צהובה בדם ובנשמה
New member
פורום מצויין ../images/Emo50.gif [../images/Emo104.gif]
------------------------------------------------------------------ מרטין... אתה מכיר אותי רק בפנים. אתה יודע מי אני- בערך. אם תראה אותי ברחוב בטח תגיד לי שלום או תנופף לשלום, אבל לא יותר מזה. הדבר היחיד שאתה יודע עליי זה כמה אני אוהבת את מה שאתה משתייך אליו, אבל זהו- שומדבר. ואני? אני יודעת עליך כל כך הרבה דברים...עליך, על המשפחה שלך, על האופי שלך, הכל. אין לך מושג כמה פעמים הבטתי בעיניים שלך- העיניים הכל כך כחולות האלה, כחול כהה ועמוק, וראיתי מבט מחייך. מבט שאפשר לראות עליו שהבנאדם מאושר וטוב לו. אין לך מושג כמה פעמים עברו תסריטים בראש שלי- תסריטים רק על העיניים היפות שלך. כמה פעמים הסתכלתי בהן ולא שמת לב, לא הסתכלת עליי בכלל. אתה לא יודע על מה חשבתי כשראיתי אותך רץ כל כך קרוב אליי- כמעט נוגע בגדר- אבל אני בצד השני שלך, לא יכולה להגיע אליך פיזית. וכשכבר כן הגעתי פיזית- לא יכולתי לחשוב על קרבה נפשית, אין סיכוי. אפילו לא קטן. כשאתה מפספס כדור אני צוחקת צחוק משוחרר ופתאום הכל טוב אצלי והכל מאושר, כאילו שכחתי את האהבה שלעולם לא תמומש. אתה מדבר עם רוסלאן, אני מסתכלת עליך צוחק ופתאום עולות לי דמעות לעיניים- למה אני לא יכולה להיות מאושרת איתך? אני חוזרת הביתה, מדליקה רדיו, שומעת שיר עצוב ועכשיו הדמעות כבר יוצאות. אתה יודע כמה שעות בכיתי בגללך? וגם עכשיו, כמעט כל לילה, אני בוכה. הדמעות יוצאות מעצמן ברגע שעולה השם "מרטין" בראש. ואז הגיע היום הזה- נגעתי בך...כולה תמונה, כולה חיבוק שלא בא מאהבה- אבל נגעתי בך, אתה מבין?... והרגשתי כל כך הרבה אז. אתה גבוה ממני 40 ס"מ (אפילו את זה אני יודעת...). נעמדתי לימינך ונראיתי גמדה, אבל לא היה לי אכפת. הושטתי את יד שמאל שלי וחיבקתי אותך. כל כך רעדתי כשנגעתי בך, בטח הרגשת את זה. לא יכולתי לשלוט בעצמי. תפסתי חזק את המותן שלך, כאילו אני מפחדת שתברח- למרות שידעתי שאתה בכלל לא שלי. חייכת, הצטלמנו, אמרת "ביי", החזרתי "ביי" והלכת. פיתחתי את התמונה באותו צהריים ולמחרת כבר הבאתי אותה כדי שתראה, וחייכת. החיוך המקסים שלך עם גומות החן הגדולות האלה, והעיניים הכחולות שכל כך צוחקות... יכול להיות מאוד שעוד חודש כבר לא תהיה כאן, מרטין יקר. אני לא יודעת מה אני אעשה- אם תישאר בארץ סביר להניח שאלך לראות אותך במקום אחר, אבל לא באותה תדירות כמו היום. אני אוהבת אותך מרטין, אתה לעולם לא תדע את זה. אהבה עיוורת, אהבה טיפשית- לא יודעת איך לקרוא לזה, אני רק יודעת שאני מרגישה צביטה ענקית בלב כל פעם שאני רואה אותך. אני מבקשת סליחה מרטין, סליחה ענקית...על כל הצחוקים, על כל החתימות, על התמונות, על מה שחברות שלי צעקו אז באותו יום ליד הגדר. אני אוהבת אותך כל כך, ואם יהיה לך יותר טוב במקום אחר, אז אולי באמת עדיף שתעזוב...אולי זה יהיה לטובתי, אני אולי אולי אצליח להתגבר עליך. אני אוהבת אותך, מרטין שלי... ------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------ מרטין... אתה מכיר אותי רק בפנים. אתה יודע מי אני- בערך. אם תראה אותי ברחוב בטח תגיד לי שלום או תנופף לשלום, אבל לא יותר מזה. הדבר היחיד שאתה יודע עליי זה כמה אני אוהבת את מה שאתה משתייך אליו, אבל זהו- שומדבר. ואני? אני יודעת עליך כל כך הרבה דברים...עליך, על המשפחה שלך, על האופי שלך, הכל. אין לך מושג כמה פעמים הבטתי בעיניים שלך- העיניים הכל כך כחולות האלה, כחול כהה ועמוק, וראיתי מבט מחייך. מבט שאפשר לראות עליו שהבנאדם מאושר וטוב לו. אין לך מושג כמה פעמים עברו תסריטים בראש שלי- תסריטים רק על העיניים היפות שלך. כמה פעמים הסתכלתי בהן ולא שמת לב, לא הסתכלת עליי בכלל. אתה לא יודע על מה חשבתי כשראיתי אותך רץ כל כך קרוב אליי- כמעט נוגע בגדר- אבל אני בצד השני שלך, לא יכולה להגיע אליך פיזית. וכשכבר כן הגעתי פיזית- לא יכולתי לחשוב על קרבה נפשית, אין סיכוי. אפילו לא קטן. כשאתה מפספס כדור אני צוחקת צחוק משוחרר ופתאום הכל טוב אצלי והכל מאושר, כאילו שכחתי את האהבה שלעולם לא תמומש. אתה מדבר עם רוסלאן, אני מסתכלת עליך צוחק ופתאום עולות לי דמעות לעיניים- למה אני לא יכולה להיות מאושרת איתך? אני חוזרת הביתה, מדליקה רדיו, שומעת שיר עצוב ועכשיו הדמעות כבר יוצאות. אתה יודע כמה שעות בכיתי בגללך? וגם עכשיו, כמעט כל לילה, אני בוכה. הדמעות יוצאות מעצמן ברגע שעולה השם "מרטין" בראש. ואז הגיע היום הזה- נגעתי בך...כולה תמונה, כולה חיבוק שלא בא מאהבה- אבל נגעתי בך, אתה מבין?... והרגשתי כל כך הרבה אז. אתה גבוה ממני 40 ס"מ (אפילו את זה אני יודעת...). נעמדתי לימינך ונראיתי גמדה, אבל לא היה לי אכפת. הושטתי את יד שמאל שלי וחיבקתי אותך. כל כך רעדתי כשנגעתי בך, בטח הרגשת את זה. לא יכולתי לשלוט בעצמי. תפסתי חזק את המותן שלך, כאילו אני מפחדת שתברח- למרות שידעתי שאתה בכלל לא שלי. חייכת, הצטלמנו, אמרת "ביי", החזרתי "ביי" והלכת. פיתחתי את התמונה באותו צהריים ולמחרת כבר הבאתי אותה כדי שתראה, וחייכת. החיוך המקסים שלך עם גומות החן הגדולות האלה, והעיניים הכחולות שכל כך צוחקות... יכול להיות מאוד שעוד חודש כבר לא תהיה כאן, מרטין יקר. אני לא יודעת מה אני אעשה- אם תישאר בארץ סביר להניח שאלך לראות אותך במקום אחר, אבל לא באותה תדירות כמו היום. אני אוהבת אותך מרטין, אתה לעולם לא תדע את זה. אהבה עיוורת, אהבה טיפשית- לא יודעת איך לקרוא לזה, אני רק יודעת שאני מרגישה צביטה ענקית בלב כל פעם שאני רואה אותך. אני מבקשת סליחה מרטין, סליחה ענקית...על כל הצחוקים, על כל החתימות, על התמונות, על מה שחברות שלי צעקו אז באותו יום ליד הגדר. אני אוהבת אותך כל כך, ואם יהיה לך יותר טוב במקום אחר, אז אולי באמת עדיף שתעזוב...אולי זה יהיה לטובתי, אני אולי אולי אצליח להתגבר עליך. אני אוהבת אותך, מרטין שלי... ------------------------------------------------------------------
