התשובה בגוף השאלה.
למרות שהשאלה ממוענת לבגיניסט, הרשיתי גם לעצמי לענות עליה משום שהיא נוגעת לכל חברי הליכוד והליכודניקים באשר הם. ראשית, אין זה סוד שראש הממשלה סובל מביקורת בליכוד על מהלכיו המדיניים, ועל צירופה של מפלגת העבודה ובראשה שמעון פרס, אבי אוסלו שכ-70% מהעם בחר להוקיע בבחירות האחרונות. אין זה סוד גם שלשרון מחנה רחב מאוד של תומכים בליכוד, שמבינים ומקבלים את הצורך בממשלת אחדות לאומית ונאותים לשלם את המחיר על כינונה של זו. (כמובן שאין מדובר כאן על התמיכה שיש לראש הממשלה בעם כולו - אני מתייחס לליכוד בלבד.) אולם - זהו דבר טבעי לחלוטין שיקרה בגוף דמוקרטי בכלל ובמפלגת הליכוד בפרט. חוץ משתי הדרכים הללו קיימות עוד דרכים רבות ומגוונות (לימין פתרונות אינספור למצב הקשה - החל מטרנספר וכלה בהקמת מדינה פלסטינית מפורזת). את הדרך השניה, אגב, הציע ראש הממשלה שרון - הקמת מדינה *בסופו של דבר*, לאחר שמהשטחים לא תצא אפילו יריה אחת. רעיון הפלורליזם (ריבוי הדיעות) אולי זר לך, אך הוא חי ונושם במוסדות הליכוד, בדיוק כפי שהוא חי ונושם במפלגות אחרות כמו מפלגת העבודה, בה הצעותיו של שמעון פרס זוכות לתגובות צוננות מעמיתו למפלגה וכנראה יושב הראש שלה בקרוב - פואד בן אליעזר, ואין מה לדבר בכלל על תוכניתם שם רמון ובן-עמי להפרדה חד-צדדית. על כן, דיעה אישית לא מלמדת על דרך אידיאולוגית, ונקודת דרך קטנה בדרכה של מפלגה לא מסמלת את כל המצע שלה או חוקתה. אפרופו חוקה - חוקת הליכוד אוסרת על הקמתה של מדינה פלשתינית, אם כי האיור הוא בדמות חובת שמירה על גבולותיה של ישראל. כיום מנשבות רוחות בליכוד הקוראות לכינוסו של מרכז הליכוד וקבלת ההחלטה החד-משמעית, שתחייב את ראש הממשלה - לא תוקם מדינה פלשתינית ליד מדינת ישראל, לעולם. זהו לא המקרה הראשון בו ראש הממשלה מהליכוד נדחק לפינה ע"י חברי המרכז של מפלגתו - ניתן לקרוא על "החישוקאים" באתר ליכוד1.
