מה שבטוח זה אולי
New member
פורום הפנטזיה והדמיון....
טוב, ראשית ולפני הכל אני לא רוצה חלילה להישמע ביקורתית או מזלזלת, מה שאני כתבתי זו עמדתי האישית, או ההבנה שלי מניתוח המצב האישי שלי, ואין לדברי כל התייחסות לאי מי מכן אישית.
בגדול בסיטואציה הלא פשוטה שאני נמצאת בה יש 3 מסלולים.
1. להחזיק את המצב כמות שהוא, והמימוש של המחשבות והבלגן בראש, נשאר בגדר פנטזיה ולא בא לידי שום דבר מעשי.
לדעתי זה המצב בו נמצאות רוב החברות כאן - המצב הכי יציב, אך בהחלט כואב.
2. להיות בקשר נוסף במקביל. [אופציה של קשר "חברי" ללא משהו מעשי, זה נכנס לגדר אופציה ראשונה]
לדעתי המצב הזה הוא מצב זמני שיש לו טיימר (יכול להתמשך קצת אך עדיין זה מצב זמני), באיזשהו שלב יהיה צורך להחליט עם איזה קשר ממשיכים.
מצב לא פשוט בעליל
3. (אפשרי כהמשך של אופציה 2) זה גירושין ו"לבחור צד"
לדעתי המסובך מכולם
ובנימה אישית, נשואה עם "גבר החלומות" - באמת. כל מה שצריך ומחפשים בשותף לחיים, יש לו. ויש לנו משפחה נפלאה ממש, קשר טוב, אהבה ומשיכה הדדית, לכאורה סיפור יפה.
תמיד היה לי עניין גם עם נשים (שלא יצא אף פעם לפועל בשום דבר מעשי), אבל אפשר לספור על יד אחת את הנשים שחדרו את השריון ונכנסו לי ללב, ורובן (של המיעוט) זה היה עוד לפני שנשאתי.
לפני כחודשיים +- נפגשתי עם מישהי בסיטואציה לא פשוטה והיא פשוט חדרה את השיריון ללב בלי לאותת.
וכאן הרציונאל שלי עובד שעות נוספות, אם הייתי יכולה למחוק את הפגישה הספציפית הזו, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.
בנוסף שאני לא רוצה בשום אופן לחצות את אופציה 1 ולבצע איזשהו מהלך מעשי, שעלול חלילה לפגוע בדבר הנפלא שיש לי בידיים.
אבל הכאב והמחשבה לא נותנים לי מנוח, והקושי כבד עלי, מפריעים לי בשינה ומקימים אותו מוקדם.
חושבת עליה - חושבת עליה וכועסת על עצמי, וגם המחשבה שלא "עוללתי" לה מה שהיא גרמה לי - ושהיא המשיכה למחרת כרגיל - מעלה את הכעס, ובנוסף הכעס על כך שבעלי, האדם החשוב לי ביותר - וזה מה שאני גורמת לו. ייסורי המצפון גם הם לא נותנים מנוח.
בפועל נותנת לזמן לעשות את שלו, ממתינה לזמן שירפא, ופורקת פה אנונימית את הקושי שבבלגן.
נשתמע
טוב, ראשית ולפני הכל אני לא רוצה חלילה להישמע ביקורתית או מזלזלת, מה שאני כתבתי זו עמדתי האישית, או ההבנה שלי מניתוח המצב האישי שלי, ואין לדברי כל התייחסות לאי מי מכן אישית.
בגדול בסיטואציה הלא פשוטה שאני נמצאת בה יש 3 מסלולים.
1. להחזיק את המצב כמות שהוא, והמימוש של המחשבות והבלגן בראש, נשאר בגדר פנטזיה ולא בא לידי שום דבר מעשי.
לדעתי זה המצב בו נמצאות רוב החברות כאן - המצב הכי יציב, אך בהחלט כואב.
2. להיות בקשר נוסף במקביל. [אופציה של קשר "חברי" ללא משהו מעשי, זה נכנס לגדר אופציה ראשונה]
לדעתי המצב הזה הוא מצב זמני שיש לו טיימר (יכול להתמשך קצת אך עדיין זה מצב זמני), באיזשהו שלב יהיה צורך להחליט עם איזה קשר ממשיכים.
מצב לא פשוט בעליל
3. (אפשרי כהמשך של אופציה 2) זה גירושין ו"לבחור צד"
לדעתי המסובך מכולם
ובנימה אישית, נשואה עם "גבר החלומות" - באמת. כל מה שצריך ומחפשים בשותף לחיים, יש לו. ויש לנו משפחה נפלאה ממש, קשר טוב, אהבה ומשיכה הדדית, לכאורה סיפור יפה.
תמיד היה לי עניין גם עם נשים (שלא יצא אף פעם לפועל בשום דבר מעשי), אבל אפשר לספור על יד אחת את הנשים שחדרו את השריון ונכנסו לי ללב, ורובן (של המיעוט) זה היה עוד לפני שנשאתי.
לפני כחודשיים +- נפגשתי עם מישהי בסיטואציה לא פשוטה והיא פשוט חדרה את השיריון ללב בלי לאותת.
וכאן הרציונאל שלי עובד שעות נוספות, אם הייתי יכולה למחוק את הפגישה הספציפית הזו, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.
בנוסף שאני לא רוצה בשום אופן לחצות את אופציה 1 ולבצע איזשהו מהלך מעשי, שעלול חלילה לפגוע בדבר הנפלא שיש לי בידיים.
אבל הכאב והמחשבה לא נותנים לי מנוח, והקושי כבד עלי, מפריעים לי בשינה ומקימים אותו מוקדם.
חושבת עליה - חושבת עליה וכועסת על עצמי, וגם המחשבה שלא "עוללתי" לה מה שהיא גרמה לי - ושהיא המשיכה למחרת כרגיל - מעלה את הכעס, ובנוסף הכעס על כך שבעלי, האדם החשוב לי ביותר - וזה מה שאני גורמת לו. ייסורי המצפון גם הם לא נותנים מנוח.
בפועל נותנת לזמן לעשות את שלו, ממתינה לזמן שירפא, ופורקת פה אנונימית את הקושי שבבלגן.
נשתמע
