פוסט שכתבתי בבלוג

[ינוקא1]

פוסט שכתבתי בבלוג

מבוסס על הדיון שהיה לי כאן בפורום עם "הקוסמת הוורודה" :

http://cafe.themarker.com/post/3226972/

 

[דנה בננה 4]

היי ינוקא קראתי את הפוסט

בגדול אתה צודק אבל במציאות של חיינו זה יותר מורכב
אנשים רבים בחברה מאד מושפעים ומחוברים בעמקי נשמתם לפייסבוק
שם כל אפצי שאתה דורש שיתיף וגורר לייקים כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם
זה משרת את האגו ויכול באותה מידה להרוס אותו לחלוטין

אצל אנשים גדולים עם עוצמות גדולות זה תמיד יותר קיצוני ,הטוב והרע

לסיכום אוסיף את מה שכתבתי בדיון שהיה פה , לך תדע על איזה מצב נפשי נוסף ז נפל שדחף אותו להגיב כמו שהגיב
חבל עלהאיש ההפסד כולו שלנו
חבל שהוא נפרד מהעולם בכזו הרגשה מגעילה פשוט חבל

 

[ינוקא1]

מסכים איתך. לכן גם אין לי פייסבוק.

ועם כל זה , אולי מישהו שנמצא במצב דומה יקרא את הפוסט , וזה יגרום לו "לא לשים קצוץ" על מה שאומרים עליו ?

אם כך יקרה , אני עשיתי את שלי.

 

[דנה בננה 4]

כרגיל תותח

 

[ינוקא1]

די

רק שתדעי ש"לא לשים קצוץ על מה שאומרים עלי" , זה צריך לעבוד גם לכיוון השני

 

[רותי 11]

קראתי בערך את מה שכתבת

0היה ארוך)
בכל אופן אתה צודק שהדימוי הציבורי שלנו
הפך להיות יותר מדי מרכזי בחיינו רק תיקון
קטן אחד לגבי אותו אחר זה לא היה רק פוסט
זה היה גם ראיון בטלויזיה ובעיתונות ככה שכאן
היה עליהום גדול עליו - אמנם לא מצדיקה את
התאבדותו אבל בהחלט אין לי מקום לשפוט אותו
משום שאני לא יודעת על איזה ערכים הוא גדל
ומה חינכו אותו ועוד...
אתה צודק שהפכנו להיות חברה ציבורית מדי
שאנחנו יותר מתייחסים לרצון החברה ולא לרצונות
האישיים שלנו וחבל כי אנחנו מאבדים את עצמנו
בגלל זה אנחנו לא נותנים לעצמנו קרדיט ולייקים
מספיק ואנחנו מצפים שהחברה תעשה זאת עבורנו
הפכנו לתחרותיים מדי והרבה אנשים פשוט מתעייפים
בדרך ומוותרים על החיים וחיים בשולי החיים

 

[הקוסמת הורודה2]

 

[ינוקא1]

מסכים