פורום הורים?

[SBS10]

פורום הורים?

היי כולם, אני מחפשת פורום באינטרנט שאפשר להכנס אליו ולקטר קצת (או הרבה) על בעיות עם ילדים. נכון שיש כאן כמה הורים, אבל הייתי שמחה למצוא עוד מקום. כל המרבה לקטר הרי זה משובח.

סיסי

 

[דודי משהו]

יש בתפוז יותר מ10 פורומים כאלה נראה לי

הנה שלושה מהם:

 

[roi251]

זה רועי

הי מה קורה? מזמן לא דיברנו

 

[אבא של נעם]

שבת שלום,

קודם כל, את יכולה לדבר איתנו כאן. יש כאן כמה הורים, ויכול להיות שחלק מהבעיות שעליהם רצית לדבר מדברות גם אלינו. אין מגבלות לנושאי השיחה כאן. הפורום הראשון שאליו נכנסתי בזמנו בתפוז היה פורום "הורים לילדים ביסודי", וזו גם הסיבה שהניק שבחרתי הוא "אבא של נעם". נעם נרשם השבוע לתיכון, וזו אינדיקציה לזמן שאני נמצא בתפוז... ובכלל, איזה בעיות יש לךעם ילדים? חשבתי שאצלך הילדים מושלמים...

 

[SBS10]

אריק אתה תמיד מצליח להצחיק אותי

ילדים מושלמים? לי? הילד שלי חטף היום התקף זעם וצעק עלי שהוא שונא אותי ותמיד ישנא אותי. הוא הלך לישון באיחולים "לבביים" שיהיו לי הלילה סיוטים נוראים על מצליפי מוחות וכל מיני איחסה מהסוג הזה. לכן אני מפחדת ללכת לישון ונכנסת לפורום לכתוב שטויות. נראה לי שהוא מתחיל את גיל ההתבגרות כבר עכשיו בגיל 10. מורד ומתנגד לכל החלטה, מנסה בכל דרך להבריז מבית ספר - לא באמצע היום אבל מפתח את מחלת ה"לימודיטיס" יותר ויותר. הוא תלמיד ממש טוב אבל לאחרונה מתחמק מלימודים יותר מדי. אם אתם חושבים שלימודים זו הבעיה היחידה - הלוואי שכך היה. יש גם בעיות שקשורות לגירושין שלי. היה צפוי אבל קשה להתמודד. כל פעם שאני מחליטה או עושה משהו שלא נראה לו, הוא אומר שהוא רוצה לעבור לגור עם אבא. למזלי, אבא שלו משתף איתי פעולה ומגבה אותי. הוא ואני לא נותנים לילד "לשחק" אתנו איך שבא לו. אנחנו מסבירים לו בהגיון למה הוא אצלי ולא אצל אבא, הוא יכול ללכת לאביו מתי שהוא רוצה, אנחנו לא סופרים בקטנוניות מתי סוף שבוע שלי ומתי שלו. בכל זאת הוא מתמרד נגדי בכל הזדמנות, וקשה לי כבן אדם לא להעלב מזה שהוא רוצה לעבור לגור אצל אביו. אני משקיעה בילד הזה המון ומקבלת יחס לפעמים מאד מעליב. אני יודעת כמובן שהורות היא הרבה פעמים עבודה כפוית-טובה, אבל זו התמודדות מאד קשה בזמן האחרון. טוב, התבכיינתי מספיק להיום. מתנצלת על ההודעה הארוכה ומודה לכם על הסבלנות וההקשבה. אשמח לטיפים. לילה טוב נטול סיוטים, סיסי

 

[אבא של נעם]

אולי תספרי משהו על הילד שלך?

עד עכשיו סיפרת על הילד שלי. (חוץ מהקטע של הגירושין, כל היתר מתאים לגמרי). יש למחלה הזו שני שמות: דלקת קרום החשק, ואי ספיקת המוטיבציה. שלושת הבנים שלי מראים סימפטומים מתקדמים. מצליפי מוחות. מעניין מאיפה זה הגיע. ברצינות: כל מה שאת מספרת נשמע כמו נסיונות סטנדרטיים לחלוטין בגילו לקבל תשומת לב. עצתי היא, במקום להתמודד נגדו, נסי לזרום עם זה. תני לו תשומת לב במקומות שיפתיעו אותו. בקשי ממנו לעשות דברים שיתקבלו אצלו כנתינת אחריות, הבעת אמון, חיזוקים מעין אלו. אני יודע, קל להגיד. גם אני מוצא שיותר קל להכנס בהם ראש בראש מאשר לנסות להתעלות. מה לעשות, זה אולי קל יותר אבל לא התשובה הנכונה, כנראה. הורות היא אף פעם לא כפויית טובה. לכי עכשיו, כשהוא ישן, ותלטפי לו את הלחי (כמעט אמרתי תסתכלי עליו). זו התמורה האמיתית.

 

[אבא של נעם]

ועוד משהו:

אם תחזיקי בבית שני ארגזי נחושת גדולים, עם רצועות כסף טהור לסגירה, תוכלי לאחסן בתוכם את מצליפי המוחות והם לא יוכלו לעשות לך כלום. את רואה, כשיש חברים לא צריך לפחד מסיוטי לילה. ספרי לבן בבוקר שמצאת הגנה נגד מצליפי מוחות, ושהוא צריך למצוא משהו חדש לאיים עליך בו.