווח של קופת הגמל הזערורית שלי. מדי שנה ההצעה נופלת אולם יש לי חשש שבעוד שנים לא רבות המדינה תהיה חייבת למסות את קופת הגמל שלי. מקורות המימון של המדינה הולכים ומצטמצמים וצרכי פלח האוכלוסיה שמתעקש לא לפרנס את עצמו הולכים וגדלים. בקצב הזה תהיה המדינה בקרוב במצבו של אותו כלב שהטפילים שלו היו רבים ממה שיכל לשאת. המדינה תקרוס יחד עם ה"נזקקים מבחירה", לא יהיה כסף לדלק לטנקים ולמטוסים ובאותו רגע יקומו עלינו אויבינו (ע"ע איראן-עיראק) ומי שלא יספיק לעזוב בזמן ימצא את עצמו במקרה הטוב כפליט חסר בית על איזו ספינה המבקשת נמל מקלט, ללא מעט החסכונות שלו וללא הבית ששילם עליו כל חייו. במסגרת עבודתי נשלחתי לשבדיה לשנה וחצי וראיתי שאפשר גם אחרת. האם הסיכוי לדעתך הוא שישראל תהיה כדוגמת שבדיה או כדוגמת זימבבואה/איראן? האם הסיכוי/סיכון הזה מצדיק את השארותי כאן? האם לדעתך יש סיבה שאני אחכה פה או שעדיף לי כבר עכשיו לנסוע למקום אחר, עכשיו כשאני רק בן 30, לפני שילדתי ילדים ובעוד אני יכול לבחור את מדינת היעד שלי ואת השפה שלה? האם אוכל, לדעתך, למצוא מקום ישיבה במטוס האחרון? אני כותב אלייך משום שדעותי בנושאים רבים קרובות לשלך וככל הנראה אתה אכן מוצא סיבה להישאר כאן. אודה לך אם תמצא אפשרות לקבל אותי לשיחה או לכל הפחות תשיב לי על מכתב זה ותעמיד אותי על הטעות שעשיתי בניתוח המצב. אני יודע שאתה אדם עסוק מאוד וגם אם לא תשיב לי אקבל זאת בהבנה. תודה לך על הזמן שהקדשת לקריאת מכתבי"
ונכתב ע"י אחד ממשתתפי הפורום הנ"ל: "שלום רב, כותב אליך משלם מיסים יצרני שמבקש סיבה טובה להישאר בארץ. לצערי אני מונע מעצמי מלהשתייך לאף סקטור: אינני אשכנזי, אינני מזרחי, אינני חרדי, אינני דתי לאומי, אינני מתנחל, אינני קיבוצניק, אני לא נכה, לא מוכה, לא מכה, לא עבריין משתקם, לא משתמט, לא חד הורי, לא עולה חדש, לא הומוסקסואל, לא יורד חוזר, לא נהג מונית, לא משתייך לשום גילדה, לא ספורטאי מצטיין, לא מאמין באלוהים, לא אמן מיוסר ולא חבר איגוד מקצועי, או אם לסכם במשפט אחד - אין לי אבא. נולדתי בטבריה, גמרתי תיכון, הייתי בתנועת נוער, לא הלכתי ל"הגשמה" כי זה נראה לי אנאכרוניסטי, שירתתי בשריון, למדתי מקצוע (אם כי לא תואר), אני עושה מילואים, מייצג את המדינה בכבוד בשליחויותי בחו"ל כעובד היי-טק, עובד הרבה, משלם מיסים כחוק, תורם דם לפני החגים ומרים תרומה חדשית צנועה לאגודה למלחמה בסרטן (אם כי מאמין שהמדינה צריכה לממן את המלחמה הזו), חונה רק היכן שמותר ולא צופר בשכונות מגורים - בקיצור: אזרח לא נורמטיבי. למרות כל זאת, ולמרות שאני חוליה חשובה בעמוד השדרה של המדינה אין לי סיכוי לרכוש בעתיד דירה, המדינה עומדת לסגור את מרכזי הקניות ביום החופשי שלי, מתערבים לי בתפריט, אין לי אפשרות להגיע לעבודה ברכבת, אין לי אפשרות לנסוע באוטובוס ביום החופשי שלי, אסור לי להכין כוס תה כשאני חוזר מלילה מקפיא של פעילות במילואים אם זה חל בשבת ולאחרונה אף הטילו מס חדש על הטלפון שהמעסיק שלי נתן לי על מנת שאהיה יותר יצרני (בשמחה הייתי מוותר על הטלפון הזה שמאפשר לבוס שלי להעיר אותי באמצע הלילה). מדי שנה דנים בהטלת מס על תכנית החסכון שלי ועל הרווח של קופת הגמל הזערורית שלי. מדי שנה ההצעה נופלת אולם יש לי חשש שבעוד שנים לא רבות המדינה תהיה חייבת למסות את קופת הגמל שלי. מקורות המימון של המדינה הולכים ומצטמצמים וצרכי פלח האוכלוסיה שמתעקש לא לפרנס את עצמו הולכים וגדלים. בקצב הזה תהיה המדינה בקרוב במצבו של אותו כלב שהטפילים שלו היו רבים ממה שיכל לשאת. המדינה תקרוס יחד עם ה"נזקקים מבחירה", לא יהיה כסף לדלק לטנקים ולמטוסים ובאותו רגע יקומו עלינו אויבינו (ע"ע איראן-עיראק) ומי שלא יספיק לעזוב בזמן ימצא את עצמו במקרה הטוב כפליט חסר בית על איזו ספינה המבקשת נמל מקלט, ללא מעט החסכונות שלו וללא הבית ששילם עליו כל חייו. במסגרת עבודתי נשלחתי לשבדיה לשנה וחצי וראיתי שאפשר גם אחרת. האם הסיכוי לדעתך הוא שישראל תהיה כדוגמת שבדיה או כדוגמת זימבבואה/איראן? האם הסיכוי/סיכון הזה מצדיק את השארותי כאן? האם לדעתך יש סיבה שאני אחכה פה או שעדיף לי כבר עכשיו לנסוע למקום אחר, עכשיו כשאני רק בן 30, לפני שילדתי ילדים ובעוד אני יכול לבחור את מדינת היעד שלי ואת השפה שלה? האם אוכל, לדעתך, למצוא מקום ישיבה במטוס האחרון? אני כותב אלייך משום שדעותי בנושאים רבים קרובות לשלך וככל הנראה אתה אכן מוצא סיבה להישאר כאן. אודה לך אם תמצא אפשרות לקבל אותי לשיחה או לכל הפחות תשיב לי על מכתב זה ותעמיד אותי על הטעות שעשיתי בניתוח המצב. אני יודע שאתה אדם עסוק מאוד וגם אם לא תשיב לי אקבל זאת בהבנה. תודה לך על הזמן שהקדשת לקריאת מכתבי"
