הבטחתי להמשיך ולספר את עלילותיי באוניברסיטה המסוכנת ביותר במזרח התיכון, אז בואו ותשמעו את המשך העניינים:
אחרי שפניתי למזכירת החוג ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה, היא העבירה את הבקשה ההזויה של אלוף הפיקוד לדיקן הסטודנטים, שבתורו הפנה אותי לראש המחלקה בעצמו.
ראש המחלקה קרא לי ושאל: "מה הסיפור, דנינו? על מה אני אמור לחתום?"
הראיתי לו את המייל שנשלח מלשכת אלוף הפיקוד.
ציטוט: "בכל בוקר בו תגיע ללימודים ותשהה בתחומי האוניברסיטה עליך לבצע החתמה במזכירות האוניברסיטה. עליך להעביר פרטי מנהלנית/מזכירה בפניה תחתים מידי יום.
בכל יום שישי בבוקר עליך להעביר את דך החתימות לאותו השובע שחלף." (השגיאות במקור, א.ד.)
ראש המחלקה תהה בקול: "לא הבנתי, על מה אני אמור לחתום? איפה הדף?"
"אז זהו, שלא נתנו לי. אין לי מושג..." עניתי בכנות.
"תשמע דנינו, אתה אחד הסטודנטים הטובים שלי, ואני יכול להעיד שאתה תלמיד מצטיין ונוכח בכל השיעורים, אבל לדעתי זה משהו שצריך להיות בטיפול מזכירות האוניברסיטה, ולא מזכירות המחלקה. לך דבר איתם, הם נמצאים בבניין 3."
וכך טיפסתי לי במדרגות המוליכות אל הקמפוס העליון, ובאתי בשערי בניין מספר 3.
שם התייצבתי בפני מזכירה חביבה והסברתי מחדש בצורה מפורטת את השתלשלות העניינים.
שוב ראיתי את עיני המזכירה מתעגלות בהפתעה שהפכה לתדהמה.
"אני באמת לא יודעת מה להגיד לך... אני ממש רוצה לעזור לך, אבל אנחנו בכלל לא תחת סמכותו של צה"ל או של השב''כ. וחוץ מזה, על מה הוא רוצה שנחתום בכלל?! בוא נלך יחד למחלקה המשפטית ונשאל אותם."
צעדנו לעבר הקומה העליונה בה שוכנת המחלקה המשפטית. בדרך סיפרתי למזכירה שהחוק שמאפשר לאלוף הפיקוד להטיל הגבלות כאלה ללא משפט וללא ראיות נחקק בכלל ב1945 (3 שנים לפני קום המדינה!) על ידי ממשלת בריטניה. בתקופה ההיא הנציב העליון מטעם הוד מלכותה השתמש בסמכות זו על מנת לעצור או להגלות ללא משפט פעילי מחתרות מהאצ"ל והלח"י. ידעתם שנתן ילין מור ישב במעצר מנהלי? אשכרה...
מדינת ישראל הצעירה, בטיפשותה הרבה - לא ביטלה את החוקים ההזויים האלה, וכך נוצר מצב בו אנשים כמו אבי בלוט צועדים בדרכי ג'ון צ'נסלור והרולד מקמייקל, ומשתמשים בצוים המנהליים למלחמה בהתיישבות היהודית.
אבל בואו נחזור לסיפור שלנו: הגענו למחלקה המשפטית. שלוש מזכירות ותיקות שיש להם נסיון רב שנים בשאלות משפטיות שמעו גם הן את הסיפור שלי מחדש, וראיתי איך המבט המוכר של הפתעה ובלבול מפציע על פרצופן.
"מי אמור לחתום? על מה אמור לחתום?" הן שאלו אותי בפעם המי יודע כמה.
"זהו, שלא כתוב. כלום. הציטוט שיש כאן הוא כל מה שאלוף הפיקוד טרח לכתוב, וגם זה עם שגיאות כתיב... באמת שאין לי מה להגיד לכן..." אמרתי בפעם החמישית או השישית לאותו היום.
אז במחלקה המשפטית הבטיחו לטפל ולבדוק את הנושא, ואני אמשיך לעדכן כמובן בהמשך ההרפתקאות, כדי שתמיד תזכרו במה אלוף הפיקוד מתעסק.
רק שתבינו, הנחיה שכתב אלוף הפיקוד (או סביר להניח שהכתיבו לו בשב''כ והוא פשוט שרבט עליה את חתימתו כמו שהוא עושה תמיד) מעסיקה כבר יותר מ9 אנשים שונים באוניברסיטה, אנשים מקסימים שבמקום לתת שירות ללוחמי מילואים, לתמוך בסטודנטים עם מצב כלכלי קשה או בסטודנטים שזקוקים לעזרה - נאלצים לפנות מזמנם היקר ולהתעסק בגחמות של אלוף פיקוד שאפילו לא טורח לבדוק שאין שגיאות כתיב במכתב שהוא חותם עליו.
בתמונה: אני מנצל שיעור שהתבטל כדי לקרוא קצת בספריית האוניברסיטה על ימי המנדט הבריטי ועל מקורם של הצוים המנהליים.
שמישהו ישלח לאבי בלוט, שירגע קצת.
אחרי שפניתי למזכירת החוג ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה, היא העבירה את הבקשה ההזויה של אלוף הפיקוד לדיקן הסטודנטים, שבתורו הפנה אותי לראש המחלקה בעצמו.
ראש המחלקה קרא לי ושאל: "מה הסיפור, דנינו? על מה אני אמור לחתום?"
הראיתי לו את המייל שנשלח מלשכת אלוף הפיקוד.
ציטוט: "בכל בוקר בו תגיע ללימודים ותשהה בתחומי האוניברסיטה עליך לבצע החתמה במזכירות האוניברסיטה. עליך להעביר פרטי מנהלנית/מזכירה בפניה תחתים מידי יום.
בכל יום שישי בבוקר עליך להעביר את דך החתימות לאותו השובע שחלף." (השגיאות במקור, א.ד.)
ראש המחלקה תהה בקול: "לא הבנתי, על מה אני אמור לחתום? איפה הדף?"
"אז זהו, שלא נתנו לי. אין לי מושג..." עניתי בכנות.
"תשמע דנינו, אתה אחד הסטודנטים הטובים שלי, ואני יכול להעיד שאתה תלמיד מצטיין ונוכח בכל השיעורים, אבל לדעתי זה משהו שצריך להיות בטיפול מזכירות האוניברסיטה, ולא מזכירות המחלקה. לך דבר איתם, הם נמצאים בבניין 3."
וכך טיפסתי לי במדרגות המוליכות אל הקמפוס העליון, ובאתי בשערי בניין מספר 3.
שם התייצבתי בפני מזכירה חביבה והסברתי מחדש בצורה מפורטת את השתלשלות העניינים.
שוב ראיתי את עיני המזכירה מתעגלות בהפתעה שהפכה לתדהמה.
"אני באמת לא יודעת מה להגיד לך... אני ממש רוצה לעזור לך, אבל אנחנו בכלל לא תחת סמכותו של צה"ל או של השב''כ. וחוץ מזה, על מה הוא רוצה שנחתום בכלל?! בוא נלך יחד למחלקה המשפטית ונשאל אותם."
צעדנו לעבר הקומה העליונה בה שוכנת המחלקה המשפטית. בדרך סיפרתי למזכירה שהחוק שמאפשר לאלוף הפיקוד להטיל הגבלות כאלה ללא משפט וללא ראיות נחקק בכלל ב1945 (3 שנים לפני קום המדינה!) על ידי ממשלת בריטניה. בתקופה ההיא הנציב העליון מטעם הוד מלכותה השתמש בסמכות זו על מנת לעצור או להגלות ללא משפט פעילי מחתרות מהאצ"ל והלח"י. ידעתם שנתן ילין מור ישב במעצר מנהלי? אשכרה...
מדינת ישראל הצעירה, בטיפשותה הרבה - לא ביטלה את החוקים ההזויים האלה, וכך נוצר מצב בו אנשים כמו אבי בלוט צועדים בדרכי ג'ון צ'נסלור והרולד מקמייקל, ומשתמשים בצוים המנהליים למלחמה בהתיישבות היהודית.
אבל בואו נחזור לסיפור שלנו: הגענו למחלקה המשפטית. שלוש מזכירות ותיקות שיש להם נסיון רב שנים בשאלות משפטיות שמעו גם הן את הסיפור שלי מחדש, וראיתי איך המבט המוכר של הפתעה ובלבול מפציע על פרצופן.
"מי אמור לחתום? על מה אמור לחתום?" הן שאלו אותי בפעם המי יודע כמה.
"זהו, שלא כתוב. כלום. הציטוט שיש כאן הוא כל מה שאלוף הפיקוד טרח לכתוב, וגם זה עם שגיאות כתיב... באמת שאין לי מה להגיד לכן..." אמרתי בפעם החמישית או השישית לאותו היום.
אז במחלקה המשפטית הבטיחו לטפל ולבדוק את הנושא, ואני אמשיך לעדכן כמובן בהמשך ההרפתקאות, כדי שתמיד תזכרו במה אלוף הפיקוד מתעסק.
רק שתבינו, הנחיה שכתב אלוף הפיקוד (או סביר להניח שהכתיבו לו בשב''כ והוא פשוט שרבט עליה את חתימתו כמו שהוא עושה תמיד) מעסיקה כבר יותר מ9 אנשים שונים באוניברסיטה, אנשים מקסימים שבמקום לתת שירות ללוחמי מילואים, לתמוך בסטודנטים עם מצב כלכלי קשה או בסטודנטים שזקוקים לעזרה - נאלצים לפנות מזמנם היקר ולהתעסק בגחמות של אלוף פיקוד שאפילו לא טורח לבדוק שאין שגיאות כתיב במכתב שהוא חותם עליו.
בתמונה: אני מנצל שיעור שהתבטל כדי לקרוא קצת בספריית האוניברסיטה על ימי המנדט הבריטי ועל מקורם של הצוים המנהליים.
שמישהו ישלח לאבי בלוט, שירגע קצת.
