פורום ספרות ושירה - לאן ?!
משתתפים יקרים לאור ההתרחשויות האחרונות בפורום, אני חשה בהרגשה של כבדות כאשר אני נוכחת בו. במקום לראות תרחישים של מעשים, החלטות ותוצאות... במקום שאנשים ינסו להבין ולקבל את המדיניות שבחרתי לנהל את הפורום, אנשים (חלקם !) קמו ותקפו, לא רק שתקפו גם שכחו את היותי בת אדם. אני פונה אליכם במסמך חשוב זה, רוצה לקבל עליו מענה בוגר ! אני זקוקה לו ועל פי מידת התייחסותכם, אקבל החלטות בנוגע לתפקידי בפורום. לאחרונה הבחנתי כאן בתרחישים של קנאה וצרות עין - ``אני לא רוצה להיות הראשונה...``, ``פורום מלקקים בתחת...`` אני מבקשת להבין - האם כמנהלת אתם מצפים ממני רק להגיב תגובות חיוביות ?! האם באמת אתם רואים זאת כפורום שנועד ``לניפוח אגו`` - היכן אני ואתם עומדים ?! אני חשה (וכותבת זאת ללא בושה) כי נכשלתי ! אינני יודעת לאן להמשיך מכאן... איך לנהוג בכם... אנשים התרגלו ל``מדהים``, ``יפיפה`` ו``אין לי מילים`` אך שפתנו עשירה... ויש בה מקום להרבה מילים וגם לביקורת ! כאשר אני פונה לאדם וכותבת לו על מסרים שליליים בהודעותיו ויצירותיו אני עושה צעד זה מתוך דאגה לאדם - והאדם הזה בז לי בפרצוף ! (מאיין לי לדעת הגברת שאלה; ואני עונה ממשמעות המילים וגם הקישורים ביניהן !) כבני אדם כולנו עוברים רבות בחיים - קשיים חומריים, בריאותיים, קשיים במשפחה... זוועות; יום יום נקרא עליהן בעיתון ואינני צריכה להביא להלן דוגמאות (בטוחה בכך). אני מבינה את חשיבות הנושא לקרוא על הכל, לדעת הכל, לשאול, לקיים דיון. אך איזה דיון אפשר לקיים כאשר הנמען מכנה אותו ``ויכוח דפוק`` ?! ובנוסף לזאת אנשים יקרים... עד עתה ראיתי בפורום זה מקום לברוח מהלחצים היומיומיים, הקיומיים. גם כאשר אנו מדברים על התמודדות איתם קיימת דרך יפה לבטא אותם, לא פעם אמרתי זאת, אנשים ביטאו ומבטאים כאן בצורה מעוררת הערצה והתפעלות יגון, כאב וביקורת כלפי החברה - אך לאן הגענו ?! הכיצד בעצם אנשים מבקשים ממני (על סמך ביקורת) להחליט האם ישתתפו בפורום, או לא ישתתפו בפורום - מי בורח ?! מי מתמודד ?! ישנה העובדה שאולי אינכם יודעים, כי התמורה היחידה שאני מקבלת מניהול הפורום הוא הרגש שלכם. אני שואבת כוחי בדיוק כשם שאתם שואבים אותו - מן המילים ! מהעידוד, מכם אנשים ! לכם אני רוצה לתת יותר, חשה שמגיע לכם... ויש לי הרבה מה להציע ולתת... אינני מחוייבת לדבר - אך זה הכיף שלי, אני מסופקת מאוד מעניין זה, ונהנית הנאה מרובה מיצירותיכם - הטובים יותר והטובים פחות. האהבה שלי אליכם גדולה עד כדי כך שהסתרתי עובדות מחיי מהפחד שקיימת האופציה לאבד אתכם. אך היכן מתן ההזדמנות ?! - האם גם כאן כמו במציאות זקוקה אני לשריון וחרב ?! המציאות מספיק קשה, ואני יודעת שלכולנו - יש כאלה המודים בזה ויש כאלה המפחדים להודות - לא קיים אדם ללא בעיות - כי מטיבנו אנו שואפים ליותר ! אם כן למה להביא אותם גם לכאן ?! אני כבר לא מדברת על מסרים ולא על צנזורה (שחשוב לי שתבינו שמעולם לא נעשתה כאן !) - אני מדברת עלינו, עצמנו כבני אדם. התגובות שהיו כאן לאחרונה - פוגעות הן ולא במקום. למשל שיר שקיבל תגובה ``מעפן``... ואחד מן המשתתפים אשר פנה אלי בבקשת עזרה לתקלה במחשב ובעצם שכח את היותו אדם - תקיפות, זעם וגסות - והדבר אפילו לא היה תלוי בי - כאשר הצעתי לו פיתרון - עדיין המשיך בהתנהגותו הפוגעת... האם שכחנו את היותנו בני אדם ?! מה רואים אתם כאשר ``נכנסים`` לפורום ?! האם רק אוספי מילים ?! מה הוא נותן לכם ?! ולאן נושבת הרוח ?! *במקום סדנה ``לחשוב איך לחשוב`` מקיימים כאן סדנה ``לחשוב איך להתנהג`` - סבלנות וסובלנות ! לסיכום דברי... בעיקבות תגובותיכם אקבל החלטות עניין זה לא קל לי... התיחסו אליו בכובד ראש המתאים, בבקשה... לאן נפנה מכאן ?! ענבל
משתתפים יקרים לאור ההתרחשויות האחרונות בפורום, אני חשה בהרגשה של כבדות כאשר אני נוכחת בו. במקום לראות תרחישים של מעשים, החלטות ותוצאות... במקום שאנשים ינסו להבין ולקבל את המדיניות שבחרתי לנהל את הפורום, אנשים (חלקם !) קמו ותקפו, לא רק שתקפו גם שכחו את היותי בת אדם. אני פונה אליכם במסמך חשוב זה, רוצה לקבל עליו מענה בוגר ! אני זקוקה לו ועל פי מידת התייחסותכם, אקבל החלטות בנוגע לתפקידי בפורום. לאחרונה הבחנתי כאן בתרחישים של קנאה וצרות עין - ``אני לא רוצה להיות הראשונה...``, ``פורום מלקקים בתחת...`` אני מבקשת להבין - האם כמנהלת אתם מצפים ממני רק להגיב תגובות חיוביות ?! האם באמת אתם רואים זאת כפורום שנועד ``לניפוח אגו`` - היכן אני ואתם עומדים ?! אני חשה (וכותבת זאת ללא בושה) כי נכשלתי ! אינני יודעת לאן להמשיך מכאן... איך לנהוג בכם... אנשים התרגלו ל``מדהים``, ``יפיפה`` ו``אין לי מילים`` אך שפתנו עשירה... ויש בה מקום להרבה מילים וגם לביקורת ! כאשר אני פונה לאדם וכותבת לו על מסרים שליליים בהודעותיו ויצירותיו אני עושה צעד זה מתוך דאגה לאדם - והאדם הזה בז לי בפרצוף ! (מאיין לי לדעת הגברת שאלה; ואני עונה ממשמעות המילים וגם הקישורים ביניהן !) כבני אדם כולנו עוברים רבות בחיים - קשיים חומריים, בריאותיים, קשיים במשפחה... זוועות; יום יום נקרא עליהן בעיתון ואינני צריכה להביא להלן דוגמאות (בטוחה בכך). אני מבינה את חשיבות הנושא לקרוא על הכל, לדעת הכל, לשאול, לקיים דיון. אך איזה דיון אפשר לקיים כאשר הנמען מכנה אותו ``ויכוח דפוק`` ?! ובנוסף לזאת אנשים יקרים... עד עתה ראיתי בפורום זה מקום לברוח מהלחצים היומיומיים, הקיומיים. גם כאשר אנו מדברים על התמודדות איתם קיימת דרך יפה לבטא אותם, לא פעם אמרתי זאת, אנשים ביטאו ומבטאים כאן בצורה מעוררת הערצה והתפעלות יגון, כאב וביקורת כלפי החברה - אך לאן הגענו ?! הכיצד בעצם אנשים מבקשים ממני (על סמך ביקורת) להחליט האם ישתתפו בפורום, או לא ישתתפו בפורום - מי בורח ?! מי מתמודד ?! ישנה העובדה שאולי אינכם יודעים, כי התמורה היחידה שאני מקבלת מניהול הפורום הוא הרגש שלכם. אני שואבת כוחי בדיוק כשם שאתם שואבים אותו - מן המילים ! מהעידוד, מכם אנשים ! לכם אני רוצה לתת יותר, חשה שמגיע לכם... ויש לי הרבה מה להציע ולתת... אינני מחוייבת לדבר - אך זה הכיף שלי, אני מסופקת מאוד מעניין זה, ונהנית הנאה מרובה מיצירותיכם - הטובים יותר והטובים פחות. האהבה שלי אליכם גדולה עד כדי כך שהסתרתי עובדות מחיי מהפחד שקיימת האופציה לאבד אתכם. אך היכן מתן ההזדמנות ?! - האם גם כאן כמו במציאות זקוקה אני לשריון וחרב ?! המציאות מספיק קשה, ואני יודעת שלכולנו - יש כאלה המודים בזה ויש כאלה המפחדים להודות - לא קיים אדם ללא בעיות - כי מטיבנו אנו שואפים ליותר ! אם כן למה להביא אותם גם לכאן ?! אני כבר לא מדברת על מסרים ולא על צנזורה (שחשוב לי שתבינו שמעולם לא נעשתה כאן !) - אני מדברת עלינו, עצמנו כבני אדם. התגובות שהיו כאן לאחרונה - פוגעות הן ולא במקום. למשל שיר שקיבל תגובה ``מעפן``... ואחד מן המשתתפים אשר פנה אלי בבקשת עזרה לתקלה במחשב ובעצם שכח את היותו אדם - תקיפות, זעם וגסות - והדבר אפילו לא היה תלוי בי - כאשר הצעתי לו פיתרון - עדיין המשיך בהתנהגותו הפוגעת... האם שכחנו את היותנו בני אדם ?! מה רואים אתם כאשר ``נכנסים`` לפורום ?! האם רק אוספי מילים ?! מה הוא נותן לכם ?! ולאן נושבת הרוח ?! *במקום סדנה ``לחשוב איך לחשוב`` מקיימים כאן סדנה ``לחשוב איך להתנהג`` - סבלנות וסובלנות ! לסיכום דברי... בעיקבות תגובותיכם אקבל החלטות עניין זה לא קל לי... התיחסו אליו בכובד ראש המתאים, בבקשה... לאן נפנה מכאן ?! ענבל
